מכוונת מטרה

אני לא פמיניסטית.
טוב, לפחות לא פמיניסטית במובן המודרני של המילה.
אני כן מרגישה אישה שיש לה כוחות שהיא רוצה ויכולה לבטא, וממש שמחה לעשות את זה.
אולי זה נשמע מוזר, בכל זאת בת שלושים עם ארבעה קטנטנים, מכורח המציאות זה לא באמת משהו שאפשר לבטא.

לפני בערך עשר שנים למדתי מסבא שלי לקרוא מגילה בטעמים. המזל הוא שסבא שלי היה מדור אחר, פשוט יותר, והוא באמת חשב שזה הכי הגיוני ללמד אותי. למזלי הנוסף גם התחתנתי עם חוזר בתשובה, וכשסיפרתי לו את זה הוא עדיין לא הבין בניואנסים וקיבל את זה ממש בהבנה.
מאבא שלי למדתי להחליף נורות, להבריג, לבנות ארונות, לחבר דלתות ואפילו לתפעל מקדחה.
אבל השיא של התגלות הפמיניזם בחיים הוא, לא תאמינו (כן זה הולך להפתיע) - אני מכוונת את שעוני השבת בבית שלנו.
כן, אני יודעת שזה ממש מהפכני, הנתון הזה תמיד מתקבל בהרמת גבה. איכשהו כשהתחתנו עשיתי את זה באופן טבעי, וזה מעולם לא נראה לי חריג. אבל אל תדאגו, המטבח הוא הטריטוריה הבלעדית של בעלי, ואני לא מתקרבת לקרסוליו ביכולות הבישול.

****

עשיתי רישיון לאקדח.
כן, ממש שלחתי את כל הטפסים, הלכתי למשרד הפנים, בחרתי אקדח, שילמתי עליו (יקר!!!) ועשיתי מטווח.
טרטור לא קטן, אבל הרגשתי שהגיעו מים עד נפש. נמאס לי לפחד בדרך לאחי שגר בעֵלי, נמאס לי לנסוע עם הילדים כשאפליקציית המוקד בכוננות, נמאס לי לדעת שבמקרה של סכנה, חס וחלילה, פשוט אין לי איך להגיב. רציתי לדעת שאני יכולה להיות אחראית עליהם באמת, שיש לי כוח בידיים.
אני גם יכולה לתאר לעצמי שהניסיון הראשון של מחבלים הוא לנטרל את האיש, נושא הנשק בדרך כלל, ותמיד טוב שיש איך להגיב במקרה כזה.

בילוי זוגי במטווח

שמעתי השבוע מכמה נשים שהן מכירות את עצמן, ובמצבי לחץ הן פשוט משתתקות. אז ברור שזה לא מתאים לכל אחת, ואם יש סכנה שזה יפגע במטרה הלא נכונה אז לא בטוח שהמטרה מצדיקה את האמצעים, אבל אולי כדאי שנחשוב קצת לעומק על המשוואה הלא ברורה הזאת שרק לאיש יש נשק. הרי אנחנו אלה שנמצאות לרוב עם הילדים בבית או בדרכים, גם אנחנו נוסעות בשעות-לא-שעות בכבישים חשוכים וברכבים לא ממוגנים, אנחנו אלה שנחשבות 'טרף קל' וצריכות לדעת להגן על עצמנו. לא סתם יש אפשרות להוציא רישיון בגלל מקום מגורים, ואולי הגיע הזמן שנפסיק להיות שאננות או להדחיק.

אני חייבת להגיד שאחרי הכדור הראשון נלחצתי, אפילו קצת בכיתי. העוצמה שאנחנו לא מורגלות לה, הפחד שבאמת יש לנו אחריות של חיים ומוות בידיים – זה בכלל לא פשוט. אבל זאת בדיוק הסיבה שלשמה התכנסנו, והגיע הזמן שלא נהסס לקחת את האחריות הזאת.

אני הגשמתי חלום של הרבה שנים, וסוף סוף השלמתי את התהליך. זה באמת יותר קל ממה שנדמה, ואני מוכנה לעודד את מי שעדיין לא מעזה.
והעיקר שלא נזדקק לזה.

 

לבקשת רישיון לכלי ירייה פרטי באתר משרד הפנים: https://www.gov.il/he/service/issue_firearms_license_to_a_private_individual