הרבה השתנה כאן

מעולם לא נפגשנו. התפספסנו בארבע שנים.
ארבע שנים תמימות חלפו מהיום בו עלית כשה, כרחל, לעולה, ועד ליום בו הכרתי את בנך, יחידך, אשר אהבת.
פניך ניבטות אלי מהתמונה הניצבת בסלון ביתי מיום נישואיי, שם המשפחה שלי מסגיר מיד את הקשר ביננו, אך מעולם לא החלפנו מילה או מבט שישקפו את המשותף לנו.
אני קוצרת את פרי עמלך, נשואה באושר לילד שטיפחת במשך 11.5 שנים ומגדלת איתו באהבה ארבעה מנכדיך, אחת מהם קרויה בשמך.

אנחנו לא מכירות, אך מכירות כל כך... לא זכיתי מעולם להריח את ריח תבשיליך או לטעום מעוגת השמרים שאף אחד לא מצליח לשחזר במדויק, אך התמצאתי לגמרי בארונות המטבח שלך ואף למדתי להתמודד (לעיתים בעזרת שרפרף) עם גובה השיש הלא סטנדרטי שבנית ותכננת לנשים גבוהות כמוך. לא זכיתי לשמוע את קולך או להיוועץ בך, אבל בכל חורף אחרי הגשם הראשון, אני יוצאת החוצה עם נכדיך כדי להריח את ריח האדמה ומספרת להם שאת אמרת תמיד שריח אדמה אחרי גשם הוא ריח החיים. לא פניתי אליך מעולם, אך עד היום כשאחד הילדים מנסה להשיג את תשומת ליבי באמצעות נקישה מנדנדת על הכתף אני מצטטת אותך: "אני שומעת מהאוזן ולא מהכתף!". וילד ששואל מה יש לאכול היום, מקבל את התשובה שהיית נותנת לילדיך, לעיתים בצורה מעודנת יותר בהתאם לגיל השואל. (צנזרתי, בכל זאת משאירים לך פאסון של דמות חינוכית).

עוד לא מלאו לך 36 כשעלית בסערה השמיימה, ביום בו השיגו אותך כדורי המחבלים הארורים. הרוגת מלכות, עלית אל עולם שכולו טוב והשארת אחריך שבר גדול.
שנים לא הבנתי למה אמרו שנרצחת צעירה. 36 היה נראה לי אז גיל מכובד כל כך, בכל זאת היית כבר אם לשבעה. ההבנה חלחלה ביום בו עברנו, אני ואישי, את גילך, כמו ביום בו בננו הבכור, הדומה כשתי טיפות מים לאביו, הגיע לגיל יתמותו.


רועי בהכנסת ספר תורה בשילה לעילוי נשמת אמו, עם תום שנת האבל

שבעת ילדיך קמו מהשבר, גדלו, נישאו, הקימו משפחות. מתוך האדמה החרוכה צמחה לה חבורה מופלאה ומגוונת. ואת, ברבות השנים הפכת לסמל לאומי ומשפחתי. שני יישובים נקראו על שמך: רחלים ושבות רחל. גם תלמוד תורה, וילדות רבות, ביניהן חמש מנכדותייך, שהוריהם הנציחו אותך בשמן.
אבל בשבילנו את פשוט סבתא רחלה. את בטח מתגלגלת לך מצחוק עכשיו שם למעלה. איך סבתא? רגע, עוד לא הספקת לגמול מטיטולים את הקטנה שלך. לא תאמיני, 38 נכדים כבר יש לך (בלי עין הרע), יותר ממניין שנותיך.  אנחנו כבר התרגלנו לצמד המילים - סבתא רחלה. נוכחת כל כך וחסרה כל כך.  

השורשים שנטעת עמוקים וטובים, וגידוליהם נושאים פרי. המשפחה שהותרת גדלה והפכה לשבט של ממש. אנחנו נפגשים, נופשים, שמחים, מתווכחים, מתרגשים, חוגגים, ובעיקר חיים חיים מלאי טוב. כח החיים הוכיח גם לנו שהוא חזק מהכל.
בשבת האחרונה התכנסנו, כל צאצאיך, לשבת אזכרה משפחתית במלאת 27 שנים להירצחך. כולם היו שם. כמעט 60 גברים, נשים ובעיקר טף. הסבנו יחד לארוחות, ושרנו באהבה שירי ארץ ישראל משירון שהופק לקראת ערב האזכרה שלך שחל השבוע.
כמה מרגש היה לראות בתפילת שבת בבוקר את נכדיך עולים בזה אחר זה לקרוא בתורה מספר התורה שנכתב לעילוי נשמתך, שעל מעילו רקום הפסוק: "ולנר תמיד אקח לי את אש העקדה ולקורבן אקריב לו את נפשי היחידה". הקרבת את הנפש, אבל הרוח שלך עוד כאן.
בעוד כחודש יכנס בננו הבכור לנועם עולן של מצוות ויקרא גם הוא מספר התורה המיוחד הזה.
רחלה, את בוודאי אינך מבכה יותר על בניך. שכר פעולתך נפרע.

הביטי בתמונתנו מערב השבת האחרונה, שבת האזכרה שלך, וראי כי התקיים בנו הפסוק: "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי".