נאסף תשרי

החגים תמיד עוברים לי מהר מדי, אבל הפעם הם הולידו בי הגיגים שעוד לא כל כך מהר מתפוגגים לי. והלוואי שילוו אותי גם אל תוך שגרת חשוון וסערות כסלו וכפור טבת. והלאה.

כי בין התחדשות ראש השנה והתעלות יום כיפור והתרגשות סוכות היו גם המון סעודות חגיגיות והמון שעות בישול. והמון קיטורים. לרגע נדמה היה שיש משהו אחד שמאחד את כל נשות ישראל ממזרח ומערב, ממבשלות הקרפלך והגפילטע ועד מבשלות החריימה, מאוכלי ראש דג ועד אוכלי ראש כבש. נפשנו קצה במטבח, מאסנו בבשר ובדגים ובאורז. ורק לא לבשל עוד פעם מרק.

צילום: רחלי סגל

משהו כאן לא יכול להיות, אמרתי לעצמי באחד מערבי החגים, הקיטורים שלך לא הגיוניים. שלא תתפלאי אחר כך על בני ישראל במדבר, אם ככה גם את מתלוננת. ובכדי להוציא את עצמי בכוח ממצב הצבירה המקטר העליתי לנגד עיניי את שתי סבתותיי. סבתא ברכה שעלתה מפולין כבחורה צעירה, וסבתא חנה - חנינא - שעלתה ממרוקו עם תשעה ילדים ואמא קשישה. שתיהן ידעו עוני ומחסור ועבודה קשה.

                                                
חשבתי על אמהותיהן אי שם בארצות הניכר הקרות והחמות. ועל אמהות אמהותיהן. אם הן היו לרגע קט עומדות כאן לידך, לחשתי אל ליבי, הן לא היו מאמינות למראה עיניהן. איך זה יכול להיות שיש לך כזה מטבח. שיש לך מקרר כזה עמוס. 
שאי אפשר להכניס סיכה לדיפ-פריזר שלך. שיש לך מכשירי חשמל שעושים בדקות עבודה של שעות. ושבמקום לבשל בשמחה ובאושר ובהתרגשות ובהודיה על כל השפע, את נאנחת. מה קורה פה.

האם יכול להיות שהמדרשים שאומרים שבני ישראל כשחצו את ים סוף, ראו רק את הבוץ והטיט והגב של זה שלפניהם, בעצם נכתבו עלי? אין בעל הנס מכיר בניסו, אנחנו יודעים לצטט אבל לא לגמרי מבינים שזה עלינו.                                                                      

 


created by topntp26 - www.freepik.com

בערב סוכות הגעתי בפעם המי יודע כמה לרמי לוי ובצד המקרר של העופות הטריים חשתי במהומה. לא היו עופות טריים. המקררים היו אמנם מלאים בשרים משלל סוגים שאת מחציתם אף פעם עוד לא העזתי לבשל, היו גם המון עופות קפואים, ודגים, ומדפים קורסים מעומס, אבל כולם היו בלחץ.

מה יש לנו, שככל שיש לנו יותר ככה אנחנו רק יותר מקטרים. ומה זה אומר על טבע האדם, ועל הדור הזה, ועליי.
ומה עוד אנחנו בעצם לא רואים. תפתחי את העיניים, אני מציעה לעצמי, תסתכלי, וכל יום תשאלי את עצמך, מה עוד את לא רואה? מה עוד את מפספסת? ומה את עושה כדי לשנות ולראות את כל הטוב. ולא להחמיץ את כל הברכה שמסביב.

שעון החורף כבר מחשיך את היום מוקדם, וימי הקור מתקרבים, אבל כמו שלימדתי את עצמי אט אט לאהוב את הגשם ולא לשנוא את החורף, אני מתפללת שאלמד ואפנים גם את השיעור הזה של החגים.  

צילום: רחלי סגל