ותחדש פני אדמה

כשסיימנו להניח על האדמה את משטח הדשא האחרון, אמרתי לו: עכשיו נראה מישהו מעז להזיז אותי מפה. והירושלמי שלי, שלגמרי לא התלהב מחזון המדשאה והממטרות של אשתו, אמר: באמת היה חכם לעשות את זה בעצמנו.

כמו אצל כמה וכמה אנשים שאני מכירה, שנת השמיטה המתקרבת הייתה זו שגרמה לנו סוף סוף לעשות משהו עם הגינה. יש דד-ליין. מה שלא נשתול עכשיו יצטרך לחכות שנה שלמה.
אז יצאנו לשופינג, מהסוג שאני דווקא אוהבת, ושבנו לחצר הבית להתמודד עם מילים כמו: לקלטר ולתחח.

 

אלול הזה היה מלא בזיעה ובוץ, ובחזרה לנעלי ההרים מתקופת השירות הלאומי, אבל היה גם מלא בשמחה והתפעלות. ובענייני אמונה. לא האמנתי שנגיע לזה, וכשהגענו לא האמנתי שהדשא הצהבהב-משהו ייקלט באדמה ויהפוך ירוק תוך יומיים-שלושה. ועכשיו אני צריכה להאמין שהפנטס באמת יתרחב באופן מרשים, שהמנדיבלאה הצהובה תטפס עד הגובה הרצוי, ושהשכנים לא יהרגו אותנו כשיגלו ששתלנו עץ גויאבה לא הרחק מהחלון שלהם.

וזאת כאילו רק גינה. דשא, שיחים, עצים. (ושלוש תרנגולות מחרסינה. אל תשאלו.) אבל יש בה כל כך הרבה יותר מבחינתי. כי אני גם צריכה להאמין שאנחנו באמת נוטעים לשנים. שהעץ בפינה האחת ייתן צל לארוחת בוקר זוגית של יום שישי, וזה שבפינה האחרת יהיה מספיק חזק כדי לתלות עליו נדנדה. ושנראה פירות. אפילו גואיבות.

לא אחד ולא שניים שמעו את הבדיחות הלא-ממש-מצחיקות שלי על היום שבו יפנו אותנו מהבית ונלך להקים גרעין תורני בארסוף או יישוב קהילתי בסביון. אבל האמת היא שכשהנחנו את הדשא לא הפסקתי לומר שממש חשוב שזה ייצא ישר, כדי שנוכל לשים עליו שולחנות באירוסין של הבת. כן, זו שעלתה החודש לכיתה ב'.

בפלייליסט אלול-תשרי שלי שירי סליחות וסתיו. (יש לי אחד לכל חג, אם תהיתם) ואני אשכרה מתרגשת לצלילי נעמי שמר, אם באמת "בראש השנה פרחה שושנה אצלי בגינה". וכתמיד בפלייליסט גם רחל שפירא עם "השמיים משתנים לעיני החקלאים", והם משתנים, אפילו לעיני מושבניקית-בלאי שכמוני. ושאלת "מה יקרה ומה יחלוף?" מרחפת יותר מתמיד.

עוד רגע השנה הזו מסתיימת. שנה שבה באדמה נטמן אבא שלי, שחסר לנו בכל יום בשלל אפיזודות, ובתוכן השבוע, כשלא הגיע להעיף מבט על העבודה בגינה ולייעץ בקול סמכותי שבראש מערכת ההשקיה צריך צינור 3/4 צול, ו"תביאי שנייה מפתח שוודי...".
באדמת הגינה שלנו אני מטמינה עכשיו זרעי אופטימיות. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם