קומי אורי

"אמא, למה יש אנשים רעים בעולם?"
לא הייתי מוכנה לשאלה הזו באותו רגע. היה זה כבר ערב וכולם שכבו במיטות שלהם. הבכור קרא עוד איזה ספר והמתואר בו כנראה העלה בו את השאלה הזו. מוכנה או לא מוכנה, עייפה או לא, על שאלה כזו חייבים לענות באותו הרגע. מה עוד שהיא נשאלה בכובד ראש ובהיסוס הרוצה לקבל תשובה אמתית. 
"קשה לענות על זה", אמרתי לו את האמת. "כולנו נבראנו אותו דבר. כל בני האדם. נבראנו בצלם א-לוהים ובדמותו. מכאן ואילך נותן הקב"ה את הבחירה ביד כל אדם ואדם האם להיות נאמן לצלם הזה או להשחית אותו. האם לבחור להיטיב או לבחור להרע. אז אני לא לגמרי יודעת לענות לך למה אנשים בוחרים להרע. אבל אני כן יודעת שמה שבידיים שלנו זה לבחור תמיד להוסיף טוב ואז במאזן הכללי העולם יהיה טוב יותר".
אז עניתי. ואני לא יודעת אם זה סיפק אותו או לא. אותי בטוח לא. זו אחת מהשאלות שאני לא יודעת לענות עליהן לעצמי ואני פשוט סוגרת אותה מאחורי דלת ברזל כבדה בכל פעם שהיא עולה בפאתי מחשבתי. למה? למה? למה להרע כל כך? למה להשחית את צלם האדם שבך עד למקום בו לא נשארת בך חיות? לא למה הייתה שואה אלא איך?! איך היו אנשים שבחרו להשמיד להרוג ולאבד את האנשים שמולם מחד ואת צלם הא-לוהים, את דמות האדם שבהם עצמם מאידך.

אורי אנסבכר הי"ד

ושוב אני עומדת מול השאלה הזו ושוב אני לא יודעת איך. הכאב מחלחל בנקבוביות ועובר מהנשמה לכל אחד מחלקי הגוף. מה עשיתם לאורי היפה והמתוקה? ולמה? למה?!
ואני מנסה לרגע לצאת מהחשיבה האינסטינקטיבית ולחשוב דרך עיניים של מקבלי החלטות – כיצד ניתן לדעת האם היה כאן ערבי שכמו רבים ורעים לפניו חיפש לרצוח יהודי או שפשוט ניצל הזדמנות שנקרתה לפניו בה השחית ושחט ופגע ובחר להשמיד את האדם שבתוכו בשל שנאה מתמדת ויוקדת, בשל חלחול מסרים מינקות של תיעוב כל יהודי באשר הוא וחינוך לחרב ומוות. או שמא מדובר בבחור שכמו רבים ורעים לפניו פגש בחורה וניצל הזדמנות שנקרתה לפניו בה השחית ושחט ופגע ובחר להשמיד את האדם שבתוכו מתוך אלימות מינית חייתית שבה אין אדם לפניך כי אם אין צלם בך אז אין צלם בכל אשה באשר היא. 
ואם מדובר באירוע הראשון הרי שזו מלחמה. כי אין כאן פרטים אלא עוד אחד ממיליוני האירועים האחרים בהם אולי יש פנים ויש שמות אבל יש גם הגדרה ברורה של ערבי ויהודי ואנחנו כיהודים חייבים לצאת וללחום נגד כל אויב שפגע או שיפגע. ואם מדובר באירוע השני הרי חוץ מאזלת יד ורצון להיפרע ספציפית מחיית האדם הרי שאין לנו מה לעשות עוד. 
אבל האמת היא שלא ייתכן להפריד את זה מזה. כמו שלא ניתן להפריד את סיפור פילגש בגבעה ממלחמת האחים שפרצה בעקבותיה. כמו שלא ניתן להתעלם מתוך סיפורי אונס אכזריים בשואה רק משום שהם היו חלק ממכלול שלם של השמדת עם. יש סוגי התנהגויות אנושיות שמופנות בעיקר כלפי נשים והם פוגעים בכולנו, נשים כגברים, בבטן הרכה ביותר. ויש כאן גם ערבי שפגע ביהודייה. וזה לא יכול להיות מנותק מקונטקסט היסטורי שלם וממציאות יום יומית של ניסיונות רצח קבועים אכזריים בצורה זו או אחרת. אז נכון שכלל הנראה הוא פגם בה גם כאשה וגם כיהודייה, אבל הוא רק חלק מעם שלם שחי ונושם ומחנך ויונק את הרצון לפגוע בכל יהודי ויהודייה באשר הם. ועל זה אנחנו לא יכולים לשקוט. ואת זה אנחנו לא יכולים להחריש בתואנות מגדריות  לבד או לאומיות לבד. 
ונכון שאנחנו צריכים עכשיו להוסיף המון המון המון טוב כדי לאזן במעט את הרוע העצום הזה. אבל שלא כמו במקרים אחרים בהיסטוריה, לרוע הזה נוכל להגיב גם בצדק. ואנחנו חייבים את הצדק הזה ואת הדין שיש לערוך בכל מי שאחראי ישירות או עקיפין לרוע הזה לאורי המקסימה שניבטת אלינו מהתמונות ברה ושלמה. אנחנו חייבים לדרוש צדק ולהיפרע מהרוצח כמו מאלו שחינכו אותו לרצוח. מהאדם הבודד שבשטח כמו מהרבים שעומדים מאחריו וגאים במעשיו. כי אנחנו יהודים ריבוניים במדינתם ואסור לנו לשתוק על זה משום צד שממנו נעשה המעשה.
ונתפלל לעשיית הצדק, להוספת טוב ולשקט שיום אחד עוד יבוא.