מישהו לרוץ איתו

זה כבר זמן רב שאני רוצה כלב, כי אני מאמינה שהחיים עם חיה בבית יכולים להיות טובים ונחמדים יותר. זה לא שאין לי מספיק עבודות ניקיון, או שיש לי מלא זמן פנוי, אבל בתקופה האחרונה התעורר בי הצורך לחפש חבר קרוב ואמיתי שעימו אוכל לשוחח בפתיחות וחופשיות, אחד כזה שישמור את מחשבותיו קרוב קרוב לליבו, ויהיה שם כשצריך.

אני לא תמיד בטוחה שדמוקרטיה היא השיטה ההוגנת ביותר, ושהתוצאות שלה הן הטובות ביותר, אבל זו השיטה שיש לנו. אז בניתי קמפיין שלם וקואליציה עם הילדים, תדרכתי אותם להיצמד לדף המסרים, וכך, ממש כך, לקחנו את הבחירות - אני וקואליציית הילדים שבניתי - מול בעלי. ״עתיד חדש״, ״אופק חדש״, "דרך חדשה" למשפחתי. יש כלב בבית, כלבה, וקוראים לה לונה, כי לונה זה ירח והירח תמיד מבשר על יום חדש שהולך להיוולד בעולם הזה. כשהירח עולה אנחנו יודעים בוודאות שהשמש תיכף תזרח.

אני מאמינה בכל ליבי שחברות היא ערך עליון, שיש לכבד אותה בעיקר בימים שקשה, כשכואב, כשהדברים לא תמיד מסתדרים בדרך שרצינו.

אז הסיפור הזה מתחיל למעשה לפני שלוש שנים, כשנכנסתי למשרדה של מי שהיתה ״הבוס״ שלי, והעליתי בפניה את האפשרות להתמודד בבחירות הקרובות לרשות המקומית. היא צחקה וביטלה את הרעיון מיד. אבל אני לא ויתרתי, והמשכתי במה שבאמת האמנתי בו - שהיא זו המתאימה והמוכשרת לתפקיד החשוב הזה. מאז זרמו הרבה מים בנהר ועברנו תהפוכות וטלטלות, אבל אני ידעתי שזה המעשה הנכון לעשות.

וההחלטה התקבלה, והמרוץ החל. הוא היה קשה, מטלטל וכואב. יחד עם זאת, היא לא ויתרה, נלחמה, והמשיכה עד הסוף. ושם - בכל צומת שבה עצרה לקחת אוויר, אספה סביבה אנשים מדהימים, שלא היכרנו קודם. באותה נקודת זמן אני צפיתי מהצד והתרשמתי עמוקות מהיכולת האין סופית של העולם לחבר בין אנשים שלא היו נפגשים אילולי הסיטואציה היתה אמיתית. והיא היתה אמיתית ומבוססת על אמונה וחברות.

בודדים בודדים התקבצו לקבוצה, יצרו הווי משותף וצעדו יחד. בדיוק כמו מסע צבאי שבו אתה יודע שתמיד יהיה מישהו מאחוריך שיצעק או ילחש מילים מעודדות, שיניח ידו על כתפיך ויחייך אליך חיוך מאמין ומלא תקווה, אחד כזה שיחלוק עמך בקבוק מים גם אם אלו הטיפות האחרונות, וייתן לך יד כשתמעד או תתעייף. והוא תמיד יהיה שם, החבר הזה.

הימים האחרונים היו מלאי שעות ללא שינה וחוסר תיאבון (וכן, גם המון סיגריות). הרבה מחשבות על גורל, על אמת, צדקת הדרך וחברות.

אומנם במרוץ הזה הסיעה שלנו הפסידה, אבל בד בבד, בשקט, ללא קמפיין וללא סיסמאות, הוקמה לה מפלגה חדשה – 'מפלגת החברים', ואין ספק שהמפלגה הזו ניצחה בבחירות הללו, ובגדול.

ובסופו של מירוץ הבנתי שהלקח הוא ללמוד את הלקח, וכשאתה מאמין במשהו או מישהו אל תערער על עצמך; שגם אם אני בצד המפסיד, אני בחרתי בדרך הזו בלב שלם ואמונה גדולה, ובעצם הרווחתי המון. הרווחתי חברי אמת, ובעיקר הרווחתי את עצמי, כי גם ברגעים שהבטתי לאחור ידעתי שלא הייתי משנה דבר, ומהמקום הזה אפשר רק לצמוח; ועכשיו ברור, יותר מתמיד, שיש לי מישהו לרוץ איתו!

זה באמת לא משנה אם הדרך תהא קשה, וגם אם אשבר - תמיד יהיה מישהו שימנע ממני ליפול, או ירים אותי או יגיד מילה טובה. פשוט יהיה שם בשבילי, נקי וטהור, ללא אינטרס.

כשנפלה ההחלטה לאמץ כלב הילדים שלי שאלו, ״איך נדע את מי מבין כל הכלבים לקחת?״. ואני עניתי: ״נסתכל להם בעיניים, וכשהעיניים ידברו אז נדע". מסתבר שהשיטה הזו תופסת לא רק כשמדובר בבעלי חיים, גם כשמדובר באנשים. היא לא מדעית, ואף אחד לא קיבל עליה פרס נובל, אבל היא עובדת.

הכלבה שלי, לונה, נמצאה בפח זבל כשהיא גורה בת שבועות ספורים. העתיד שלה לא היה מובטח, ושום אופק לא חיכה לה. ובנקודת הזמן הזו, כשהיא תלויה בין חיים לבין המוות (באמת), העיניים שלנו נפגשו, והדרך חיברה בינינו. בדיוק בנקודת הזמן הזו התמזל מזלי ואני הייתי שם, אני הגעתי ונגעתי, נתתי לה תקווה (או שהיא נתנה לי), אספתי אותה אל חיק משפחתי באהבה גדולה. ובכל פעם שהיא מביטה בי, היא יודעת שכאן נולדה חברות אמת, ויש על מי לסמוך.

 

(הפוסט הזה מוקדש למשפחה שלי ולחברים ולחברות שלי שהיו שם, נגעו בי ואספו אותי אל חיק משפחתם באהבה גדולה).   

הצטרפו אלינו! וקבלו את הפוסט הטרי ישר למייל האישי שלכם