פתח ליבך

 

לפני פסח טוהר בתי כבר החלה לדקלם – "הורים יקרים, ברוכים הבאים...". עדיין לא קיבלנו הזמנה אך הבנתי שמסיבת הסידור בפתח. בכלל שכחתי שיש דבר כזה, ושאנו עתידים להשתתף בו.

לפני כשנה וחצי הגיעו הילדים לבית הספר, לא סתם בית ספר, בית ספר לחינוך מיוחד. רובם לא ידעו לקרוא וחלקם אף לא הכירו את האותיות. לאט לאט התקדמו. עוד אות, עוד מילה ועוד צליל.

 לילדים האלו זה לא פשוט. אני רואה את טוהר מחברת את האות לצליל שמתחתיה ואז מחברת לאות הבאה עם הצליל שלה. לבסוף נוצרת מילה. רואים את העמל הרב בכל שלב.

נרגשים מאוד מאוד הם נכנסו לאולם, ילדים וילדות חמודים בחולצות לבנות וחגיגיות, ההורים כבר מחכים. מסיבת הסידור החלה. חודשיים של הכנות שהחלו לפני פסח התנקזו לשעה קלה של סיפוק והנאה. הילדים דקלמו יפה, שרו ורקדו. וזה אומר גם לזכור מתי לקום ומתי לשבת במהלך המסיבה, מתי תורי לדקלם, מהן תנועות הריקוד... הילדים האלו יכולים לעשות הכל, הכל בדיוק כמו כולם. הם רק צריכים לעבוד יותר קשה. עוד חזרה, עוד שינון ועוד פעם.

לא פשוט להסביר את מה שמתחולל בראשה של טוהר. תוך כדי ההכנות למסיבת הסידור הגיעו יום הזיכרון ויום העצמאות, והילדים התכוננו לריקוד מיוחד בטקס יום הזיכרון. לפני השינה טוהר אמרה לי: "ביום חמישי יש חופש. ביום רביעי שלפני יום חמישי יש משהו שאני לא זוכרת מה ואני ונתנאל ועוד ילד מהכיתה שאני לא זוכרת מי צריכים להגיד משהו ביחד ואני לא זוכרת מה". בקיצור, סלט אחד גדול בראש שלה, זוכרת אך לא זוכרת. היא יודעת שהיא צריכה לעשות משהו אך לא בטוחה בדיוק מה. אל דאגה, עד מסיבת הסידור עצמה הכול הסתדר.

זו זכות גדולה להתפלל, כמה מובן מאליו עבורנו לפתוח את הסידור בכל עת ולמצוא בו בדיוק את המילים שחיפשנו - תפילה לרפואה שלמה, מילים שעוזרות לנו להודות על הטוב, פסוק שמתאר בדיוק מה הרגשנו באותו רגע, ברכה ופסוק לכל עת ולכל זמן.

טוהר לעומתנו מגלה כל יום את העולם מחדש, מתפעלת כל יום מעוד חידוש שהיא מגלה, מעוד מילה כתובה, מעוד יכולת חדשה.

יום אחד היא באה אליי מאושרת: " יש! הצלחתי לסגור את הסנדלים לראשונה בחיי. יש עוד דברים שאני צריכה לעשות בפעם הראשונה...לכפתר כפתורים. לקשור שרוכים". התפעלות עצומה מסגירת סנדלים... וכמובן משימות ויעדים לעתיד. לרגע לא נחה.

גם מהסידור טוהר התפעלה, ולאחר המסיבה לא עזבה אותו לשעות ארוכות. המסיבה נערכה ביום שישי בבוקר, ובליל שבת טוהר התארגנה והצטרפה לאבא לתפילה עם הסידור בידה.

טוהר לא מרבה לבקר בבית הכנסת, שהאווירה בו לצערי לא מתאימה לתעצומות הנפש שלה. אם יש לה מה לומר היא תגיד אותו באותו רגע בקול רם ללא התחשבות בסביבה. המתפללים לא תמיד מבינים את הסיטואציה, וזה לא פשוט. אני לא התפללתי בבית הכנסת כבר תקופה ארוכה. אני מכניסה את טוהר ואחותה וממתינה דרוכה בחוץ. לאחר דקות ספורות היא יוצאת אליי. הרוח הסוערת שבתוכה מוציאה אותה החוצה אל המרחבים.

השנה בפורים הלכתי לראשונה לקריאת מגילה עם כולם. טוהר ישבה לידי ועקבה אחרי המילים במגילה. מידי פעם עודדתי אותה שעוד מעט, עוד קצת וזה מסתיים. הרעש של "המן" הפריע לה מאוד והיא ניסתה לצאת, מניחה את כפות ידיה על האזניים, שוב הרגעתי אותה. אחרי שתלו את המן היא חשבה שזהו, לא יהיה עוד רעש צורם. ושוב "המן" ורעש שהגוף שלה מתקשה לקבל. היא מעירה בקול – "כבר הרגו אותו. למה אמרו אותו עוד פעם?". בסופו של דבר צלחנו את כל קריאת המגילה, הרבה בזכות היכולת שלה לקרוא ולהבין את סיפור המגילה.

קראתי בפייסבוק תיאור של אמא לילד אוטיסט שהתארחה בשבת בר מצווה משפחתית וספגה הערות על הילד שלה שלא מתנהג כמקובל במהלך התפילה. היא יצאה החוצה בדמעות ולא הצליחה להסביר שהוא לא כמו כולם.

יש ילדים שלא רואים עליהם את הקושי, את המגבלה שלהם. אל תמהרו לשפוט, תנו להם מקום גם בהיכל התפילה. בעידן של ימינו, ששיחות של ממש מתנהלות בירכתי בית הכנסת, נראה לי שאפשר למצוא דרך לקבל גם את הילדים האלו שרוצים להתפלל ממש כמו כולם.

במסיבה איחלתי לילדים שהסידור ילווה אותם ויילך איתם לכל מקום. אמרתי להם שיוכלו לפתוח אותו ולדבר עם ריבונו של עולם בכל עת; בזמנים של עצב ובזמנים של שמחה, כשקשה או כשרוצים להודות על דברים טובים.

לא שכחתי להודות לצוות המקסים המלווה את הילדים כל הדרך ולא מתייאש, עובדים קשה על כל אות ואות וכל צליל. משקיעים המון ולא מוותרים על אף ילד. זוכרים תמיד שהילדים האלו יכולים לעשות הכל כמו כולם, צריך רק לאפשר להם והם פורחים.

לקראת חג מתן תורה והתפילות הרבות – זכרו אותם ותנו להם מקום. אני בטוחה שגם הם היו יחד עם כולם במעמד הר סיני. אומרים שהיה שקט. אולי שכחו להזכיר בין הפסוקים את הילד שהתפעל בקול.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם