על התנשאות ודעה קדומה

מספיק אינטליגנטית כדי להבין שלועגים לי, מספיק בורה כדי לא להבין למה.
חוסר הבנה חברתית?
חוסר הבנה תרבותית?
אולי קצת משניהם?
מצד אחד, בתור ילדה לא רכשתי כישורים חברתיים. לכי תצפי מילדה שגדלה במשפחה ברוכת ילדים, במצב סוציו-אקונומי נמוך, שבו רוב הזמן האמא שוכבת חולה במיטה והאבא עובד קשה מצאת החמה עד צאת עוד לידה - שמשהו יתפקד. גם אם היה בבית מוצרי בסיס כדי להכין אוכל, לא היה מי שיכין אותו. רוב הארוחות שלי היו סנדביצ'ים - גם טוב, אבל חוסר התפקוד בבית ילדותי לא מנע ממני להיכבל לבית בשלשלאות של מטח צרחות ואיומים, מתוך חרדה של אמא שחשה חוסר שליטה ולכן רצתה שהילדים יסתגרו איתה בבית. כך שלא היתה לי הזדמנות לשחק עם חברות, לא היתה לי הזדמנות להיחשף לכישורים חברתיים. יצא שאם אין לחם גם אין חברות.
מצד שני, גדלתי בחברה שמרנית, בחוסר זהות, כי לא השתייכנו לאף זרם. עם מסרים כפולים ולא עקביים. ובכל זאת, כשאת גודלת בחברה חרדית - את לומדת את השפה שלהם, את קוד ההתנהגות שלהם. זה מה שאת מכירה, אבל לא מרגישה שייכת, לא מרגישה חלק מ. 
מה קורה כאשר את מחליטה לבחור בדרך אחרת? בחברה אחרת? זה כאילו הגעת למדינה אחרת, עם תרבות שונה לחלוטין, שאומנם אומרים בה את אותן מילים, אך לא מדברים באותה השפה. קודי התנהגות שונים. 
את יכולה להתלבש אותו הדבר - אבל קולטים שאת שונה.
את יכולה לומר את אותם משפטים - אך יבינו אותך אחרת.
את יכולה לעשות את אותן מחוות - אך עדיין תרגישי שעשית משהו לא בסדר.
שילוב של חוסר הבנה חברתית עם חוסר הבנה תרבותית ועם רצון עז להשתלב, להשתייך, כי אף פעם לא הרגשת שייכת. 
אז הניסיון להשתלב נתקל בלעג, בבוז.
לפעמים הם גלויים מאחורי גבך, במבטים המתחלפים, ולפעמים הם סמויים ונראים בניואנסים הכי קטנים, בהבעות ובשפת הגוף. אם יש משהו שהוא רב-תרבותי - אלו הבעות של בוז, ושל לעג, תמיד הן אותן הבעות, בכל מקום ובכל תרבות בקצה הגלובוס, ומהן את לא יכולה לברוח.


אך התחושה הקשה מכולן, היא תחושת ההתנשאות, שבאה ממקום של בורות, של דעות קדומות, של סטריאוטיפיים אודות האדם העומד מולך.
התנשאות באה ממקום של בורות כי מי שלא מכיר את הרקע התרבותי השונה שלי, לא מבין את מקור צורת הדיבור שלי. לכן הרבה יותר קל ללעוג מאשר לנסות להבין.
התנשאות באה ממקום של דעות קדומות, כי מישהו שמדבר קצת בחוסר ביטחון, כנראה לא מספיק אינטליגנטי. אבל לא לכולם היתה ילדות מאושרת שטיפחה להם את הביטחון. 
התנשאות מונעת מהאדם לראות את האדם שמולו, באמת. לראות את היתרונות שלו, את החסרונות שלו, את היופי שבו. 
התנשאות גורמת לך להפסיד ולאבד אנשים טובים בדרך.
התנשאות זה פחד מהאחר, מהשונה ממך. מה שיכול לגרום לך לאבד את ההזדמנות כדי להכיר אנשים מכל צבעי הקשת.
התנשאות נובעת מתחושת נחיתות, מה שמביא את המתנשא על ידי עליונות על האחר לרכך את תחושות הנחיתות שלו הוא.
אז תחושות ההתנשאות הן קשות, במיוחד כשאת מגיעה לחברה שאת בטוחה שהיא פלורליסטית, מתקדמת ומקבלת, ואת מגלה את הגזענות הסמויה המושרשת בתת המודע, והיא מתגלה רק לחדי אבחנה בשפת הגוף, ובמשפטים שנאמרים כאגב.
הניסיון שלי להשתלב ביטל את מי שאני, עד שהרגשתי חנוקה. לכן אני מחליטה להיות נאמנה לעצמי, להיות מי שאני - סוג של מישמש של החוויות הייחודיות בהן התנסיתי. 
מתעלמת מתחושות הבוז, הלעג וההתנשאות. 
מנסה להבין את מי שעומד מולי, ובו זמנית גורמת לו להכיר אותי ולקבל אותי - כפי שאני.
גם אם בעל כרחי אני טווס נוצץ ושונה בנוף, זו מי שאני, וזו עובדה.