גירושים פלוס

זה קורה לי כמעט בכל "סמול טוק" שאני מנהלת.
הכל מתנהל כרגיל, עד שנשאלת השאלה "ומה בעלך עושה?", או "היכן אתם גרים?".
די בפשטות אני עונה: "אנחנו לא גרים יחד. אני גרושה", ותמיד משתדלת שחיוך ילווה את התשובה שלי.
זה תמיד מדהים אותי לראות איך הבעת הפנים של האדם שאתו אני משוחחת משתנה ברגע, ומיד הוא מתמלא מבט מלא רחמים.
"אני מצטער", הוא בדרך כלל עונה, ומיד מוסיף: "תקשיבי, את מה זה מוזמנת לאכול אצלנו בשבתות, מתי שרק תרצי", או: "וואי, זה בטח לא פשוט. איך את מסתדרת?".

ברור לי שלאנשים יש רק כוונות טובות.
אבל לפעמים בא לי לצרוח: הלו!!! מה נסגר אתכם?? די עם הרחמים! הכל מצוין אצלי, וכן, גם יש לי מה לעשות בשבתות.

ברור לי מהיכן זה מגיע.
להיות גרושה, קל וחומר גרושה פלוס, תמיד מעורר איזו קונוטציה שלילית.
אם הייתם משחקים איתי משחק אסוטיאציות לפני שהתגרשתי, והייתי מתבקשת לומר מה הדבר הראשון שזה מעורר בי, כנראה שויקי כנפו הייתה עולה לי לראש, מפגינה ומקטרת, על העומס והעול והקושי הכלכלי ובעצם על מה לא?
גם המילה הזו - "גרושה", היא מילה איומה בעיני. מישהו גירש אותי מאיזשהו מקום ולא ידעתי מזה?

אולי כדאי לקחת את העניין קצת יותר בפרופורציות?
מי מאיתנו לא הפסיק משהו בחייו כי הרגיש שמגיע לו יותר? למי מאיתנו לא הסתיימו פרקים בחיים?
לומר שאין אתגרים תחת הסטטוס הנ"ל בחיים, זה יהיה שקר. כמובן שיש. לא מעט. אבל ביננו - למי אין אתגרים וקשיים בחיים? לכולנו יש, בצורה כזו או אחרת ובתחפושות שונות.
אני באמת מאמינה, ואולי כי זה נוח להאמין, שכל דבר שקורה לך בחיים פוגש אותך מסיבה מסויימת. אני מרגישה שלקחתי המון מתהליך הגירושים שלי, ובאמצעותו בניתי וגיליתי את עצמי מחדש.
וישנו כמובן "הפלוס" וזו המתנה האמיתית - קיבלתי את הבת שלי היקרה, וזה כבר שווה את הכל.

ומעבר לזה, עוד פלוס אחד לא קטן בכלל - כמה מכן, נשים יקרות, היו חולמות על שבת חופשית אחת לשבועיים, בלי גבר וילדים על הראש?...

אז בפעם הבאה שאתם חושבים להזמין אותי לשבת, בבקשה תורידו את המבט הזה מהפנים שלכם... 
ואם יש אוכל טוב - אז יאללה אני באה!

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם