להסביר את עצמי

במהלך שלוש השנים האחרונות אני עסוקה בלעשות הסברה.
המושג "הסברה" הוא מושג מוזר, לקח לי זמן להבין את זה. הוא כל כך שגור בלקסיקון הישראלי עד שמעולם לא עצרתי רגע לתהות על קנקנו. האסימון התחיל לרדת לי כשניסיתי להסביר לאנשים בחו"ל מה אני עושה. חשבתי שבגלל האנגלית הקלוקלת שלי אני פשוט לא מכירה את פירוש המילה "הסברה", ולכן אני לא מצליחה להסביר לאנשים כמו שצריך מה אני עושה, אבל להפתעתי התברר לי שאין בכלל מילה כזו באנגלית.
רק בישראל כנראה עסוקים כל כך הרבה בלהסביר, עד שהיינו חייבים לתת לזה שם.


צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות

כבר שלוש שנים אני מסתובבת מטעם מועצת יש"ע ברחבי יהודה ושומרון עם בכירי מעצבי דעת הקהל בישראל, עסוקה ב"להסביר".
השאלה הגדולה שמצאתי את עצמי עוסקת בה במהלך הסיורים הללו היא מה באמת אני צריכה להסביר. שחבל הארץ הזה יפהפה? שהוא באמת שלנו? שהדברים הם לא בדיוק כמו שהם נראים דרך אמצעי התקשורת? שהחיים במרחב הזה הם נורמאליים לחלוטין? שאנחנו, המתנחלים, אנשים נחמדים, ערכיים וטובים למרות הכל? שאם עומדים פה למעלה על ההר אז תל אביב ומגדליה נהיים בקו האש הקדמי? שללא יהודה ושומרון אנחנו נהיה בבעיית מים רצינית? שיש פה יקבים מעולים, שמן זית מדהים, ושגם אנחנו קצת בורגנים ואוהבים את החיים הטובים?

כשנכנסתי לתפקיד הזה חשבתי שאם אנשים יבינו שמרחב יהודה ושומרון הוא שלנו, הוא חיוני והוא גם אפשרי, אז נצליח לעשות את השינוי הגדול בתפיסת דעת הקהל הישראלית.
אך עם הזמן גיליתי שיש דבר אחד נוסף שיש להסביר. ובלעדיו שום סיור לא יכול להיות מוצלח. והדבר הנוסף הזה הוא אני.

להיות בקיא בכל נתוני האזור ולהסביר אותם זה חשוב. אך חשוב מזה היה להביא את עצמי. להסביר את הילה. מי אני, איך הגעתי הנה, מה אני חשה בתוך המרחב הזה, מה מרגש אותי, למה גם קשה לי לפעמים, איפה כל זה פוגש אותי.
ומה שהכי מדהים היה לגלות עד כמה זו המשימה הכי קשה ומאתגרת. ללמוד נתונים ולקרוא מאמרים - זה אני יודעת מצוין. אבל לדייק את עצמי בתוך כל זה, מתוך מקום אמיתי וכן, זה כבר הרבה יותר מורכב.

במהלך שלוש השנים האחרונות הייתי עסוקה בלעשות הסברה. הייתי עסוקה בלהסביר את עצמי.
וכשאתה נדרש להסביר את עצמך אתה נאלץ להתמודד עם שאלות לא פשוטות, אך בעיקר אתה נאלץ גם לענות עליהן תשובות. לא כי ככה קראת באיזה מאמר, אלא כי ככה אתה מרגיש.
ואולי הדבר הכי חשוב שלמדתי זה שלא על כל שאלה יש לי תשובה. ובעיקר - שזה בסדר שזה ככה.

אני מסיימת היום את תפקידי כרכזת הסיורים וההסברה של מועצת יש"ע.
חבריי האהובים מהצד השמאלי של המפה אולי יחלקו עלי, אך אני מרגישה שהייתי עסוקה בעשייה ציונית אמיתית, אליה הבאתי את כל כולי - את הילה. וכשאתה מביא את עצמך, אז הרבה חומות נשברות. אולי מרבית הסיורים הסתיימו בחוסר הסכמה בנוגע ללא מעט עניינים פוליטיים, אך לפחות הקו הירוק הזה כבר לא מפריד בינינו כאנשים.

תודה על שנים יפות ומאתגרות שבהן גיליתי מחדש את הארץ המדהימה הזו, אך בעיקר מה שגיליתי בהן היה - את עצמי.

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם