נזק הניכור

אהוביה סנדק.

הגיגים. חשבון נפש.

ההלם, סערת הנפש, הטלטלה העזה, האֵין-מנוֹח
בעקבות מותו הטרגי של אהוביה סנדק.

אני חושבת שהציבור שלנו חייב לעשות תשובה רצינית בקשר לנוער הגבעות.
פגשתי לא מעט את הנוער הזה, ובשנה האחרונה אני נותנת שיעור קבוע במעוז אסתר (של הבנות).
כמובן, רובם חבר'ה שאינם בתֶלם הרגיל הנורמטיבי.
אבל הם כל כך איכותיים, אידאליסטיים, ובעלי עוצמות מדהימות.
משקיעים את כל כוחותיהם בדברים של ערך, במסירות אין קץ. אוהבי ה' העם והארץ עד כְּלות.
דבֵקים באדמת הקודש בתנאים קשים, מקדישים שעות ללימוד תורה, חיים בשמחה בסגפנות, ומרומֵם להתבונן בהם עומדים בתפילה.
צריך לפגוש אותם מקרוב כדי לראות את זה באמת, להבחין באיכויות, בעומקים, בגבהים של נפשם;

אבל אנחנו בדרך כלל שומרים מרחק.
כי אנחנו רוצים את השביל המרכזי, הנורמטיבי, הבטוח והנינוח.
נכון שכמו בכל שביל יש גם בהם חבר'ה שהלכו מִדי הצידה או מִדי אחרת או טעו בדרך,
אבל בוודאי שאינם הרוב, וגם בהם עלינו לדעת לטפל כמו שמטפלים בנוער שלנו שזז מהשביל ולא כמו בזרים ומוקצים.
הציבור שלנו, שנעשה מאד ממלכתי ונורמטיבי ומסודר,
חייב, לדעתי, ללמוד לקבל ולהכיל את כל חלקיו, גם אלו שלא בשביל המרכזי.
יש משמעות לשביל המרכזי, אולם יש גם צורך וערך רב בכל השבילים הצדדיים.
אני מרגישה שיש בצעירים האלו תעצומות מיוחדות, כוחות וגבורה, הם נוער חופשי ומיוחד, המחפש אמת ושלֵמות.
מכל מפגש איתם אני יוצאת נרגשת, יש בהם משהו מפעים ומחמם לב, חלוציות ותום ומוּכנוּת כֵּנה של "הִנני". תדיר אני חושבת לעצמי: אולי דווקא מהם יצאו המנהיגים העתידיים של עם ישראל .
והמיעוט, אלו שסטו מִדי למקומות לא טובים - עלינו ללמוד לטפל בהם באהבה בדרכים המתאימות. בעזרת גורמי חינוך ומקצועות הרווחה והנוער, ובוודאי שלא על ידי יס"מ ומשטרה.

הנזק של הניכור שלנו מנוער הגבעות, יחד עם הנזק של רדיפת היס"מ והמשטרה - אין לו שיעור, בטווח המיידי ובטווח הארוך.
הטרגדיה הזו צריכה לטלטל את כולנו לתשובה ביחסנו כלפי נוער הגבעות.
קודם כל להכיר, ומזה יתקדם יחס אנושי ומקרב, תומך ושותף.
הדברים המופלאים שאנו קוראים עכשיו על אהוביה סנדק מעידים עליו, אבל לא רק עליו. אלא על הנשמות הגבוהות הגדולות הצומחות שם ברוח החופשית בגבעותינו.

לא חייבים להסכים לדרכם, לאורח חייהם ולמעשיהם.
אבל חייבים גם חייבים להתקרב כדי לראות בהם את הצדדים היפים והמאירים, הקיימים למכביר.
חייבים גם חייבים לראות בהם אחים יקרים וטובים, ילדים אהובים של כולנו.

אני מתנצלת על דיבורי בהכללה, שכמובן אינה מדייקת לגבי כל אחד ואחת, אבל אני אכן קוראת לכלל הציבור שלנו לעשות חשבון נפש ולחולל שינוי ביחסנו לנוער הגבעות,
שינוי שיביא בכנפיו ברכה לנערים ולנערות, ויביא מעל לכול ברכה לכולנו.