על מסכות מסכים וגילויים


אני מה זה אוהבת להתחפש. ולא רק בפורים. המנהג להתחפש בחג הפורים, הוא אחד המנהגים שתפס, וממשיך לאורך הדורות. מעניין, שאין ציווי להתחפש. אולי זו הסיבה שכולנו מחזיקים במנהג היפה הזה עד היום. 
ההתחפשות נותנת לנו אפשרות להסתיר את האני הרגיל שלנו, ולגלות צדדים אחרים. גם מנהג שתיית היין מכוון לשבירת השגרה ולחתירה לגילוי פנים שונות מהיום יום. 
יום אחד בשנה, או ליתר דיוק חודש-חודשיים קודם, אנחנו שוברים את הראש, משנסים את מותנינו, מגייסים את כרטיסי האשראי ויוצאים למסע יצירתי אל עבר התחפושת הנכספת. שלנו או של ילדינו. בכל תחפושת יבוא לידי ביטוי פן אחד מוגזם. נחשוף צד אפל, מאיים, מפחיד או חלומי וקיטשי, נתחבר לדמויות היסטוריות, אקטואליות או דימיוניות.
החג הזה הוא הזדמנות.


דווקא דרך המסכה והתחפושת שאנחנו עוטים על עצמנו, זו הזדמנות לשאול שאלות על היום-יום הרגיל והנורמלי. 
האם הדמות שאני מגלמת ביום-יום שלי, היא גם סוג של מסכה והתחפשות? איפה המקומות בהם אני מגיבה מתוך מסיכה של דרמה? מה אני מגלה ומה אני מכסה? מה אני רוצה שיידעו עלי ומה לא? 
האם אני באמת נאמנה לעצמי? עד כמה אני מתאימה את עצמי לציפיות של אחרים ממני?
השבוע התחלתי עבודה חדשה כרכזת ניו-מדיה בבנימין. וחשבתי על זה שהכיסוי התקשורתי שאנו מקבלים בדרך כלל הוא נקודתי ומתמקד בסכנות ובפיגועים. המסכה של "מסוכן ומפחיד" היא תחפושת שמוקרנת אלינו שוב ושוב דרך המסכים.

לכן אנחנו כאן בבנימין רוצים להעביר עוד פנים של ההתיישבות הזו מבעד למסכים.
את יופי השקיעות שרואים מעל הרי בנימין,
את הטבע הפורח והחי שעוטף אותנו.
המעיינות והאתרים ההיסטוריים והתיירותיים.
את מגוון העסקים הקטנים שקמו דווקא כאן.
את העשייה החיובית של המועצה ושל התושבים.


השבוע יצא לי לשמוע על כמה "אורחים מבחוץ"  שהגיעו לאירוע בבנימין, והיו בהלם מהקרבה לירושלים, מהנוף, מהיופי, מהחיים הנורמליים…
אני נזכרת באורח שהגיע לפני שנים לבת מצווה של בתי השנייה בתל שילה, שהתרגש עד דמעות
כשבתי הדריכה וקראה את פסוקי התנ"ך בדבר חלוקת הארץ לשבטים שהתרחשה בשילה.
"זה קרה כאן. 
ממש כאן! 
אני נמצא במקום בו התנ"ך התרחש!
אני עולה ותיק בארץ", הוא אמר, "נמצא פה כבר שנים. ולא חשבתי לבוא לכאן… תודה שעשיתם פה את הבת מצווה והענקתם לי חוויה ייחודית". 
לא כל מי שנזמין לבקר אצלנו בבנימין, יגיד לנו כן, אבל היום בעידן המדיה החברתית אנו יכולים להעביר חלק מהיופי שעוטף אותנו דרך צילומים, וידאו, והכתיבה שלנו... ולהראות צדדים שבדרך כלל נסתרים במסכים הרגילים. 
המדיה היא אמנם מסכה אחת גדולה, אבל גם המסיכות מגלות עלינו המון.