שפרה קורנפלד ומסמך המסרים

"את הגעת הנה הערב עם מסמך מסרים!", היא הטיחה בי. לקח לי קצת יותר מרגע להבין למה היא מתכוונת. "הנחמדות הזו שלך, הנורמליות שאת מנסה לשווק, מסתירים היטב את תפישת העולם הקיצונית שלכם", היא המשיכה.

זאת הייתה מתקפת פתע בערב רגוע ונעים, ערב "ספרות פוליטיקה ויין", ועד הרגע שבו היא פתחה במתקפה, הערב היה בעיקר ספרות והרבה יין. מאחורי הערב הייתה מחשבה שהגיע הזמן להגיע לתל אביב. ניסינו לא מעט להביא את תל אביב אלינו, אבל להוציא תל אביבי מהעיר זו ממש משימה קשה, בטח כשמדובר בנסיעה מזרחה שכוללת חצייה של קוים ירוקים. רציתי שנפתח ערוץ שיח חדש, כזה שגם אנחנו לומדים לדבר בו את השפה התל אביבית ולא רק מצפים מהתל אביבים ללמוד את השפה שלנו.

גייסנו לטובת העניין את המשורר יונתן ברג, אקס מתנחל שהיגר לתל לאביב. יונתן יצר ערב מעניין שמדברים בו בעיקר על מעברים. הוא גייס את אחיו יעקב שחי, מגדל גפנים ומייצר יין משובח בפסגות. שניהם יחד מתווכחים בלי סוף ועדיין אחים ועדיין אוהבים. הם צירפו אליהם את שהרה בלאו ואסף גברון, את אליעז כהן שהנחה את הערב, וגם את שפרה קורנפלד.

ערב "ספרות פוליטיקה ויין"                                                                                               צילום: אהוד אמיתון

שפרה גדלה ברובע היהודי, למדה בבצלאל, עזבה עולם של תורה ועברה לתל אביב. גם אני השתתפתי בערב, ישבתי מולה, מסלול חיי נראה כמו דומה לשלה רק בכיוון ההפוך. רעננה-בצלאל-רובע יהודי. אני פתחתי לרווחה דלת שהיא סגרה. גיליתי אור גדול במקום שהיא כנראה רואה רק חושך. אליעז ביקש מכל אחד מהסופרים להקריא קטע ממשהו שהוא כתב, והיא הגיעה מוכנה - אבל לא עם קטע ספרותי וגם לא עם שיר, היא הגיעה עם טור פוליטי, מאשים, זועם, אוצר בתוכו שנים של כעס על עולם שבחרה לעזוב ועד היום היא מנהלת איתו חשבון נוקב.

כל אחד הקריא שיר או קטע ספרותי שכתב (בתמונה: אליעז כהן מקריא מתוץ "הגבעה" של אסף גברון שמשמאלו).
שפרה הגיעה עם מאמר פוליטי                                                                        
צילום: אהוד אמיתון

בכאב מהול בבוז היא תיארה איך נער גבעות שנזרק כבר מכל גבעה אפשרית מצא את דרכו לשכונת הר ציון, שבה גדלה. הנער הזה, באיזה התקף רוחני, החליט לנפץ את אריחי הקיר סביב קבר דוד, אריחים מתקופה אחרת שהפריעו לו לתפילה. לרגע נסחפתי עם המילים החדות שקלחו ממנה בשטף, ונדהמתי מהעוצמה שלהן. כמה כוח יש להן למילים, בעיקר כשהן נכתבות על ידי בוגרת האח הגדול, סלב עם תעודות.

רגישותה המוסרית מעוררת התפעלות, אבל רק לרגע, כי די מהר מתברר שהרגישות הזו מופנית למקום אחד בלבד. כמה מטרים מקבר דויד נמצא ההר הקדוש ביותר בעולם. עשרות פועלים חופרים מידי יום כבר כמה שנים את ההר הזה, מעלימים כל זכר לחיים יהודיים על ההר, מנסים בצורה הכי גסה ופוגענית בעולם לנתק את השורשים שלנו מירושלים, בעצם לנתק את השורשים שלנו בכלל. המעשים האלו, שהם גם נזק ארכיאולוגי והיסטורי ברמה בינלאומית, לא גורמים לה לנדודי שינה, הם לא מחרידים את עולמה המוסרי כמו אותו נער, שבהמשך הערב התברר שהוא רק קצה הקרחון מבחינתה. מה שבאמת פוגע בה זה האדמות הגזולות של הפלשתינאים, אלו שיעקב ברג מגדל עליהם כרמים. העובדה שהוא ושאר הכורמים מגדלים על אדמות מדינה - ממש לא מזיזה לה. האמת שכל ניסיון להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות לא ממש מזיז לה, נוח לה לראות את המתנחלים כחבורה אחת קיצונית, הרסנית, אלימה, שנוער הגבעות שלה הוא רק סימפטום שמעיד על הכלל.

