צאו לנו מהרחם, תודה

לפני כמה זמן עמדתי ושוחחתי עם כמה חברות, כשפתאום אחת מהן פנתה אלי בחיוך, הצביעה על הבטן ושאלה: "נו, כבר יש בפנים משהו?".

מעבר לעובדה שהייתי בטוחה שאני נראית די חתיכה בשמלה השחורה אותה לבשתי באותו רגע, הייתי כל כך המומה שברחו לי המילים מהפה. חברה אחרת מיד אצה לעזרתי, והתחילה לומר שהייתי כל כך רזה לפני החתונה וקצת השמנתי אחרי וזה בסדר, ותוך כדי הסיטואציה המוזרה הזאת ניסיתי לא לאבד את העשתונות ולרמוז לאותה חברה שהיא רק מחמירה את המצב, ושכדאי להעביר נושא בדחיפות.

עד כה הסיפור הזה הוא אולי מהמביכים יותר שקרו לי, אך מאז החתונה נאלצתי לסבול לא מעט מבריות טובות למיניהן, שחשבו שזה מעניינן לברר מה מצבי המשפחתי ומה קורה בתוך הרחם שלי. ברור שזה מכוונה טובה, ומסקרנות, ומרצון למצוא איזושהי תשובה הגיונית לחמישה קילו העודפים שהצטרפו אלי יחד עם כיסוי הראש והטבעות, אבל אני עדיין חושבת שאין לזה טיפת הצדקה.

השאלה (בה' הידיעה) מגיעה לבושה בכל מיני צורות. יש את המנומסות שעוד מגששות ושואלות. יש את אלו שכבר קובעות עובדה - "אז כבר מגיע לך בשעה טובה?", ויש את החוצפניות ביותר שמעיזות לשלוח ידיים ולמשש. סוג של הטרדה מינית, שטרם הוכרה על ידי הציבור.

במשך השנה האחרונה ניסיתי למצוא כל מיני פתרונות להיחלץ מהמצבים הלא נעימים האלה. כשעמדה מולי חברה טובה או מישהי רחוקה יותר, והפנים שלה לבנות מרוב שהיא מתפדחת, האינסטינקט הראשוני שלי הוא להושיט חבל הצלה מיידי. לנחם אותה שהיא לא צריכה להרגיש לא נעים, שבאמת השמנתי קצת, שיום אחד זה עוד יהיה רלוונטי. עם זאת, בעלי תמיד טען שזאת מצווה לייבש אנשים במצב כזה - "למען יראו וייראו" ולא יעזו עוד לשאול את השאלה המביכה הזו. אם מישהי תוהה לגבי הקילוגרמים העודפים שלי, לעדכן אותה שגם היא השמינה בחודש האחרון. חברה אחרת הציעה שכששואלים אותי, אולי כדאי להניד את הראש למטה בעצבות, לומר שאנחנו מנסים ומנסים ולא מצליחים. לא בהכרח כי זה קשור למציאות, אלא יותר כדי לגרום לגברת להבין שזו שאלה שפשוט לא שואלים, שזאת לא עובדה ש"זכות הציבור לדעת", ומי יודע מה יש מאחורי הקלעים של בני הזוג שיכול להסביר את ההשמנה.

זה מזכיר לי משהו שחברה שלי סיפרה לי, כשאמרתי לה שאני מותקפת תדיר בשאלות מעצבנות שכאלה. היא שיתפה אותי בסיפור של חברה שלה, נשואה טרייה יחסית, אשר השמינה מאוד לאחר החתונה. היא סבלה מההצקות הרגילות, בזמן שאף אחד לא ידע שהשמנת היתר, במקרה שלה, נבעה מבעיות בזוגיות. כשהיא התגרשה כעבור כמה חודשים, אני מניחה שכל אותם אנשים ששאלו אותה למדו את הלקח.

תמיד פחדתי לכתוב על זה פוסט. פחדתי שאותן נשמות טובות שיקראו את זה ייעלבו. פחדתי שזה יהרוס לי את הקארמה, יפתח עין הרע, יהרוס לי את הסיכויים כשבאמת נרצה כבר תינוק. אבל החלטתי שהפוסט הזה הולך להיכתב לטובתן של כל הכלות הטריות יותר והטריות פחות, מתוך בקשה הגיונית אחת: חכו שנודיע, חכו שיהיה לנו תינוק בין הידיים, חכו לסימן יותר ברור מבטן שמנמנה, ובינתיים קחו נשימה עמוקה וכמה שיעורים פרטיים על טאקט.

אז עד להודעה חדשה, צאו לנו בבקשה מהרחם. תודה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם