התנחלות מבודדת

בחודש האחרון החלה מגפת הקורונה להתפשט גם ברחבי ישראל. היא הגיעה עד לבאר שבע, תפסה טרמפ על גמל (לא באמת) והגיעה עד אלינו, לעשהאל. 60 משפחות יש ביישוב. למעלה מ-40 נכנסו לבידוד.
גזירת הבידוד הגיעה במוצאי שבת. מצאנו את עצמנו פותחים דיונים סוערים בקבוצות הווטסאפ עד לשעות הקטנות של הלילה. למרות התבהלה שהרעידה את רצפת הקרוואן ידענו שאנחנו הולכים להתייחס לדבר הזה כמו אל משבר ולא כמו אל טראומה - כי משבר אפשר לנהל, וטראומה? הרבה פחות.

מלווים מרחוק כלה מהיישוב בדרך לחופתה

בכדי לחזק את רוח התושבים הוקם רדיו 'גלי עשהאל'. כן, כן, לא מדובר בבדיחה. הנתונים הגיאוגרפים שלנו – יישוב קטן בפריסה לא רחבה - אפשרו לנו לבצע את זה. כל מה שהיינו צריכים זה אנשים עם לב זהב, מערכת הגברה ופלאפון עם אינטרנט, ואת זה יש לנו בשפע, ברוך השם.
לטובת העניין נפתחה קבוצת ווטסאפ מיוחדת, וכל ילדי עשהאל המבודדים יכלו לבחור שירים ולהקדיש אחד לשנייה, להקדיש לגננת, למורה, לשבט נבטוטיות האלופות, לממציא האלכוג'ל ועוד.

רדיו גלי עשהאל בפעולה

כל שידור נפתח בקריאת פרקי תהילים מפי רב היישוב, הרב מאיר בראלי, ואחר כך ניגנו מוזיקה איכותית ושמחה לטובת כל בני היישוב. גם בימי הגשם הקפואים עמדנו, בנותיי היקרות ואני, על יד החלון הפתוח, נרטבנו מהגשם והאזנו בהתרגשות לשידורי הרדיו.
צוות צח"י (צוות חירום יישובי) ורכזות הקהילה העמידו לטובתנו נבחרת חלומות שיעודדו את המבודדים, ושלחו לנו סרטונים מיוחדים רק בשבילנו מחנן בן ארי, מתן צור מאנדרדוס, יונתן מניידת החלומות ועוד. השוס הגדול הגיע רגע לפני שבת, כשזכינו לקבל סרטון חיזוק מהרב שמואל אליהו שליט"א.


מנייני התפילה הרשמיים שלנו הפכו למנייני רחוב, והכל לפי התקנות של משרד הבריאות. כל תושב התפלל סמוך לביתו, ובכך לא הפר את צו הבידוד.
בכנות אספר שמנייני הרחוב גרמו לנו לגלות בתוכנו עוצמות אחרות, בייחוד של הגרון - כשאימהות צעירות נאלצו לצעוק "בשקט" כשהילדים הפריעו לחזן לעשות את מלאכתו. אבל עברנו את פרעה ולמזלנו הרב עברנו גם את זה, ועוד נשארנו עם מיתרי קול תקינים יחסית.

מנחה בצל קורונה. שיתקבלו תפילותינו

לטובת הקניות התגייסו כמה מהמשפחות המעטות שלא נאלצו להיכנס לבידוד, ובכל ערב הצלחנו לנהל את העניין, איך לא, בקבוצות הווטסאפ. משלוחים הגיעו עד לכניסה של הקרוואן, בחיוך ובמאור פנים. ואם חשבתם שפה נגמר העניין תופתעו לגלות שאתם טועים. אם יש קניות יש גם אשפה, נכון? אז 'סיירת זבלנים' עברו ממקום למקום ואספו את כל האשפה.

ארוחת ערב שגרתית

גם לנוער שלנו בעשהאל היה תפקיד חשוב, הם הפכו לעובדים חיוניים במיוחד במצב הרגיש הזה וחילקו דואר ועלוני שבת לכל משפחה.
אנחנו רק בהתחלה ורק מקווים שהמגיפה הזו תיעלם מהעולם, אבל המחשבה שגם בתקופות מורכבות כאלה, אני מוקפת באנשים כל כך טובים ואיכותיים מחממת את הלב, ואני בהודיה עצומה על כך.
אשרינו שזכינו.