כאב ובכי וחשבון נפש


יד אחת מנדנדת עגלה עם תינוק בוכה
יד שניה על הלב
שמתנדנד בין געגוע עמוק ובכי שבור 
להישענות על ה', שהוא יודע מה הוא עושה בעולמו.

כל החיים האלה, אני מרגישה שהם נדנדה
פעם למעלה פעם למטה
גם הלב שלי עכשיו פועם שלא כרגיל.
פועם בלהרגיש ולהיות באסון הבלתי נתפס של שמונת יקירינו
לבין לארגן ולטפל בכל כך הרבה דברים טכניים שחייבים מענה, בהקשר של משפחת עטר היקרה.

ואני שואלת את ה'
דווקא מתוך ההישענות הזו
אייכה
איפה אהבתך לחיים?
איפה אהבתך ללימוד התורה של יריב?
איפה אהבתך לשובבות הממיסה של יעקב ישראל?
איפה אהבתך לאצילות של עטרת?
איפה אהבתך לאשה שהתמסרה ובכל כוחה הקימה בית, על אף הכל וכנגד כל הסיכויים, וגידלה והשקיעה ובישלה וכיבסה וקמה בלילות ואסיפות הורים וקניות ושיחות אישיות עם הילדים וחשיבה איך לקדם אותם ולהביא אותם למיצוי הכוחות שלהם???
איפה אהבתך למוריה, איילה, ידיד ואביגיל
רכים, טהורים, ילדות של תום ופשטות?

הרי אבא אוהב לא מכה בכזו חוזקה
בטח לא במשפחה זכה

והדמעות והשאלות
הכל מתערבב
ואם לא אבטח בך שאתה עושה הכל לטובתנו,
על אף שזה לא ניתן להבנה ולהכלה,
אני פשוט אשתגע.

אז בוטחת
ובוכה אלייך את דמעותיי
ואת זעקות השבר 
ואת המראות הקשים מבית העלמין
מלוויה של 8 מיטות
הכל אני שולחת אלייך

כי אצלנו פה בעולם הזה
זה קשה לתפוס
וכולנו מתקשים לחזור לתפקד

הרב וייצן אמר לנו בכינוס היישובי,
כמה חשוב להגיב לאירוע בכאב ובכי, בחשבון נפשות
וגם במעשים של המשכיות החיים
וזה כמעט בלתי אפשרי

הכל מרגיש כל כך אפסי אל מול הקרע הנורא הזה
אנחנו מחפשות פה את המילים כדי לאסוף כוח
כדי להרגיש ביחד בשבר האיום הזה

מבקשות לתת כתף וחיבוק זו לזו וזה לזה
להביט בעיניים

ורק מדמיינת אתכם פה איתנו
שושי, יריב והילדים המתוקים.
תיכף אתעורר מחלום הבלהות הזה
ואתם תהיו כאן במלואכם
יריב ירוץ ויסדר את החולצה
שושי תהיה מוקפת חברות אהובות
הילדים ישובו לרוץ ולשחק ולהוביל 
ולהיות.

מתגעגעת, 
בשם כולנו