מושלמים כמו שאנחנו

בגיל 37 הבנתי לראשונה שאני ממש לא לבד במחשבות ובהרהורים על החיים. הבנתי שזה כנראה מאפיין את רובנו ושלא הכל פשוט כפי שנראה לנו.
אי אפשר לדעת דבר מצפייה באנשים, מהתבוננות בתמונות המשפחתיות היפות שהם מפרסמים. אז למה בעצם אנחנו מתאמצים להסתיר את האמת או את מציאות החיים כפי שהיא?

מהרגע שגיליתי שהחיים של אחרים מורכבים גם הם מעליות ומורדות, הסתכלתי החוצה אבל בעיקר פנימה, לנסות להבין מהי הסיבה שאנחנו חולקים את הרגעים השמחים בהתלהבות רבה עם האנשים סביבנו, ואילו את הרגעים הלא פשוטים אנחנו מחביאים עמוק עמוק פנימה?
ההצגה המושלמת הזו של כולם, די הפריעה לי, אם לומר את האמת. מצטלמים יפים, מאופרים, מתוקתקים - שלמות.
לו היינו יכולים לחוות מאית שנייה מהצעקות והמריבות רגע לפני הצילום...

גם באלבום המשפחתי שלנו נראה לרוב תמונות שלנו מחויכים ושמחים. תמונות שלנו מאושרים, מטיילים ומבלים. מה עם הרגעים הרגילים, רגעי השגרה. תמונה של שטיפת כלים, ניקוי הרצפה, צווחות על הילדים?
מתברר, שבעצם זה מה שהורגלנו מגיל צעיר - לחייך למצלמה. לשחק את המשחק שהכל בסדר. להצטלם במקום הכי מעוצב בבית, עם השמלה הכי יפה ועם החיוך המנצח.

השבוע, הייתי צריכה להביא תמונות של המשפחה למעון של הבת. וזה היה אחד מהימים המוצלחים פחות. קמתי מאוחר, נאלצתי לריב עם הילדים שיקומו כבר מהמיטה, יצאתי מהבית בלחץ ובכעס, איחרתי לעבודה, ועוד הייתי צריכה לשלוח לפיתוח את התמונות של הקטנה. אז פתחתי את גלריית התמונות בפלאפון וחיפשתי אחר תמונה משפחתית מנצחת. ומרגע לרגע בדפדוף באלבום המשפחתי שלנו, התמלאתי שמחה. היו שם תמונות של רגעים כל כך יפים יחד - מהטיול לאילת, הקמפינג בצפון, יום הולדת לאבא ועוד אירועים משמחים שצילמנו.

וברגע הזה של שמחה, גיליתי משהו חדש על עצמי, שאני זוכרת את הדברים הטובים שהיו - מהתמונות שצולמו.
ואולי זה לא רע? אולי זה דווקא בסדר לחייך למצלמה? אולי זה בסדר להציג לראווה את היופי שלנו, את השמחה שלנו? הרי כולנו יודעים - לפעמים עמוק בפנים - שמציאות החיים מורכבת, מלאה בעליות ומורדות אצל כולנו (מה שאני הבנתי בגילי המופלג), שגם גברים בוכים בלילה ושתמיד יש אור בקצה המנהרה.

אז אולי זה בסדר לשתף ברגעים שמחים ולצעוק לעולם טוב לנו, אנחנו מבלים, אנחנו שמחים.
כי את הרגעים הפחות מוצלחים אנחנו זוכרים גם בלי התמונות. ואם שכחנו - לא נורא.
אולי הגיעה העת להיזכר בטוב, לראות את השלם, לחיות את הקיים.

עכשיו כשאני נתקלת בתמונות המשפחתיות המושלמות שמעלים בפייסבוק, אני חושבת רגע ואומרת לעצמי - זה גם שלי.
איזה כיף להיזכר ברגעים היפים שלנו בתוך כל העומס והשגרה, ואיזה כיף שיש לנו מאית שנייה של רגעים קסומים - רגעים מושלמים.