סוער בחוץ, חם בפנים
16.12.2013זה התחיל בעובדה שהיינו אמורים לנסוע לקריית גת, להורים של בעלי היקר לשבת. ומכיוון שבעלי מגיע הביתה לשבת ביום חמישי בערב, המלצתי לו שניסע כבר ביום חמישי, כי יש סיכוי שלא תהיה אפשרות לצאת מהישוב בגלל השלג הכבד.הוא גיחך בקול רם ואמר שאנחנו נוסעים, ושאין מצב שהשלג ימנע זאת מאיתנו. הסברתי לו שהתחזית מדברת על סערה רצינית ולא נוכל לצאת מהבית, אך ללא הועיל.ביקשתי ממנו שלמרות שאנחנו "נוסעים" יעצור בדרך ויקנה ...
נר איש וביתו
27.11.2013כל שנה, כמה ימים לפני חנוכה, אני מתחילה להרגיש את זה בבטן. יש איזו התרחשות כזו באוויר, כולם עסוקים בהכנות לחנוכה.זה מתחיל במסיבות בגנים, בחופשה של הילדים, באיפה נדליק ועם מי, בחופשות באילת, בטיולים ברחבי הארץ, ובעיקר ברגע הזה שכל המשפחה מתכנסת יחד לכמה דקות של הדלקת חנוכייה.לפעמים אני חושבת לעצמי שזה בסך הכל שתי ברכות ושתי דקות וגמרנו, אבל באמת זה ממש לא ככה.זה רגע כזה של משהו עמוק ומשותף של משפחה,...
מתנחלות בסטייל
31.10.2013כשהחלטתי ללכת ללמוד במדרשת הרובע, הבנתי שאצטרך לוותר על הג'ינס הנצחי שלי לטובת בגד שמעולם לא לבשתי – שמלה.שמלות היו הדבר השנוא עליי מאז הייתי ילדה. אמא שלי תמיד קוננה על העניין, ועד היום היא מזכירה לי שפעם שנאתי שמלות.עם השנים גם המושג מכנסיים הצטמצם לג'ינס, ואם אפשר משופשף וישן, מה טוב.אבל המעמד היה מחייב, ולכן יצאתי לחפש לי שמלה. אחרי שיטוטים רבים, מצאתי סוג של סמרטוט חסר כל צורה שהיה נראה לי מתאי...
הסול של סוליקה
03.10.2013סוליקה ביטון, שכולם קראו לה סול, נפטרה בגיל 90 בחול המועד סוכות.סול היא אמא של איב, שהוא הבעל של איילת, שהיא בעצם דודה שלי. אשכנזייה מבית טוב שהחליטה להתחתן עם מרוקאי (רחמנא לצלן) והכניסה לחיי משפחתנו הקטנה והשקטה הרבה צבע, חום, עוצמה, מסורת, קולולולו וכמובן את "הביטונים": מלא ילדים, מלא נכדים, וסול.סול היתה אישה קטנה ויפה שעמדה בראש החמולה הענקית הזו, וגידלה אותה בחכמה, באהבה, ובהרבה מרוקאיות.כשאני...
בין רעננה לעלי
15.08.2013כמה ימים אצל ההורים ברעננה הזכירו לי כמה קל, נעים וטוב לחיות בעיר הגדולה, כמה הכל זמין במרחק של שתי דקות נסיעה, איך כל מה שצריך נמצא קרוב ונגיש; קליטה סלולרית בכל מקום, ובעיקר כמה שקט ובטוח המרחב מסביב ואיך נעימים ומתוקים החיים מערבית לקו הירוק.איך ילדת עיר שכמותי, שגדלה בעיר הכי שווה ומפנקת, בחרה לגור על גבעה רחוקה, מנותקת, כשמסביב רק הרים והמון שקט - קשה להבין. איך עירוניסטית שכמותי התאהבה בגבעה ה...
לכו תשאלו את העם
30.07.2013שנים שאני מדברת על הלב של עם ישראל, ועל כך שאיפה שהוא ירגיש שזה הבית - שם תהיה ריבונות יהודית. ללב של עם ישראל יש כוח עצום. הוא זה שמכריע כבר אלפי שנים את גורלנו כעם.שנים שאנחנו טוענים שאת עתיד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון צריך להכריע עם ישראל. חיכינו לרגע הזה שנים רבות. לפני הפינוי מגוש קטיף זעקנו, התפללנו וייחלנו שהכרעות גורליות יתקבלו רק דרך משאל עם.שנים שאני טוענת בפני חבריי השמאלנים ש"הכרעו...
"היום הזה נהיית לעם"
04.07.2013יצאנו לדרך, להכיר מקרוב את הר עיבל, ההר הגבוה אפוף המסתורין, הר הקללה.אי שם על ההר, כך נודע לנו, ישנו מזבח. שנים חיפשו אותו ורק אחד הצליח למצוא, אדם זרטל.יותר נכון לקרוא לו פרופ' אדם זרטל – הארכיאולוג, האיש שבמשך שנים סוקר את מרחבי יהודה ושומרון.הוא בן 77, גדל וחי בקיבוץ עין שמר. "שמוצניק גאה" להגדרתו, נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים ושרידי פציעתו מלווים אותו מאז, כשהוא מסתובב עם זוג קביים, כובע בוקרים...
