ייסורי התלבטות

יש לי כמה תכונות טובות. לא הרבה, אני סופרת אותן. אני מודעת להן פחות או יותר אבל לא כמו לתכונות שאינן טובות. שם אני מכירה בהן כיהלומן כילי הסופר את רכושו מידי ערב. בחלקן אני נלחמת, את חלקן אני כבר מקבלת. יש אחת שאני זוכרת אותה כפי שאני זוכרת את עצמי – מאז ומתמיד היא חלק ממני. קוראים לה יכולת קבלת החלטות. או לצורך הדיוק – אי היכולת לקבל החלטות. 
כזאת אני וכאמור כזאת הייתי מאז ומתמיד. לא מסוגלת להחליט. ללכת לישון אצל חברה או לא, לצאת למחנה או להישאר בבית, איזה סוודר לקחת למדורת ל"ג בעומר, כאלה התלבטויות גורליות שגרמו לי לשעות של ייסורים והתחבטויות. דווקא ההחלטות הגדולות בדרך כלל היו אצלי על הדרך. המשכתי בטבעיות ללמוד באולפנת עפרה לאחר שאת היסודי והחטיבה סיימתי באותו מתחם, נכנסתי להדרכה לאן שהפנו אותי, וגם החלטתי להתחתן יחסית בקלות עם הבחור הנפלא שפגשתי. אבל איזה בגדים לארוז לשבת?! זה כבר מעל ומעבר ליכולות שלי. 
בשלב מסוים פיתחתי שיטה – אם הייתה לי התלבטות בין שני דברים, לקחתי את שניהם. איזה מערך להעביר בשבת סמינריון? שיהיו לי שניים מוכנים. איזה זוג נעליים לקנות? אם יש אפשרות כלכלית – אז יאללה, שניים זה יותר טוב מאחד, לא? בפעמים אחרות נתתי לאחותי לארוז לי תיק לשבת בלי לשאול אותי אלו דברים אני מעוניינת לקחת. שפשוט תחליט במקומי. 
אבל כמובן שלא תמיד השיטה הזאת עבדה. איכשהו בחלק מההחלטות לא יכולתי לנהוג בשיטת 'גם וגם' או להניח למישהו לדעת יותר טוב ממני מה אני רוצה. ושם המשכתי להתייסר ועד היום אני ממשיכה. 
כן, התופעה לא נעלמה עם התבגרותי. יש מקומות בהם היא התעדנה או הפכה לפחות רלוונטית, אבל הייסורים שתוקפים אותי כאשר החלטה באה לפתחי מוכרים לי כאילו אני שוב תלמידת תיכון שלא בטוחה אם להבריז יחד עם כולן או להישאר בכיתה. 
כמו כל אדם שרגיש לנושא מסוים, גם אני נוהגת להסתכל סביבי ולראות כיצד אחרים מקבלים החלטות, וזה עניין מרתק. החלטות של אנשים בוגרים אולי לא משמעותיות כמו לאיזה שבט להיכנס להדרכה, אבל עדיין יש כאן נושאים כבדי משקל שחברות וחברים בגילי או מתחת ומעל מתעסקים בהם. נניח מתי ללדת את הילד הבא, או האם ללדת את הילד הבא. ענייני השקעות פנסיות וחסכונות, כמה לחסוך היכן לחסוך ועד כמה זה משפיע על ההחלטות שלנו כיום. היכן לגור – אוהו היכן לגור. איזה סוג קהילה מחפשים, מה לשים לפני מה – את טובת הילדים או את טובת הזוג, מה יהיה המרחק ממקומות העבודה ומה יהיה המרחק מההורים ועוד ועוד שיקולים שנכנסים כולם תחת כובד המשקל של ההחלטה הזאת. מקומות עבודה כמובן גם הם מהווים צומת של התלבטות – להתפשר על שכר או על שעות עבודה? לעבוד במה שמוצאים או להמשיך לחפש את מה שאוהבים? ועוד ועוד צמתים גדולים וקטנים שנתקלים בהם מידי יום או מידי שנה או מידי תקופה. 


אז איך אחרים מחליטים? אני הכי מקנאת באלה שהחליטו לתת את הצורך להחליט לישות אחרת. אנשים שמאמינים שקבלת החלטות היא דבר הנתון לרב או סמכות רוחנית משפיעה כלשהי. אנשים אלה מסוגלים להפקיד בידיים אחרות החלטות גורליות החל מהיכן לגור וכלה בכיצד לקרוא לכל אחד מהילדים. עבורם, לא קיים בכלל מימד ההתלבטות. כאשר סוגיה רק מונחת לפתחם הם אצים אל עבר ביתו של הרב ושוטחים בפניו את האופציות. או אז קובע הרב מה נכון כרגע עבור אותו הזוג ותמה ההתלבטות. אני אולי נשמעת צינית, אבל לפעמים אני באמת מקנאת באנשים כאלה. הם אינם חווים את הייסורים של היתרונות מחד והחסרונות מאידך, או שהם אינם רואים את הסרט 'דלתות מסתובבות' כאילו הוא תסריט חייהם – היכן נהיה אם נבחר כרגע משהו אחר מהבחירה הנוכחית. הם גם לא צריכים לחשוב כיצד היו נראים חייהם לו היו בוחרים בחירה אחרת כיוון שהמשענת של הרב היא כה רחבה, עד שברור שההחלטה הזאת היא הנכונה ובעצם לא יכלה להיות החלטה אחרת. 
יש גם כאלה שנותנים לחיים להחליט עבורם. מתגלגלים ממקום למקום והשגרה בדרך כלל היא זו שמכריעה עבורם את הצעד הבא. אם יפטרו אותם הם כנראה יעברו עבודה, אבל לפני כן הם יישארו באותה העבודה גם אם היא לא מתאימה לצורה בה הם שואפים לראות את חייהם. אנשים כאלה אני לא שופטת, כי רבות מההחלטות שלי נראות בצורה הזו. אני רק משתדלת לא להיות שם. משתדלת בכל מאודי. 
יש גם הבדל בין אנשים שמדברים על ההתלבטויות שלהם עם כל העולם הסובב אותם ואוספים אינפורמציה ומגוון דעות, ובסוף עושים מישמש מהכל עם התחשבות במה שחושבים בני המשפחה או החברים; לעומת החשאים שיום אחד מדהימים את כולם עם החלטה מגובשת שכבר עברה את כל התהליכים עד ההבשלה וכעת נשאר רק לבצע. כאלה שלא כל כך אכפת להם מה חושבת הסביבה או שהם ממדרים אותה מראש כדי להימנע מרעשי רקע. 
בעולם הבוגר יותר ישנה סוגיה נוספת בקבלת ההחלטות – הפערים הזוגיים העלולים להתגלע והמתחים שבאים בעקבותיהם. גבר שהחליט שהוא מעוניין בילד נוסף בעוד אשתו עדיין בהתלבטויות קשות, או אשה שמאד רוצה לעבור לגור במקום אחר בעוד אישה לא בטוח אם זה יהיה נכון לאורח החיים שלהם או לחינוך ילדיהם. זה לא פשוט וזה דורש לא רק וויתורים, אלא זיקוק וטיהור הרצונות של כל אחד כדי להבין מהי הנקודה שממנה יוצאים, ואולי עם הבנה זו יהיה ניתן לבנות בקלות יותר את הגשר. 
אבל האמת שעם כל ההתבוננות ועם כל ההתבגרות לא הגעתי למקום שלם בקבלת החלטות. וכאשר הייסורים המוכרים מתחילים להבהב אני נתקפת חרדה. לא יודעת, אין לי מושג. אני יודעת שאני אמורה להיות בן אדם בוגר שיודע לעשות סדר עדיפויות רציונאלי, אני יודעת שיש יתרונות וחסרונות לכל צד, אני יודעת שחוסר החלטה היא גם כן החלטה בפני עצמה, אני יודעת שאני זו שאמורה לקבל את ההחלטות על החיים שלי או אנחנו אלה שאמורים לקבל את ההחלטות על החיים שלנו ולא אף אחד אחר, אבל לפעמים בא לי להטיל את הקוביה או ללכת לאיזה ידעוני בשקל. שמישהו אחר ייקח ממני כבר את ההתלבטות הזאת.