מאירה דולב

נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון.

 

איכה ישבה בדד

29.07.2020

ערב תשעה באב ומילות "איכה ישבה בדד" מהדהדות לי את הבידוד שאליו נכנסו כל כך הרבה משפחות בטלמון, והמועקה של שגרת הקורונה שלא מתכננת ללכת בקרוב ומועקת ימי האבל על החורבן שאני יודעת שאני לא באמת מצליחה להרגיש כמו שצריך, נמהלות זו בזו

9 תגובות
1483 צפיות
 

האדמה הטובה

03.07.2020

אחרי כמה חודשים של התנסות בעבודת אדמה בחממה הקטנה שבחצר, אני מבינה כמה אני לא ממש מבינה את ערכה של האדמה. אנחנו דור שלם שלא באמת מבין

4 תגובות
668 צפיות
 

כנגד ארבעה בנים בצבא

26.03.2020

הילד שלי מתגייס היום, מצטרף לשלושת אחיו שבצבא. ואני מחפשת - גם אם זה כרוך במאמץ מיוחד בעת הזו - את הטוב שקורה עכשיו, שקורא עכשיו

6 תגובות
1848 צפיות
 

ימי קשב ושירה

27.02.2020

לא פשוט לעזוב עבודה של 20 שנה, מקום עם משמעות ועוצמת עשייה וחברות אמיתית. עם לו"ז חדש, פעיל אך לא עמוס, אני מגלה קשב אחר לעולם. מה יקרה כשאחזור למעגל העבודה?

9 תגובות
1696 צפיות
 

נאסף תשרי

31.10.2019

יש משהו אחד שמאחד את כל נשות ישראל ממזרח ומערב, ממבשלות הקרפלך והגפילטע ועד מבשלות החריימה - קיטורים. מה היו אומרות סבתא ברכה וסבתא חנה שלי, ומה זה אומר על הדור הזה ועליי

2 תגובות
1571 צפיות
 

כוח המשיכה

15.07.2019

חתונת הכסף, קוראים לזה. 25 שנות נישואין הן תחנת ביניים מרשימה ואחלה סיבה לחגוג,
ואולי זו הזדמנות גם לסכם את כברת הדרך שעברנו, ואת כל מה שלא ידענו לפני, ואנחנו יודעים עכשיו, על מה זה נישואין בעצם

4 תגובות
2405 צפיות
 

מאזן האשמה

11.07.2018

בשלושת הלילות שאחרי הביקור במרכז רבין התעוררתי באמצע הלילה בגרון כואב. באיזשהו מעבר לא ברור בין שינה לערות, בין חלום למציאות, המשכתי לנהל את הדיון שקיימנו אחרי הסיור במרכז, עד שמתישהו התעוררתי לגמרי והחושך והגרון הלוהט הבהירו לי עד כמה תחושת החנק ההיא, מלפני עשרים ומשהו שנים, לא התפוגגה ולא נעלמה, ועד כמה היא עדיין צרובה בגופי כסוג של טראומה.שלושה לילות.ואני כבר יודעת את מה שאמא שלי תמיד אומרת, כשאנ...

4 תגובות
3844 צפיות
 

הגבס של חיי

19.12.2017

חנוכה בשבילי זה תמיד לצאת אל המדבר, לישון באוהל עם כל המשפחה תחת כיפת השמיים, להדליק חנוכיה מאולתרת על מצוק חולי, להביט באש המדורה תחת הפויקה ושמי הכוכבים, להלך תחת השמש ולגנוב עוד ועוד שעות קיץ מתחת לאפו של רודן החורף, ולנשום את ההוד השקט המאופק הזה, קסם המדבר, הקסום שבעתיים כשהשמש עולה.השנה זה לא קרה. שילוב של כמה סיבות ואחת מהן היא רגלי השבורה. כן, כן, שבורה ולא בפעם הראשונה.איך זה קרה? שואל אותי...

1 תגובות
5570 צפיות
 

הכביסה המלוכלכת

30.07.2017

מה, את באמת לא מכבסת תשעה ימים? בוהות בי חברות, כאילו סיפרתי שאני חוזרת לכבס בנהר. העידן הזה, שבו כביסה היתה עניין שתפס יום שלם ועל כן הצדיק להימנע ממנו, חלף לבלי שוב. לכבס זה כבר לא אישיו. בגדים נקיים זה דבר כל כך טריויאלי. אז מה הבעיה לדחוף למכונה וללחוץ על הכפתור.אבל שלוש פעמים בשנה אני סוגרת את דלת חדר הכביסה לכמה ימים ארוכים ותמיד מכה בי הפער הרגשי הזה. והתובנה המתוקה משהו, שמלווה את ההבדל שמצ...

0 תגובות
6752 צפיות
 

עמונה 2

02.02.2017

בנסיעה הלילית לעמונה היתה שנייה שבה הרגשתי שאינני יכולה לשאת זאת יותר. תיבת הפנדורה במוחי שעליה כתוב "פינויים" נפתחה, תמונות ימית צפו ועלו מגיל 11, וריח הצמיגים השרופים עלה שוב באפי, ומראות הגרירות והדמעות ושברון הלב. ואלה התערבבו עם מראות חומש המרסקים והצעקות והבכי והעוול וחוסר התוחלת והילדים הנגררים בתדהמה מביתם. ושוב אוטובוס שלוקח אותך אל יעד לא ידוע ומוריד אותך אי שם. ועמונה של לפני 11 שנים, הסר...

0 תגובות
7581 צפיות
 

אהבת קדומים

07.09.2016

מיד כשעניתי ושמעתי את קולה הנחוש של שוש שילה, הבנתי שלא ממש אצליח להתחמק. ובכל זאת ניסיתי."מה פתאום שאני אנחה", אמרתי לעוזרת המיוחדת של ראש מועצת קדומים, "למה שלא תנחי את?"."אבל את גדלת שם כשאני עוד הייתי שמאלנית ושנאתי מתנחלים", היא אומרת לי, והמשפט הזה שלה כמו פתח בבת אחת תיבת פנדורה. יותר נכון תיבת אוצר.אז הסכמתי להנחות את חלקו הראשון של אירוע 40 שנה לקדומים החגיגי, אותו "מפגש רעים" שאליו הוזמנו...

1 תגובות
6194 צפיות
 

בבת אחת

11.07.2016

כמי שגדלה עם ארבע אחיות, ויכולה להיות חתומה בלב שלם על המשפט שטוען שאחיות הן אחת המתנות הכי מדהימות של החיים, לא פשוט לי עם העובדה שנולדה לי רק בת אחת. וחמישה בנים.מצד שני, אני רואה פה ושם משפחות שכולן רק בנים, אז לא מקטרת. רק מודה שזכיתי בבת.אין ספק שבנות משנות את הבית. הבנים שלי מקסימים אחד אחד, טובי לב ואיכותיים וחסונים, ב"ה, אבל גברים. ומה לעשות, יש דברים שבנים פשוט לא רואים, ויש דברים שבנים פשו...

0 תגובות
11174 צפיות
 

חורף של אהבה

31.01.2016

לא פחות קר לי היום, כשאני נושקת לגיל 45, ממה שהיה לי בחורפים ההם כשהייתי בת 14, או 24, או 34. עדיין אצבעות רגליי הופכות נציבי קרח, עדיין קצות אצבעות הידיים מתקשות להחזיק משהו, עדיין אני לובשת שכבות שכבות ואת הסוודרים הכי חמים שיש. אבל היום אני כבר לא שונאת. פשוט החלטתי יום אחד שאני יותר לא שונאת את החורף. אחרי שנים ששנאתי, וספרתי את הימים, וחיכיתי רק שיפנה כבר את מקומו לאביב ולשמש החמה. לא אכפת היה ...

2 תגובות
10236 צפיות
 

כל הארץ חזית

11.10.2015

מצאתי את עצמי בוהה בארונות המטבח. צבע העץ העדין שבחרה. הידיות על דלתות הארונות שפתחה וסגרה. השיש שעליו חתכה וקצצה וערבבה ותיבלה.יותר מכל מקום בבית, במטבח יש לה עדיין נוכחות כל כך חזקה, גם אחרי מותה.ואיך זה, איך זה יכול להיות. שככה נעלמת אשה בחטף ממטבחה, מביתה. ממשפחתה. האם חשה באיזה אות אזהרה? רמז? בת קול? האם כשיצאה מהבית באותו בוקר יום חמישי ידעה שהיא עוזבת לתמיד, שאל המטבח הזה יותר לא תשוב?הוריה ...

3 תגובות
12765 צפיות
 

מתנחלות ברשת: סיכום ביניים

07.07.2015

כבר כמעט שלוש שנים מאז הוא עלה לאוויר, הבלוג שלנו, ומאז הוא לא מפסיק לרגש אותנו. לא מפסיק להפתיע.לא אשכח את התימהון שאחז בי כשכתבתי כאן לראשונה. סיפרתי את קורותיה של שבת אחת מרגשת בטלמון, ממש למחרת שאירחנו אופנועני הארלי דיוידסון לקידוש, ומספר הצפיות המריא משעה לשעה. רק יום קודם לכן, בשבת, הבטחתי לרב שלנו שהסיפור הזה לא ייצא לתקשורת. אבל לבלוג שלנו שזה עתה עלה לאוויר, חשבתי, למה לא? מי כבר קורא אותו...

2 תגובות
14313 צפיות
 

אנשי המערה

29.05.2015

נדמה לי שהזיכרון המוקדם ביותר שלי הוא של הילדה הקטנה שהייתי כשניצבתי במערת המכפלה, מביטה בפליאה על התקרות המקומרות הגבוהות, המקושטות. אז היה נדמה לי שהקישוטים על התקרה יפהפיים, שהמערה הזו היא בעצם ארמון פלאים, שהקימורים גבוהים גבוהים ורחוקים.כילדה, כך אמרו לי, הלכתי עם אבא מידי שבת מקרית ארבע למערת המכפלה (שם גם הייתי כשפרצה מלחמת יום כיפור, לחרדתה של אימי שנשארה בבית עם תינוקת). את זה אני כבר לא ממ...

6 תגובות
15271 צפיות
 

אחים לנשק

26.04.2015

ימי אייר נוראי-ההוד בעיצומם. חלפו להם יום הזיכרון ויום העצמאות, ולפנינו יום שחרור ירושלים. אבל בשנה הזו דבר-מה השתנה. זו פעם ראשונה בחיי שביום הזיכרון אני אמא לחייל, והפעם זה היה אחרת.זוויות הראייה שלנו אל ימי הזיכרון, ובתוכם גם יום השואה, משתנות עם החיים. כשאנחנו ילדים, כשאנחנו נערים, כשאנחנו הורים צעירים לילדים קטנים – אנו חווים את הימים האלה בהתאם. את הדימיון שלנו ממלאות תמונות אחרות, הפחדים שלנו...

2 תגובות
15594 צפיות
 

משהו בשביל הנשימה

24.03.2015

הם הסתכלו עלי במבט שיש בו קצת זלזול, קצת עוקצנות וקצת ציניות.לא, זה ממש לא מרגש, הם חתכו.ואני הבנתי שהפעם אני נסוגה. במרקם היחסים העדין והמיוחד שבינינו - צוות התוכן של מיצגי שילה הקדומה, מתנחלים-דוסיים-קלאסיים שכמונו, ובין אנשי המקצוע התל-אביביים, שכף רגלם לא דרכה קודם לכן מעבר לקו הירוק - אני צריכה לבחור מתי לעמוד על רגליי האחוריות ומתי לא. העקשנות הקצוברית שלי, כך קראו לה לא פעם חבריי לצוות, תישמר...

4 תגובות
15633 צפיות
 

הרומן שלי עם ביבי

29.01.2015

במילה "רומן" כוונתי כמובן למערכת רגשותיי העולה ויורדת כלפי ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו. אמנם היתה תקופה - לפני איזה 17 שנה - שאפילו עבדתי בלשכתו, לשכתו ממש, מעבר לדלתות הזכוכית אפילו, אבל הייתי כל כך צעירה וביישנית ולא העזתי להחליף איתו מילה. אז מי שחשב שכוונתי בכותרת הזו אחרת, שיתבייש לו.הרומן שלי עם ביבי החל כשהייתי תלמידת תיכון צעירה באולפנת להבה בקדומים. הביאו אלינו להרצאה איש צעיר ומלא קסם שרק ס...

2 תגובות
16843 צפיות
 

נס חנוכה שלנו

23.12.2014

בחנוכה הזה מלאו לשלישייה של אחותי שלוש שנים; שלוש שנים לאחד מניסי חנוכה של משפחתנו המורחבת.אילו היה מדובר בשלישייה שלי, הייתי כותבת כאן ביתר חופשיות על הדרך רצופת הייסורים עד שנולדו, אבל זו אחותי (אחותי המדהימה!) ולכן אני שוקלת כל מילה, פן אספר על משהו אישי מדי, פן אתאר חוויה פרטית מדי, פן אבהיל אותה בביטוי פולשני מדי.אז אנסה להלך בין הטיפות.גדלנו בבית של שני בנים וחמש בנות. חמש אחיות, לידיעת מי שלא...

1 תגובות
18404 צפיות
 
 

הכירו את הנבחרת

קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק