לשבור את הקו הירוק

 

יום עבודה שגרתי ואני בדרכי למחלף קסם.

זוהי בדרך כלל נקודת המפגש בה אני מתחילה את הסיור באזור השומרון עם אחד ממובילי דעת הקהל בישראל.
היום, אני עתידה לפגוש את אחד מאנשי התקשורת המובילים בארץ.
כבר עמדנו בקשר לא פעם - משיחתנו הראשונה בה הזמנתי אותו לסיור, ועד התכתבויות במייל בהן סגרנו יחד את תכנית הסיור המותאמת להעדפותיו האישיות.
אבל בבוקר הסיור, תהיה זו פגישתנו הראשונה.

עם הגיעי לנקודת המפגש, אני כמובן מזהה אותו וניגשת אליו על מנת להציג את עצמי.
"בוקר טוב, נעים מאד, אני הילה", אני אומרת בחיוך תוך שאני שולחת את ידי הימנית ללחוץ את ידו.
אני מזהה את הבלבול שבעיניו ואת סריקת מבטו בי מעלה ומטה - "את הילה? איתך דיברתי בטלפון?"
"אכן", אני עונה. ארשת בלבול ממשיכה לעטות את פניו והוא ממשיך לשאול רק על מנת להיות בטוח - "את הילה ממועצת יש"ע שקבענו לסייר יחדיו בשומרון היום?"
רק לאחר שאני עונה שוב בחיוב הוא מעין מקבל עליו את הדין וממשיך איתי אל עבר רכבי.
"למה אתה נראה כל כך מופתע?", אני שואלת, למרות שאני יודעת את התשובה.

כאשר יצרה איתו קשר בחורה ממועצת יש"ע והזמינה אותו לסייר ביהודה ושומרון, הוא באופן אוטומטי כבר צייר את דמותה בראשו. הבחורה שהוא פגש הבוקר לא תאמה את פרי דמיונו; את החצאית החליף סקיני ג'ינס, השרוולים לא בדיוק נושקים למרפק. גם מטפחת לא עטפה את ראשה.
אני כבר רגילה לסוג המפגשים הללו.
מה שאני מביאה איתי לא מסתדר לאנשים עם דמות המתנחלת הקלאסית שהם יצרו בראשם.

מה שהפתיע אותי עוד יותר במהלך עבודתי במועצת יש"ע היה תחושת הבלבול דווקא בקרב כמה מהמתנחלים הדתיים איתם באתי במגע.
לפני כמה חודשים הובלתי סיור לבנות האולפנה בעפרה. בתום הסיור ביקשנו מהן למלא משובים.
אחת התגובות שחזרה על עצמה במשוב היתה תדמהתן של כמה מהבנות על שישנם אנשים חילונים שמחוברים כל כך לארץ ישראל ולמרחב יהודה ושומרון.
מבחינתן, דמותה של האידיאליסטית תומכת ההתיישבות לא עולה בקנה אחד עם בעלת המראה "התל אביבי" לבושת הסקיני ג'ינס והשרוולים הקצרים.

כמה פעמים כולנו נפלנו בפח הזה.

הקו הירוק לצערי, אינו רק קו המשורטט על מפה. הוא יוצר חיץ בין סוגי אוכלוסייה שונים בחברה הישראלית.
אני מרגישה שזהו אחד הדברים היפים והחשובים שבעבודתי - שבירת "הקו הירוק" ויצירת מפגש ושיח כנה בין אנשים אשר באים מרקע שונה.
אולי אנחנו לא מסכימים על הרבה מאד דברים, אך חשוב מזה לטעמי - שוחחנו, התחברנו ובעיקר הקשבנו אחד לשני.
וזה כבר שווה מבחינתי את הכל.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם