מאירה דולב

נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון.

 

פסח מצבה ומרור

01.04.2014

ביום שישי נפתח הסכר המגן והרשה להציף. אסף גביש התקשר ליעקב בעלי. כל שנה משהו אחר נותן את האות לכך שהגיעו הימים לגעת במכה הכואבת הזאת, הבלתי נתפסת עדיין. בשאר ימות השנה קשה מדי לגעת בזה והמחשבות והבזקי הזיכרון מחכים בסבלנות לעתם.זה היה כל כך פתאומי ומרסק. הטלויזיה כבר הקרינה במוצאי חג הפסח ההוא תמונות איומות ממלון פארק בנתניה, אבל זה היה רחוק, ובתוך הבית חשבנו שמוגן ושליו. היינו משפחה צעירה עם ארבעה ...

1 תגובות
21000 צפיות
 

בישיבות של מטה

07.03.2014

הימים החגיגיים האלה שסביב דרמת הפור והמהפך הגדול, מביאים אל סופה תקופת מתח דרמטית מיני-מגזרית, שחוזרת על עצמה מידי שנה ושלובים גם בה אלמנטים הרי גורל. לא מעט אמהות שצלחו אותה (או שטרם) יחד איתי השנה, או כמוני בשנה שעברה, לו היו כותבות את הדברים במקומי היו פוצחות בזעקה גדולה ומרה; אבל אני, משרווח והצלה, ואף שמחה וששון, פקדו את ביתי, אשתדל לשמור על פרופורציות.זר לא יבין על מה המהומה. גם בתוך המגזר יש ...

4 תגובות
19684 צפיות
 

מעשים גדולים מהחיים

14.02.2014

אני מנסה להיזכר אם אי פעם זה כבר קרה לי, שלאורך כל עריכת כתבה מסך של דמעות הפריד ביני לבין מסך המחשב. אני מנסה לשחזר שנים של עריכה ב"נקודה" וב"ארץ בנימין", ולא זוכרת משהו כזה.מה היה בהן, בדמעות שכיסו את עיניי, אני מנסה לצלול לתוך תוכי ולאבחן. זה לא רק הצער, הכאב, התהום שלא ניתן לתפוס. כבר היו כתבות כואבות בעקבות מוות פתאומי ונורא. וזה לא רק הבזקי הדימיון שלא הניחו לי, למרות שניסיתי לעצור אותם בכוח ו...

6 תגובות
21815 צפיות
 

מן הקל אל הכבד

09.01.2014

אני נכנסת עם כולם לקראת תום הסיור אל חדר האוכל. השולחן עמוס בגטים. חמישה בקבוקי קולה. אף לא אחד מים. כל הבגטים לבנים. לשבריר שנייה הכל מבזיק לי כמו רעל. אני מדחיקה את המחשבות ומציפה במקומם תירוצים. אבל הבגט כבר לא טעים לי כמו שפעם היה, למרות שהוא לגמרי טרי ואני גוועת מרעב.מדהים מה שקרה לי בימים האחרונים. והכל בגלל איזה משהו דמוי שלפוחיות קטנות שצצו לי מעל העין וסירבו לעבור. מין משהו כזה צהבהב ומטריד...

7 תגובות
20974 צפיות
 

ככה זה כשיש שניים

05.12.2013

זה היה היריון שלישי, אז לא התעקשתי. ליעקב בעלי היה משהו חשוב אחר באותו יום, אז החלטתי להיות גיבורה ולשחרר אותו. מה כבר יכול להיות שונה משתי הפעמים הקודמות.אבל כבר מהחיוך הרחב על פניהן של טכנאיות האולטרסאונד הבנתי שמשהו לא ממש כרגיל כאן. היה מיד ברור שאין סיבה לדאגה, אבל גם שמשהו אחר מתרחש. או, עשית לנו את היום, הן אמרו. הנה אחד, והנה עוד אחד. לזה ממש לא ציפיתי. וגם לא בעלי ההמום מעבר לטלפון.היו לי כ...

13 תגובות
22952 צפיות
 

השיר הפשוט של הלחם

09.11.2013

תמיד באיזה שהוא שלב היא חייבת להתפרץ בי, השאלה הזאת, למרות שאני יודעת את התשובה. חיה את התשובה. שאלת כפירה שכמותה. למה את צריכה את כל הבלגן הזה, היא משסה בי היגיון קר וחסר רגש, לא עדיף פשוט לקנות וזהו?ותמיד אני מחזירה את השאלה השדונית הזאת בחזרה לבקבוק, סוגרת היטב את הפקק הדימיוני, ואני יודעת, זה שלי. פשוט כך. תקראו לזה שריטה, תקראו לזה הקפדה, תקראו לזה שיגעון. אבל זה שלי, שלי ושל סבתא שלי.השיגעון ה...

4 תגובות
20977 צפיות
 

עלם בן 18, הלם בן 18

14.10.2013

באותו ליל שבת לא הדלקתי נרות. השבת נכנסה לה בלי שהייתי מודעת אליה בכלל. מאז נזרקה לחלל האוויר המילה "ואקום" והפחד גבר על כל הכאבים, לא הסרתי עיניי מידיו של הרופא המתעסקות במכשיר המשונה הזה. הייתי מוכנה לסבול עוד שעתיים של דחיפות ללא-הועיל, של כאבים שלא ידעתי כמותם, ובלבד שלא יארע כל רע לתינוק הזה – הכנראה גדול מדי בשבילי - שממאן לצאת.במוצאי אותה שבת נפערה תהום לרגליי. אני זוכרת באופן כל כך חד וברור ...

8 תגובות
23955 צפיות
 

שלום לשלום כיתה א'

22.08.2013

האם רק אני כל כך לא מוכנה לחיים, אני תוהה. בכל פעם שאני מגיעה לשלב חדש בסולם הזה של החיים, אני מוצאת את עצמי מופתעת, נפעמת, חוששת. קצת נרגשת, קצת נרעדת. כאילו השלב הזה שייך בטבעיות לאנשים אחרים, לא לי. ואיך זה הגעתי לכאן כל כך מהר.הילד הקטן שלי עולה לכיתה א'.איך אסביר את הרעד שבליבי כשאני הוגה את המילים האלה.רק לפני רגע הייתי אמא צעירה ונרגשת לילד ראשון שעלה לכיתה א'. ילד ג'ינג'י מתוק ותכול עיניים, ...

3 תגובות
22835 צפיות
 

הרחק מעבר לקו המשווה

02.08.2013

יש דברים שאני לומדת דווקא בחופש הגדול. נכון, חופש גדול ולימודים לא הולכים יחד, ובכל זאת את השיעורים המשמעותיים של החיים אנחנו לומדים בלי מחברות וספרים ולוח ומורה. ודווקא כשכל אלה בפסק זמן של חודשיים, ואני מפרפרת בין עבודה לבין ילדים בחופש, ונאנקת תחת המשוואה הבלתי אפשרית הזאת, אני מוצאת את עצמי לומדת שיעור חשוב על עצמי.השיעור-העצמי הזה החל כשבמוחי ניקרה שאלה שלא נתנה לי מנוח. שאלה שחזרה לנקר על חלונ...

1 תגובות
21833 צפיות
 

פשוט לאהוב

11.07.2013

לא, זו לא עלילה הזויה של סרט טורקי. גם לא דרמה הוליוודית מלאת יצרים ודם. זה קרה כאן, וזה היה באמת: המלכה המרשעת רוצחת את כל שושלת המלוכה, ובהם בניה ונכדיה, אחרי שהיא שומעת שבנה נרצח בממלכה השכנה. רק תינוק אחד קטן ניצל בידי אשת הכהן הגדול, ומוחבא בבית המקדש. הכהן הגדול מגדל אותו, וממליך אותו למלך בגיל שבע. אבל באחרית ימיו הוא רוצח בעצמו את בן מצילו, הנביא והכהן, משום שהוכיח אותו על מעשיו הרעים, רצח ש...

6 תגובות
23152 צפיות
 

שריטות עמונה

16.06.2013

אם אי פעם ישאלו אותי (נכדיי? עיתונאי?) מה היה הרגע המשפיל ביותר בחיי, סביר להניח שאזכר ברגע ההוא, ההזוי, בשעת בוקר מאוחרת בעמונה. בימים אלה הוא צף בי שוב ושוב, כשאני עוקבת אחר שעון החול ההולך ואוזל במאבקה של עמונה להיאחז ברכס ההר השומם שהפכה ליישוב פורח. אבל מה שהטיס את הזיכרון הזה כמו טיל מתהום הנשייה אל קדמת התודעה שלי, זו הכותרת ב"הארץ" שסיפרה על מפקד פינוי עמונה, מאיר בוקובזה, שהעיד לאחרונה בבית...

20 תגובות
95772 צפיות
 

על החיים ועל המוות

19.05.2013

הספר הקטן שאני אוחזת בידי מקפל בתוכו פיסת חיים מטלטלת. את המילים שבו בלעתי מדי גיליון "נשים" של מקור ראשון, ממאמנת להאמין לנכתב בו, ממאמנת להאמין שהכל יכול להיגמר, ממאמנת לקבל את העובדה המרה שחברה יקרה שהיתה חלק מאתנו כל כך הרבה שנים יכולה פתאום לסיים את חייה. ועוד שולמית. האחרונה שזה מתאים לה."במזל סרטן" קראו לטור שלה, שאותו כתבה כדי לשתף ברגשותיה של "אישה מסורטנת". עד שכבר לא יכלה יותר לכתוב.אוחזת...

5 תגובות
24664 צפיות
 

כי שמך צורב את השפתיים

29.04.2013

ילדה קטנה וסקרנית פותחת בשקט את דלת חדר השינה של הוריה. היא מביטה לאחור, אין איש. הדלת נסגרת בלאט והיא נושאת עיניה אל תחתית הארון. שם למטה-באמצע נמצאת המגירה עם כל הסודות. הסיפורים שלא סופרו לה עדיין.המגירה נפתחת בחריקה קלה. מסמכים ועיתונים ישנים בשקיות שקופות שוכבים להם שם מי יודע כמה זמן. ביניהם היא מוצאת את גיליון "לאשה". * * *הילדה הזו היא אני, וזו ...

7 תגובות
25587 צפיות
 

איך שיופי יכול לרפא

14.03.2013

איך יכול להיות שכבר עברו 25 שנים. שנים שבהן כל פסח, עם מחול האביב שסביבו, זורק אותי לרגע אחורה אל הפסח ההוא. הצבעים והריחות, הסחרור החגיגי הזה של הטבע, ההתפרצות המופלאה הזאת של חיות ושל יופי – מרחיבים את הנשימה ומרגשים עד קצות האצבעות, ומיד מעלים גם את הזיכרון הכואב.עם השנים כבר התקשיתי להבחין בין מה שאני זוכרת כזיכרון אותנטי, ומה שנשתמר בי בגלל עשרות הפעמים שסיפרתי ונזכרתי. אחרי מבול הריאיונות לעית...

4 תגובות
26012 צפיות
 

הרגע הזה שבו הכל עוצר

10.02.2013

אין מי שיוכל להימלט מזה. זה קורה לכולם מתישהו באמצע החיים. ואם זה עוד לא קרה לך, זה יקרה. הרגע הזה שבו את מבינה שכל התכניות והפגישות ביומן והתמרונים הבלתי אפשריים בין כל המשימות – הכל פשוט לא רלוונטי. שום דבר כבר לא דחוף, שום דבר כבר לא חשוב, כל המציאות השתנתה ברגע אחד. שגרת היומיום העמוסה מפנה מקומה לבית החולים.זה קרה לי בפעם האחרונה לפני כמה ימים, אבל לפני הרגע הזה עברו עליי כמה שעות של אשליה, או ...

3 תגובות
22240 צפיות
 

לדעת כמה אי אפשר לדעת

20.01.2013

כמה טוב לא להרגיש את החנק הזה בגרון. עוד שנייה בחירות, ואין את הלחץ הזה בכל הגוף כאילו גורלנו תלוי על בלימה. היו ערבי בחירות שהרגשנו כאילו הולך ונכרך לנו חבל על הצוואר. היו ערבי בחירות שהרגשנו כאסיר העומד להשתחרר ממאסר עולם. היו ערבי בחירות שהרגשנו כטובע בים שבאפיסת כוחות מושיט יד למחלציו. היו ערבי בחירות שהתווכחנו ללא הפסקה כאילו האיש הזה שאתו אנחנו מתווכחים יכריע את המערכה. היו כאלה שהדבקנו מדבקות...

1 תגובות
20812 צפיות
 

חידת הנוער, חידת עתידנו

03.01.2013

אילו הייתי היום בת 16, אני שואלת את עצמי, האם גם אני הייתי מגיעה לשבת הדרמטית במאחז "עוז ציון", שפינויו שהחל בערב שבת והופסק עד צאת השבת תפס את נישת כותרת "ברדק הבחירות התורן"? מי שמכיר אותי היום מגחך. מה לך ולפאות הארוכות-העבות-המסתלסלות האלה, לכיפות הענקיות, לאבנים שנזרקות ולהיגררות הצועקת הזאת על האדמה. אמנם את מתנחלת מלידה, אבל הנוער שהיית חלק ממנו אף פעם לא היה נראה ככה.וזה נכון. הפאות האלה, הכ...

1 תגובות
19723 צפיות
 

חגים שמהלכים עלי קסם

09.12.2012

גשם ניתך ואני רצה עם עגלת הקניות, מדלגת על שלולית ונכנסת רטובה וקצרת נשימה לסופר הענק. אפשר להרים את הראש ולנער את הכתפיים. איך לעזאזל חשבתי לי שבגלל הגשם יהיו פה פחות אנשים. רגע לפני שנשימתי שבה ונעתקת בגלל התורים הארוכים, אני מספיקה להתרגש מתצוגת החג המאירה: סביבונים, נרות צבעוניים, שמנים, חנוכיות, סופגניות. מה יש בחג הזה שהוא כל כך ישראלי, יותר – כך נדמה לי – מכל החגים האחרים, אני תוהה, ורצה מהר ...

1 תגובות
17572 צפיות
 

מה עושים עם הפחד הזה

21.11.2012

בהתחלה בכלל לא ראיתי אותם.וכשראיתי אותם, את עשרות הנערים שרק חיכו לי, פתאום רצים במעלה ההר, צנח לי הלב עד לקצות האצבעות.באותו רגע עוד לא ראיתי את מחסום האבנים, ועוד לא רצו במוחי תסריטים על מה שכמעט כמעט קרה: כמעט נכנסתי לטווח-עשרות-האבנים, נבלמת מול מחסום הסלעים והצמיגים, ונרגמת עוד ועוד ועוד, באין מוצא להימלט. כמעט.שנייה לפני שנכנסתי לצומת שתחתיהם, הופיע פתאום בעלי ברכב הביטחון שלו, כורז לי לעמוד ב...

1 תגובות
192867 צפיות
 

על כלות, הכללות, ואהבה עד כלות

04.11.2012

אולי אלה המים הזורמים בעוצמה וברוגע גם יחד, שום דבר לא יעצור אותם, מלטפים את גזעי האקליפטוסים העומדים על משמרתם; אולי הפתעת הזרימה החמה-כל-כך הנמזגת אל מי הירדן הקרים; אולי השלווה הסתווית הנדירה הזו, מתחת לשמים הצלולים אי שם בגליל העליון; משהו מאלה פורץ סכרים ואנשים זרים שנפגשו לראשונה בתוך המים המפתיעים האלה מדברים כאילו הכירו כבר מזמן.אשה צבועת שיער ושפתיים כבת חמישים ומשהו הגיעה לכאן לבדה. כמה כ...

4 תגובות
16913 צפיות
 

בין קודש לחול, להבדיל

21.10.2012

הדבר המפתיע הראשון היה הרעש. שאגה גאה כמו של מלכי אריות. האדמה נדמתה כרועדת. 40 אופנועי "הארלי דיוידסון" ממורקים מגיחים בזה אחר זה – זה מחזה שלא רואים כל יום.בטח לא בשבת. בטח לא ביישוב שליו (ודתי) כטלמון.הדבר השני המפתיע היה חרדת הקודש שאפפה את כולם בזמן הקידוש. ידיים שריריות מתוך גופיות ג'ינס קרועות הורמו בבת אחת לכסות על הראשים. רק לפני שנייה הידיים האלה החנו אופנועים.הרב התחיל אומר את הקידוש.וזה ...

7 תגובות
47024 צפיות
 

עכבר הכפר

17.10.2012

משהו בי מרגיש כמו עכבר הכפר בכל פעם שאני יורדת לתל אביב. השאון, המון האדם, הפנים הזרות זו לזו, האנונימיות, תסיסת החיים השוצפת, הגיוון המרגש הזה – כל אלה מעוררים בי רגשות סותרים. אוהבת לא אוהבת, לא אוהבת אוהבת. אבל תמיד אני מרגישה איכשהו קטנה, תמימה ופרובינציאלית מול העיר העוצמתית הזאת. מה לעשות, נולדתי מתנחלת בחברון, גדלתי בשומרון על גבעות מוקפות זיתים ואורנים, הרים קרובים לשמים ועליהם אז רק כמה עשר...

0 תגובות
14053 צפיות
 
 

הכירו את הנבחרת

קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק