החולמים אחר השמש

לפני אחת עשרה שנים, כשחיי כפי שהכרתי אותם התפרקו ברגע, חלמתי חלום.
חלום כזה אמיתי, בלילה, שקמים וממש מרגישים שהיה באמת.
אני לא חולמת הרבה. מתרסקת לישון בסופם של ימים עמוסים ולא זוכרת כלום בבוקר.
בחלומי, הייתי במועדון היישוב שבו גרנו אז, בחגיגות בר מצווה של אחד הבנים ועם בטן ענקית של הריון. זה היה נראה מופרך. בדיוק התרסק לי הבית, איך הריון? איך חגיגות?
ככל שעברו השנים, החלום הזה רק הלך והתרחק.
בר מצווה לבכור ואין שום זוגיות באופק, ועם חישוב הזמנים זה היה נראה ממש לא הגיוני שעד הבר מצווה השנייה תהיה זוגיות שתבשיל להריון ובבר מצווה של השלישי בכלל אני אהיה זקנה מידי בגיל... אז החלום הזה נשאר בגדר משהו לא מפוענח.
חודש וחצי אחרי הבר מצווה השנייה, בעז ואני נישאנו.
והנה מסתבר שאני לא זקנה מידי בבר מצווה השלישית כדי להיות שוב בהריון.
קטעים.

לקראת פרשת חיי שרה - תפילה במערת המכפלה

הקריאה בתורה ברוח הזמן - בחצר על הדשא

שנים רבות של קימה לילדים, דאגות, עבודה מאומצת ותחזוקת הבית, פשוט לא השאירו זמן לחלום.
הצלחתי להגשים גם בלי לחלום יותר מידי. פשוט לעמול, להתקדם צעד אחרי צעד. ליפול ולקום. להמשיך לנסות ושוב להתרסק. ושוב לקום. ככה במעגל אינסופי.
לפעמים החלומות שלנו נראים הזויים, לפעמים אנחנו מדחיקים אותם מרוב עומס וחוסר אמונה.
וזה ממש בסדר.
לא הכל פרפרים ונצנצים.
החיים ברובם בעיקר מאתגרים.
אל תאמינו למי שאומר אחרת.
א ב ל נקודות האור מחזיקות אותנו להמשיך לנוע. רגעי האושר יוצרים תקווה שיהיו עוד כאלה.
צריך לאסוף אותם בצנצנת כדי לזכור שאפשר שיהיה טוב, שאפשר שחלומות יתגשמו.
ולהמשיך להיות בתנועה, תוך כדי ניגוב הדמעות והמאמץ לחייך מתוך הקושי.


חוגגים יחד בחצר הבית

אז הנה ספירת המלאי שלי מהצנצנת -
בכור בן 20, חייל לוחם מצטיין, צלם בחסד, בחור רגיש שמכיל את החיים באופן מעורר השראה וגם מבשל מעולה...
בן 17 מוכשר בטירוף, יוצר מוסיקה, מחזיק עסק פעיל, מצטיין בלימודים (אקסטרני) שמשאיר זמן לשאר, מחכה לתשובות ממכינות ומתחיל גיבושים ליחידות מיוחדות.
בן 13 מתוק שנהיה לי גדול ככה פתאום, אומנותי ברמות שלא רואים, מתחיל את הבירור האישי של מי הוא ומה הוא באומץ גדול וזורם עם אתגרי החיים בצורה שבאמת מיוחדת לו.
בן שנה ושמונה חודשים שפשוט מאיר כל יום בחוכמתו (מאוהבת בגיל הזה) וחיוכיו.
הריון פלאי שהפתיע אותנו בפשטותו ואני עדיין לא באמת מעכלת שתכף יגיע בחור חדש לשכונה...
איש אחד שהגיע לפה באמצע החיים וסופג וסופג, וגדל איתנו בצעדים שאף אחד לא מסוגל לדמיין כשהוא חושב על הקמת משפחה.
שני אחים ואחות אחת שמלווים בנאמנות (ותודה להורים שהביאונו עד הלום).

כמה טיפים מהדודים לנער הבר מצווה

חברה אחת נאמנה שצועדת איתי בכל יום (ממש כל יום) במשעולי החיים כבר 22 שנים ולא מוותרת לי על החלומות גם כשחשוך.
והעסק שלי שתמיד החזיק אותי והוא הכי ערכי והכי מוציא ממני את מה שבאתי לעשות פה בעולם.

אז בסיומו של שבוע חגיגות בר מצווה קטנות, בתקופה הזוייה זו, עם זיכרונות טובים וכמה חוויות חדשות,
מרשה לעצמי להכניס גם את הפוסט הזה לצנצנת שמאירה את היומיום...