קדיש יתומה

 

מי מכם שחווה אבדן של אב או אם, יודע עד כמה עמוקה התהום שנפערת לפתע, ועד כמה מתערערת ההוויה הבטוחה והמובנת מאליה ששמה חיים. הורינו הם עבורנו הקשר הבסיסי והראשוני ביותר, הייצוג הראשוני של הקב"ה בעולמנו, והבסיס והתשתית לקיומנו.

היתמות מפגישה אותנו לראשונה עם חלל והיעדר, ומזמנת מפגש חדש ואחר עם ה'. "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני" (תהילים כ"ז).

בימיה האחרונים של אמא שלי, בהם היתה נשמתה פוסחת בין העולמות, חשתי כאילו הוסט לו מסך המציאות הגשמי ומבצבצת דרכו הוויה עילאית ונשגבת של עולמות עליונים.

אחרי שיצאה נשמתה הטהורה של אמי, ונשארתי יתומה, נפער אצלי חיסרון גדול. שאלתי את עצמי (ושאלתי גם רבים מהיתומים שבאו לנחמני), איך ממשיכים לחיות, איך ממשיכים להתקיים עם החיסרון האדיר הזה, והרגשתי שאני מוכרחה למצוא דרך ישרה שבה אוכל למלא את החלל ולהרגיש חיבור. חיבור לקב"ה, חיבור לעולם הזה ולעולם שמעבר לו, חיבור עמוק ומחודש לעצמי, וחיבור למציאות הרוחנית של אמא שלי.

 

אמי, יוכבד זקס זכרה לברכה

רציתי לבטא את כוח החיים שבי, ולהרגיש בעוצמה את נוכחותו המחבקת של אבינו שבשמיים, אבי היתומים והיתומות. הדרך שבחרתי לעשות זאת היא באמירת קדיש. ורק אחרי שהחלתי לומר את הקדיש, ולבוא שלוש פעמים ביום לבית הכנסת, ידעתי והבנתי עד כמה הדרך הזו נכונה עבורי.

ההלכה היהודית מעצבת בשני אופנים עיקריים את שנת האבל של היתום: האחד, הימנעות מאירועים חברתיים של שמחה – אופן שהוא בעצם 'שב ואל תעשה'; והשני, אמירת קדיש יתום. בסוג השני יש התמודדות פעילה וזיכרון תמידי. על האבל להקפיד ולבוא לבית הכנסת שלוש פעמים ביום, להשתתף בתפילה במניין, ולומר קדיש.

הסברים שונים יש במקורות היהדות על משמעותו ותפקידו של הקדיש. בעיניי היטיב לנסח זאת ש"י עגנון. עגנון מבאר שבכל אדם מישראל יש ניצוץ אלו-ה ממעל, ולכן כל אדם מישראל הוא ביטוי יחידאי של הופעת רוח קדשו של הקב"ה בעולם. כאשר נפטר אדם מישראל, כביכול מתמעטת חלילה רוח קדשו של הקב"ה בעולם. כדי שחס וחלילה לא יתמעט שמו הגדול בעולם, אומרים על הנפטר קדיש במשך אחד-עשר חודש ("פתיחה לקדיש", בתוך הספר 'סמוך ונראה' עמ' 288).

תפילת הקדיש באה לפאר ולגדל את שמו הגדול של הקב"ה, ולבקש שהופעת מלכותו, והשפעת השפע של חיים ושל שלום, יעטפו ויאפפו את אומר הקדיש ואת כל עדת המתפללים. זו תפילה שבאה לעמוד מול עולמות התוהו ולהתעלות מעל חרבו השלופה של מלאך המוות. זו תפילה שמנכיחה את רוממות קדושת ה' והשראת שכינתו והמלכת מלכותו בעולם; זו תפילה ששולחת אל ציבור המתפללים ברכה של חיים ושלום; וזו תפילה שמטבעה היא מעין שיח בין האומר קדיש למתפללים העונים לו, ולכן מוכרחת להישמע בקול גדול המנסר חללו של עולם.

פנינו לרב היישוב בבקשה לאפשר לי לומר קדיש בבית הכנסת בקהילה. תגובתו המיידית של הרב היתה - וודאי וודאי שאין שום בעיה הלכתית, הבעיה היחידה היא שיש אנשים בקהילה שזה עלול להפריע להם. וכיון שכך הוא פסק שראוי שאומר קדיש ביחד עם עוד גבר מהמתפללים.

קיבלתי על עצמי את פסיקתו של הרב, למרות שהיו פעמים שבהם על אף שטרחתי לבוא לבית הכנסת לא היה מי שיאמר קדיש. במקרים שכאלו אני יוצאת מבית הכנסת בתחושה קשה. נכלמת ומושפלת ומחוקה, ומבקשת סליחה מאמא שלי שבשמיים שלא ניתנה לי האפשרות לומר עליה קדיש.

ואם אני, שיש לי אחים שאומרים קדיש, חשה כך, על אחת כמה וכמה אשה יתומה העומדת לצידי שאין לה אחים, ושאמה ביקשה במפורש מבנותיה שיאמרו עליה קדיש.

אמירת הקדיש בשנת האבל היא צורך קיומי עבורי, היא הדרך שבעזרתה הצלחתי לשוב ולבנות קשר עם הקב"ה. אם לא היתה ניתנת לי האפשרות לומר קדיש בקהילתי האהובה, הייתי שוקלת בכאב רב לעזוב את קהילתי ולעבור למקום שבו מאפשרים לי לפעול כצו ליבי, כמובן במסגרת ההלכה.

במהלך התקופה הזו ניגשו אלי גברים רבים לחזק ולתמוך. לא פעם אמר לי מתפלל: זה היה לי בתחילה מאד מוזר ומשונה, אבל היום אני מאד מעריך זאת ומתרגש לשמוע את הקדיש שלך.

אני יודעת שישנם גם מספר מועט של מתפללים שהדבר מפריע להם. צר לי על כך מאד. אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה אי נוחות יש בדבר לאדם שהיה רגיל להתפלל בבית הכנסת באופן המקובל משנים, כמו בבית הכנסת של אביו שבו גדל, ולפתע נכנס לו קול של אישה למרחב הגברי המוכר והבטוח של בית הכנסת, והחידוש הזה צורם ולא נוח עבורו. אני יכולה להבין את אי הנוחות וגם להצטער על כך שאני היא הגורמת לכך. יחד עם זה, וכיוון שאין שום בעיה הלכתית באמירת קדיש על ידי אישה, אני חושבת שהצער של מתפללים על כך שיש שינוי מהדרך שבה הורגלו להתפלל אינו שקול כנגד כיבוד אם, כנגד הצורך שלי להיות שותפה בתפילה באמירת הקדיש כחלק מעבודת השם שלי, אינו שקול כנגד איסור הלבנת פנים ופגיעה בכבוד המת ובכבודי ובכבוד הפסק של הרב.

אני מתפללת שעושה השלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואני מתפללת גם שתאמרו אמן.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם