שמחה שלימה

שמי יעל, תושבת עלי שבבנימין, ורציתי לשתף אתכם במתנה.
באמצע חודש מרץ, בתוך ימי הקורונה, זכינו לחתן את הבת שלנו טל עם מאור ברג'ל.
האמת היא ששנים רבות אנחנו אומרים לילדים שנשמח שהחתונה שלהם תהיה בגינה שלנו, וככה נוכל לתת להם סכום כסף ראוי לתחילת החיים הזוגיים. זה גם מה שהצענו לטל ומאור. ההצעה לא התקבלה. המשכנו בהכנות הרגילות ותכננו אירוע יחסית קטן בגן אירועים בפרדס חנה, מתוך מחשבה שחגיגת החתונה זה דבר שמח ומרגש מאוד - ונגמר אחרי כמה שעות, ולעומת זאת יש חיים שלמים שיבואו אחריהם.
השקענו המון בזמן היקר של האירוסין. זמן של חוויות משותפות, לימוד מיוחד לאם ולכלה לקראת החתונה, חינה בביתנו רק עם המשפחה הקרובה, טיולים משפחתיים, בחירת דברים לבית, חופשה חלומית לכלה ולאם הכלה, וכמו כולם - בחירת שמלה, פרחים, תזמורת, צלם, מאפרת, מסרקת, הזמנות ועוד.
הכל בזמן קצר עם המון שמחה וכיף.

חופשת טרום חתונה (וקורונה) לאם ולכלה

כשבוע לפני החתונה, תחילת ימי הקורונה, החלה ההגבלה הראשונה על אירועים של 5,000 איש ויומיים לאחר מכן על אירועים ל-2,000 איש, ואנחנו עדיין רגועים - הרי זה לא נוגע לנו.
ביום חמישי לפני החתונה שאמורה להיות ביום ראשון, יוצאת הגזרה של איסור התכנסות מעל 100 איש. בוקר מתוח עבר עלינו בניסיון להבין את ההשלכות ואיך בכל זאת עושים חתונה כפי שתכננו. בסיכום עם בעל האולם נקבע שניצור שלושה מתחמים נפרדים וככה נוכל להישאר בתוכנית המקורית, בגדול. (נחסוך כאן את ההודעות החוזרות לכל האורחים על מה שצפוי ועל מבול ההודעות אלינו).
ואז מגיע מוצאי שבת, לאחר שבת משפחתית אינטימית ומקסימה בחיק המשפחה הגרעינית. אחרי טבילה מרגשת במקווה חזרנו ושמענו את הבשורה - ראש הממשלה מודיע על איסור התכנסות מעל עשרה אנשים, ואנחנו מבינים שאנחנו באירוע אחר!

הרגשנו גוש בלב ודמעות זלגו על פני  הכלה העדינות. החתן מיד הגיע לביתנו לקבל כוחות אחד מהשנייה. ואנחנו, אוהדי (שותפי לחיים) ואני, הלכנו לרב שילר, רב היישוב שלנו, אמרנו לו שברור שאנחנו משיאים מחר את ילדינו, אבל אנחנו מבקשים לקבל חיזוק עבור הזוג שהיה נסער. הרב אמר לנו שאנחנו וכל עם ישראל נמצאים בעת מלחמה על הגוף וגם הם, הזוג, שותפים לכך. חזרנו הביתה עם כוחות, ישבנו עם טל ומאור ואמרנו להם שדבר אחד חשוב מאוד יקרה מחר בערב: אתם תהיו בעל ואשה. ואתם לא מתחתנים רק כי אתם אוהבים אלא כי אתם מבינים שככה עם ישראל מתקדם, על ידי בניית בתים טובים וישרים. ועכשיו עם ישראל נמצא במצב מורכב ואנחנו חלק ממנו. ומחר תתקיים החתונה בגינה של הבית, עם הרב המחתן (דוד הכלה) והלהקה - שלא הסכימו לוותר על שמחת חתן וכלה, ולא משנה איפה תהיה החתונה. טל ומאור רק חיכו לדברים האלו ומיד התגייסו למשימה.

 זה המקום להזכיר את מה שברור לנו ומדהים אותנו כל פעם מחדש  - החברים המדהימים שלנו, שישר כאשר שמעו את דברי ראש הממשלה התייצבו בביתנו עם עוגות, גלידות ופינוקים מוכנים לעזור בכל משימה.
בערב הזה מצאנו את עצמנו שרים ורוקדים במטבח, משמחים חתן וכלה.

החלטנו שיום החתונה יהיה כפי שתכננו - שמח ורגוע, ובחסדי השם ובעזרת אנשים טובים רבים ויקרים, עמדה החופה לפני השקיעה, במזג אויר מושלם, עם הגבלות שנכפו עלינו וקיבלנו אותן באהבה, וזכינו שטל ומאור נכנסו שמחים ומלאי הודיה תחת החופה.

צילום: דניאל מליחי

זכינו שהכלה יצאה מפתח ביתה. שחדר הייחוד היה חדרה.
שריקודי השמחה היו בשכונה שבה גדלה.
שהרבה אנשים טובים עמדו בחצרות ושרו ושמחו אתנו מרחוק.
אמנם היו אנשים יקרים שלא יכלו להשתתף בשמחתנו כדי לשמור על בריאותם כמו סבתות ודודים, וזה הכאיב אך קיבלנו חיבוק ענק שהם אתנו בליבם.

צילום: דניאל מליחי

אנחנו מרגישים שזכינו. מעבר לאירוע עצמו כמובן, שהיה מרגש ומיוחד שכלה יוצאת מביתה ונישאת. זכינו שהצלחנו לגדל ילדים שצריכים להתמודד עם חלום גדול שהם דמיינו איך הוא ייראה וברגע אחד הוא עומד להיות שונה לגמרי, אבל הם זוכרים איפה העיקר ועל מה כל האירוע, וממילא מרגישים שמחים ומאושרים. וכך בסוף האירוע, להגיד לנו שהם מרגישים שהם לא פספסו כלום והכל מבחינתם היה שלם - זו השמחה הגדולה ביותר.

צילום: דניאל מליחי

ועכשיו, שהקורונה לאט לאט מתרחקת מאתנו ומנסים לחזור לשגרה, המון מחשבות בליבי מה קיבלתי מהתקופה, מה אני רוצה לשמר, מה אני רוצה לשנות.
אילו מידות הצלחתי לאמץ בתוכי, אילו חוויות יצרנו, אילו מתנות קיבלנו מהתקופה זו ואנו רוצים שימשיכו להוביל אותנו הלאה. במה צריך להשקיע ומהו דבר שחולף עם הזמן.
עם תובנות כאלו ואחרות שעולות אצלכם, אני מאחלת לכולנו לעשות חושבים ולא לתת לגלגל לחזור לאחור מהר מדי.
חתונה בגינה או ברחוב - זו מתנה. ככה לדעתי צריך להתחתן. לא בדיעבד אלא מכתחילה.

אני מאחלת לכל עם  ישראל בריאות הגוף והנפש. מודה לריבונו של עולם שזכינו במתנה זו.
מודה לילדיי ולאישי על הביחד, השמחה והמאמץ סביב החתונה. מודה לחבריי הטובים ולמשפחתי  על הנדיבות ופתיחת הלב.