בעצם היא לא דיברה רק על המתנחלים. במסגרת הטור הקבוע שלה היא מלמדת כל פעם סעיף אחד מספר החינוך. הרבנית קורנפלד נותנת פרשנות מעניינת לכל סעיף וסעיף. תחת ידיה נראית תורת ישראל "מתוקה" מאי פעם. אמנם לא למדתי באולפנה, ואני רחוקה מלהיות תלמידה חכמה, אבל כמה דברים הספקתי ללמוד, וכל מה שקשור לעולם התורה אף פעם לא נתפס כפשוטו. תמיד ישנם רבדים עמוקים, כוונות פנימיות, פרשנויות אינסופיות. זו תורת חיים, מחוברת לחיים, ולכן היא מפורשת, לכן היא תורה שבכתב משולבת עם תורה שבעל פה. בטור שהקריאה בערב היא ציטטה סעיף אחד שעוסק בעבודה זרה, סעיף שמסביר שחובתו של כל יהודי לנתץ מקדשים של עבודה זרה. חיבור פלאי בין נער אבוד עם הפרעות רגשיות קשות לעם שלם שתורתו מכתיבה לו לנפץ אריחים עתיקים; איך בשורה אחת היא הצליחה לסגור עם כולנו חשבון. הנה הפרצוף האמיתי שלכם, היא זעקה, ועכשיו תפסיקי לבלבל לי את המוח עם הנורמליות המתחסדת שלך. את הגעת לכאן עם דף מסרים, היא טענה נגדי, מנסה להסתיר את התורה צמאת-הדם שלך שלכאורה את וילדיך, שכניך וכל הציבור שאת שייכת אליו, יונקים ממנה! אל תקחי את זה באופן אישי, היא ביקשה ממני, יש לי נטייה להתפוצץ על מארגנים של אירועים כאלו.

כמובן שלקחתי את זה באופן אישי. אני לא הגעתי עם דף מסרים, הגעתי עם תמר, עם רצון להקשיב, עם רצון להשמיע, ובעיקר עם המון רצון ליצור שיח חדש, כזה שלא מסתער ומתקיף, כזה שמדבר באמת מנקודות מבט חדשות שעדיין לא נגענו בהם. שפרה לעומתי הגיעה מוכנה עם דף מסרים או יותר נכון עם טור. היא תכננה להתפוצץ, להאשים, להעליב ולפגוע, כי עולמה המוסרי שכואב את היחס הנורא של נערי הגבעות לערבים ולכמרים נוצרים שעליהם הם יורקים ללא הרף, לא כולל בתוכו טיפת סבלנות או כבוד אליי או אל מי שאני מייצגת. להעליב אותי ולהאשים אותי בדו פרצופיות זו ממש מצווה, לחשוף את פרצופי האמיתי זו מטרה קדושה. לדעתי זה די דומה ליריקה על כומר, רק שיריקה זה דבר וולגארי, אז היא עטפה את זה במילים מעודנות.

בסוף הערב, כשיצאתי מבית הקפה, היא עמדה בחוץ. "אל תקחי את זה באופן אישי", היא חזרה וביקשה. עניתי לה שדווקא כן לקחתי. "טוב", היא ענתה לי בקול מתוק, "אז תקחי את זה באופן אישי. אני פשוט באמת חושבת שאנחנו הסופרים הגענו נקיים ואת הגעת לכאן עם דף מסרים".  

"ואני חושבת", עניתי לה, "שמבין כולנו את היא זו שהגיעה עם דף מסרים", אמרתי והלכתי.

בדרך חזרה הביתה היה לי קצת זמן לחשוב, חשבתי על הערב שהיה ברובו מוצלח, חשבתי על הקווים המקבילים של חיינו שיכלו לייצר חיבור מעניין, חשבתי על הכעס המעוור שלא מסוגל לגלות סבלנות גם אצל מי שמטיף לסבלנות. נזפתי בעצמי על גודל המקום שנתתי לה ביחס לכל שאר המשתתפים, וגם קצת על זה שהחלטתי לא להתאפק ולסגור איתה חשבון כאן בבלוג.

אני מקווה שהיא לא תיקח את זה באופן אישי.

 

 

 

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם