קערות של אהבה

"אני אומרת לך זה עומד לקרות היום", מבהילה אותי אחותי שיושבת כבר משעות הבוקר ליד מיטתה של אמא שלנו. ככה התחלקנו בשבוע האחרון, יום אני יום היא, ויש את החברה הטובה של אמא שהגיעה במיוחד מאמריקה מיוזמתה לעזור לנו.

מהרגע שהיא אומרת לי את זה, אני באטרף של מכונות כביסה, ואז בודקת שוב בתיק ההוא שהכנתי, התיק ההוא שיש בו מה שצריך לשבוע, כולל חיתולים ובגדים לתינוק, וכמה צעצועים ופיג'מה בשבילי.

ובאותה השנייה שאני דוחפת עוד כמה זוגות גרביים לתיק הזה, שכבר שבועיים תופס את פינת חדר האורחים, מכה בי הדה-ז'ה-וו - רק לפני ארבעה חודשים זה היה התיק שהכנתי לקראת הלידה; כשמידי פעם לקחתי ממנו משהו, ואז הכנסתי, שלא יחסר לי, כשלא אהיה בבית כמה ימים.

ואיזו הקבלה מצמררת! אני פתאום קולטת, שממש לא מזמן, נשמה עמדה לרדת לעולם, והמתח המטורף של הלא נודע, ועכשיו, עושה את הפעולות המכאניות ברעד בידיים, והמצב הפוך. נשמה עומדת לחזור לשמיים, מהר מדי, מוקדם מדי, ושוב המתח המצמית הזה, שבגללו אני ישנה עם פלאפון דלוק מתחת לכרית, וכל ס.מ.ס מקפיץ אותי בבהלה, וכל טלפון שבו אני רואה את שמה של אחותי על הצג גורם לדפיקות לב מואצות.

וזה חייב, פשוט חייב להיכנס למופע שלי, שיום אחד אעלה. ואני מהר רצה למחברת שתקועה גם היא באותו התיק, משרבטת מהר: "נשמה יורדת/עולה - ותיק ללידה/לשבעה - לפתח את זה".

ולמחרת, כשאני בדרך לסעוד את אמי בהוספיס, אני מקבלת טלפונים מאנשים כל כך טובים, ושומעת על עוד טיפות מחוללות פלאים, ועוד גלובולות שעושות ניסים, ומי כסף שפועלות ישועות, רק באלף ₪, ויש ספריי שמשפריצים מתחת ללשון עם סגולה של הרשב"י ולחשים וקמעות ומחרוזת שכל החבילה כולל תפילה של רבנים סביב מיטת החולה עולה רק 1800 ₪ ואומרים שתוך יום זה כבר מתחיל להשפיע, ורגע לפני שאני מסרבת לחבילת הכל כלול, הרבנים כבר שם סובבים את מיטתה אבל אני נאלצת להודות שאין עלי כסף לשלם על כל הקסמים. הם מאחלים רפואה שלמה ומהירה ונותנים לי כרטיס, שעליו אני מיידית משרבטת מהר - "סגולות וקמעות לרפו"ש - קטע סאטירי" ומהנהנת להם תודה ואמן.

והמחברת בזמן השבעה ממשיכה להתמלא:

- "הפקת" הלוויה בשלוש שעות (יום שישי), ואני חשבתי שלארגן ברית בשבוע זה מהיר מדי????

- הפלאפון שלי ששכחתי לכבות בהלוויה ובאמצע ההספדים פתאום נשמעה מוסיקה מקפיצה, ששמתי רק לפני שבועיים, להגברת מצב הרוח שלי בתקופה הקשה. וכולם שעוצרים לרגע, המומים ונבוכים, מעבירים מבטים מאחד לשני... ואני מתאפקת שלא לצחוק.

- "שבעה - החטאים הקטנים" - מה, באמת להכניס לקטע של השבעה את החולצה שכיבסתי בסוף כל יום? אבל עם ממש טיפונת אבקת כביסה, כדי שלא יעלו עליי...? או שנכנעתי די מהר למקלחות, אחרי 48 שעות של סבל, בכל זאת קיץ, לא נעים...

והטלפון הזה, שטרם המציאו, שמאפשר שיחות טרנס-עולמות, ואיך זה באמת שבעידן הכל כך מתפתח שלנו כיום, עוד אין אפליקציה כזו? (זה יכול להיות קטע קורע, או דווקא מרגש, תלוי איך מפתחת אותו ולאיזה כיוון לוקחת אותו - להחליט!) כי אני ממש, ממש, חייבת לעדכן עכשיו את אמא שלי שנדב התקבל לישיבה! שקניתי לשחר שמלה מדהימה לבת מצווה, בול בצבע של העיניים שלה! וכולם אומרים לי כמה היא דומה לך, אמא!

והפעמים האחרונות (עליהם חייבת קטע משמעותי במופע הזה שלי!) - על כל הפעמים האחרונות שלי אתה, כשישבנו בבית קפה, או כשעשינו קניות יחד והיא תמיד קנתה לי כל מה שרציתי, או הפעם האחרונה שהיא אירחה אותנו בשלג לפני שנתיים וכמה פינקה אותנו, או הפעם האחרונה שהיא כל כך אכזבה אותי, כשלא הגיעה ברגע האחרון להצגה שביימתי ועבדתי עליה חודשיים כל כך אינטנסיביים, והאכזבה אכלה אותי, לראות את כל האימהות של השחקניות, חברות ושכנות שלי מהיישוב, כשאמא שלי, אמא שלי (!) לא שם... (למצוא מוסיקה - נעימה ממש מרגשת לאורך הקטע אבל לא שמלצית מדי כי אחרת זה מרחיק את הקהל...). והפעם האחרונה שאמרתי לה "שבת שלום", שקראתי לה "אמא", וכל הפעמים האלו, לקראת הסוף, כשהיה לי ברור שאלו הפעמים האחרונות, ופתאום כל פעם שביטאתי את המילה הזו, היא קיבלה פתאום טונות של משמעות.

והכל ועוד המון נכתב במחברת, הכי שרבוט והכי אינטואיטיבי, בלי לפתח, רק בליל שלם של רעיונות. וכל מי שרק התעניין לשלומי בחודשים שאחרי, פתחתי בפניו את אותה הרשימה, מנסה לברר יחד אתו, או אתה, מה לעשות בצורך הזה, בבלגאן הרגשי הזה שחולם לקבל ביטוי, להפוך למשהו מוחשי. איך ליילד אותו? באיזו צורה? ומי ירצה לשמוע, או לצפות, או לקרוא את זה?

ואולי כדאי פשוט להניח... להרפות. די, זה לא קורה, וכדי שיקרה צריכה כל כך להתאמץ, והרי אני עצלנית, אין לי כוח לכזה מאמץ, בטח לא יצירתי, ומקצועי, ואני גונזת את המחברת.

ובמפגש מחזור שנתי של מחזור א' ללימודי תיאטרון ב"אמונה", בחנוכה שנה שעברה, כשכל אחת מספרת על קורותיה השנה, אני משתפת בחלום ותסכולו. ואחת החברות הטובות שלי מהלימודים, שיחד אתה הקמתי פעם תיאטרון לילדים, שיחד נסענו באינתיפאדה הראשונה להופיע ברחבי יש"ע, שיחד מאז אנחנו ביצירה משותפת, נטע היקרה, מתקשרת אלי כשאני כבר בדרך הביתה ומבטיחה לי שהיא לא תשקוט עד שייצא לי מופע. שהיא מאמינה בי ובחומר שיש לי, ושזה יקרה.

וחולפים כמה חודשים ומגיעה האזכרה של השנה, ואני פונה לליאת יצחקי - זמרת, מוכשרת, חברה, קולגה, שתלחין שני שירים של אמא ותשיר אותם באזכרה. והשירים מטלטלים אותי. ימים ארוכים אחרי האזכרה אני מרגישה עטופה ומכורבלת לי באותם השירים. אמא שלי מתעוררת לחיים דרכם, וגם אני מתנערת לדחף יצירתי. ומאז במשך חצי שנה, אני מקבלת מנטע הבימאית הוראות בימוי לקטעים, מעיפה חופשי חלק מהם בשל חוסר רלוונטיות למופע, כל מה שלא משיק לנקודת הזדהות כללית, אלא מדי אחד-על-אחד, הולך באהבה גדולה לפח, או קטעים שכבר פחות בוערים בי, כמו כ-ל הקטעים ששרבטתי למעלה (מה הקשר עכשיו קטע פתיחה על נשמה עולה ויורדת לאוויר העולם? אני כבר לא אחרי לידה, כבר לא בוער בי לספר לכולם על התיק ההוא).

ומכמות אדירה של קטעים, אני מצמצמת, מדייקת, משייפת, מתמקדת. במקביל, מוקסמת מתהליך היווצרותו של שיר מולחן באולפן ההקלטות, כיצד הוא מתבשל לו שם, כשמעבר ללחנים של ליאת שתופסים אותי כל כך חזק, ומדויקים כל כך למילות השירים שכתבה אמא שלי, מתוספת לשיר נגינת כינור, ופסנתר, וחליל, ואחי (מנישואיו השניים של אבי) שמצטרף לפרויקט בנגינת צ'לו, ואנחנו מחליטות להוציא אלבום מכל השירים האלו. השירים שכתבה אמי, וליאת הפיחה בהם רוח חיים.

וזה ממלא אותי, עוטף וחובק, ההנצחה הזו, התינוק הזה, או אולי בעצם צמד התינוקות, המופע, והאלבום, שעומדים להיוולד ממש בקרוב, ואמא שלי שמופיעה לי מידי לילה בחלומות ונראית זורחת, ואני שאעלה על הבמה אחרי זמן רב שלא הופעתי בקדמת הבמה (למעט הופעות פלייבק).

ולא לשכוח את הטקסט, ולא להתבלבל, ושהקהל יאהב, ויזדהה, ויתרגש, ויבכה, ויצחק, ושיכתבו עלי ביקורות מפרגנות, ורק שלא ירימו גבה, וילחששו "איך היא מעיזה ככה על הבמה? שהייתה הולכת לטיפול וזהו! למה לפני כולם??"; ושלא אזיע שם נורא עם כל הפנסים הלוהטים, ושלא יהיה פיגוע באותו היום! ולא לשכוח לקחת את כל התיקים!

בכל זאת, שני תינוקות עומדים לצאת אל אוויר העולם.

"קערות של אהבה" - מופע הבכורה יתקיים בע"ה ביום ראשון, ג' כסלו, 15.11, בשעה 20:30 במרכז מורשת בגין בי-ם, המופע מיועד לנשים בלבד.

(להזמנת כרטיסים: 0722657871, 0586290343)

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם