סיפור שאין לו סוף

חג השבועות מתקרב אלינו בצעדי ענק, וכשאני חושבת על החג הזה אני תמיד נזכרת ברות. זאת, המואביה, שהחליטה לעזוב את הכל ולבוא דווקא אלינו.
אני לא יודעת מה אתכן, אבל שנים שהייתי קוראת את הסיפור הזה ולא בדיוק הבנתי מה הסיפור. מה כל כך לא בסדר בלעזוב את בית לחם עד כדי כך שמשפחה שלמה מתרסקת? (בכל זאת היה שם רעב), למה רות מתעקשת ללכת עם חמותה? (בינינו, חמות זו דמות מורכבת ולעיתים אף נפיצה). סיקרן אותי לדעת למה רות היתה חייבת לרדת לגורן ומה קרה שם בדיוק? (האם יש מידע חסוי שמסתירים ממני?), ומי זה פלוני אלמוני שהיה צריך לחלוץ את הנעל?
בכלל, כל הסיפור הזה של רות שממנה יצא דוד, נראה לי די תמוה. אם היו שואלים אותי, הייתי בוחרת משפחה קצת יותר מיוחסת למלך ישראל חי וקיים.

דוד המלך (דרורית סן)

השנה באופן מפתיע אני מרגישה שיש לי הרבה יותר תשובות מאי פעם. עברתי מסע שהוביל אותי באופן בלתי צפוי לספר שאני חובקת ממש בימים אלו.
הכל התחיל בשנה שעברה כשרכזת הקהילה ביישוב ביקשה ממני להעביר שיעור לנוער בחג השבועות. אני מורה במקצועי וטיפוס יסודי, ובתוקף מעמדי זה התחלתי לנבור בספרים ולתדהמתי גיליתי אין ספור פירושים ואוצר בלום של מדרשים סביב מגילת רות.
ישבתי שעות רבות כדי להכין את השיעור, ואכן לשמחתי הרבה השיעור עבר בשלום (העיניים שלא נעצמו העידו), אבל אני נשארתי עם ערימת ספרים ועם סיפור בלתי פתור, והחלטתי שאני רוצה לספר לעצמי את הסיפור מהתחלה ועד הסוף.

נעמי וכלותיה (דרורית סן)

אט אט מצאתי את עצמי כותבת פרק אחר פרק, כשאני נצמדת לפירושים ומגלה להפתעתי שאני מסוגלת להיכנס לתוך עולמם של אלימלך ונעמי, מתחילה להבין את סוד אהבתם של רות ובועז ונדהמת מהקשר המיוחד שנרקם בין האישה המרה מבית לחם והצעירה ממואב.

הכתיבה נמשכה כמה חודשים וכשהגעתי לפסוק האחרון של המגילה, גיליתי שאני מחזיקה בידי בעצם ספר בן 22 פרקים. האמת שדי נבהלתי. לא ידעתי מה לעשות עם האוצר הזה, ולכן דחקתי אותו במהירות למעמקי המגירה (או ליתר דיוק לקובץ במחשב).
חודשים רבים חלפו מאז. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". הקורונה התפרצה לפתחי ודחקה בי. היא לחשה לי שוב ושוב 'אם לא עכשיו אימתי?' הרי חגגת יובל לא מזמן,  ו'באיזו זכות את משאירה את האוצר הזה לעצמך?' וכשהצטדקתי בפניה על כך שזה ממש לא מושלם, היא אמרה לי בקול בוטח וברור: 'אין דבר יותר שלם מלב שבור'.
משום מה אזרתי עוז. הסתכלתי על לוח השנה וסימנתי לעצמי מטרה: בחג השבועות הבא עלינו לטובה אני מוציאה ספר שהחלטתי לקרוא לו:
'רות. סיפור שאין לו סוף'.

רות מלקטת שיבולים (דרורית סן)

מאותו רגע, הדברים התרחשו באופן מפתיע ובצורה ניסית. הקב"ה שלח אליי שתי נשים יקרות שעזרו לי במלאכה: הסופרת אורי הדסה קלוש מגוש עציון, שערכה את הספר, והאומנית דרורית סן מקרני שומרון, ששלחה לי מציוריה לעטיפה ולאיורים. מסתבר שחברנו יחד ליצירה משותפת שהינה תוצרת נשית מבנימין, מיהודה ומהשומרון.

"לבסוף היא הגיעה לחתונה.
לא יכולה הייתה להעיב על שמחתו. וכי לא די לו בכך שאביו לא נמצא?
היא הייתה לבושה בשמלה שחורה, צנועה ומאופקת. כשבאו לברכה חייכה חיוך מנומס. הסתפקה בלחיצת ידה של המלכה וישבה במקום שיועד עבורה. למורת רוחה היה כל הפאר הזה, שלא הורגלה אליו. לשולחנה הוגשו מיטב המאכלים ומסביבה נגנו מיטב הנגנים, אך היא לא התרשמה מכל הפאר וההדר.
לו הייתה החתונה נערכת לפני מספר שנים, הייתה מזכה את הזוג הצעיר במתנה גדולה ומכובדת ובכסף רב, אך בימים שכאלה היא איננה יכולה להרשות לעצמה מעבר למתנה סמלית. וכי מה כבר נותר מרכושם הנכבד לאחר האסונות שפקדו אותם?... 
היא הרגישה כל-כך לא שייכת... לא רקדה ולא דיברה עם איש, רק השקיפה אל עבר מחלון ורות, וייחלה לאושרם".
(מתוך הספר)

חתונת בועז ורות (דרורית סן)

זהו, כעת אני חולקת עמכם את התוצאה - הסיפור האמיתי של החג הזה.
מוזמנים לקרוא את הפרק הראשון ולהתרשם.
חג שבועות שמח!

לרכישת הספר באתר:                                        https://rut.ussl.shop/      
לפרטים: נסיה בדרסון 0538314522