I DID IT MY WAZE
11.06.2013אפשר לומר שחיי מתחלקים לשניים: לפני ה- waze ואחריו.ה- waze ואני לא נפרדים מיום שנפגשנו. לכל מקום אנחנו מגיעים ביחד, הוא מוביל ואני אחריו בעיניים כמעט עצומות.בנסיעותינו הארוכות ברחבי הארץ, פיתחנו לנו זמן איכות. הוא מדבר ואני מקשיבה, ובין לבין אני מודה לו ומספרת לו כמה אני אוהבת ומעריכה אותו. אני ממש לא נותנת לאף אחד להפריע לנו בדרך. אם מישהו מנסה להידחף באיזו שיחה אני מיד מנתקת. לשיחות מאוד חשובות אנ...
זן ואומנות קבלת התורה
14.05.2013תהלוכה עליזה של ילדים לובשי לבן עטורי זרים ירוקים ובידם סלסילות טנא קטנות, מלאות בכל טוב הארץ.בשבילי חג השבועות מתחיל שם, על המדשאה של בית הספר היסודי "יחדיו" ברעננה. ילדים נרגשים עומדים בטור, מחכים לעבור בשער הירוק, עם סלסלת הטנא בידינו, מלאי גאווה על התוצרת החקלאית שמעטרת אותו, פירות מתוצרת הארץ בחג שכולו חקלאות.כשקצת גדלנו, הפסקנו להשתתף בטקס של הקטנים, וחג השבועות הסתכם בחופש מבית ספר.שם הוא הת...
מודה באשמה, הכיבוש משחית
25.04.2013אחרי שנים רבות שאני חיה כאן על הרי יהודה ושומרון, הגעתי למסקנה שאכן הכיבוש משחית. כיבוש הוא מציאות מורכבת שיש לה את כל הפוטנציאל הדרוש כדי להשחית את כל מי שבא איתה במגע.זה מתחיל כבר בשם "השטחים הכבושים".את הבית שלי בניתי בישוב עלי שנמצא ביהודה ושומרון בנחלת שבט אפרים, במרומי גבעה הצופה לעבר שילה, עיר הבירה הראשונה של מדינת ישראל, זו שהתקיימה כאן לפני 3200 שנה. זו שממנה גורשנו, זו שעליה חלמנו ואליה ...
שיכורה ולא מיין
22.02.2013פורים שנת תשנ"ה. אני כבר כמה חודשים לומדת במדרשת הרובע, ומתחילה להבין שמה שאני לומדת מוצא חן בעיניי.הכל עדיין מאוד חדש לי, שום דבר כמעט לא מוכר.ראש חודש אדר, מרבים בשמחה, הרקדה של בנות המדרשה במקום בילוי בדיסקוטק או בפאב מקומי, משלוחי מנות. מאז כיתה ה' לא הכנתי. ואיפה נהיה בסעודת פורים, מה זה סעודת פורים? שלא לדבר על תענית אסתר.הצום יוצא, אני חצי מעולפת, אין לי ניסיון רב בצומות. חברותיי החדשות ללי...
בכי-רות
30.01.2013אם יש משהו שעיצבן אותי בבחירות האלו זה הבכי שאחרי. אולי יהיה נכון לומר: הבכיינות המתנשאת, של חלק אמנם קטן אבל בהחלט מרעיש של חבריי לגוש."אכזבה", הם התבכיינו בראש חוצות. קיבלנו רק 11 מנדטים (אחר כך זה הפך לרק 12), הבטיחו לנו 15 ואפילו 19 מנדטים. שתו לי ואכלו לי את הקולות, הם המשיכו. ואלה רק חלק מהתגובות שהגיעו תחת ההלם הראשוני. כשהוא חלף הגיעו התגובות השקולות - "טיפשים", "הציבור מטומטם ולכן הציבור יש...
יום של שלווה והמון סימני שאלה
10.01.2013ישעת לילה מאוחרת, בחוץ רק כוכבים, מסביב הכל שחור, יללות התנים, קולות הינשופים, ובפנים בבקתה האח בוערת, חם ונעים.מוקדם בבוקר, אני מסיטה את הוילון ומולי נפרש לו עמק יפיפה. אנחנו בצימר אי שם בלב עמק החולה מוקפים במטעים ושדות.טרקטור חורש אי שם באופק והנוף מדהים.יוצאים להליכת בוקר משותפת.יש לי תחושה שהעמק וההרים המדהימים מסביבו מחייכים אליי, מחבקים אותי.מרגישה שהכל כאן כל כך שלי, שלנו.תחושת רכות של עמק מ...
אני והעיר הגדולה
20.12.2012לא תכננתי את הביקור הזה, למרות שכבר הרבה זמן אני רוצה לבקר.זה בא לי פתאום בהפתעה, קבוצה שפגשתי המשיכה לרוואבי, ובהחלטה של רגע הורדתי את המטפחת, חבשתי את הכובע האופנתי שלי שקניתי בלב תל אביב, והפכתי ממתנחלת לתל-אביבית. הכובע ואני המשכנו עם הקבוצה לביקור בעיר הפלסטינית החדשה, שנבנית עשרים דקות מהבית שלי, ובלי האישורים המיוחדים של הקבוצה שאליה התלוויתי כנראה שלא הייתי יכולה להגיע לשם אף פעם.הדרך מאוד מ...
גשם משמים, ולנו אין מים
05.12.2012שוב אין מים... זאת הפעם הרביעית השבוע (והוא רק התחיל) שאין לנו מים.לא מדובר במחסור במים קרים במקרר (זה תמיד אין לנו), וגם לא בגשם שיורד בחוץ בשצף קצף, מדובר במים זורמים מהברז, כמו שיש אצל כולם. כאלו אין לנו.לא יודעת איך, אבל זה תמיד קורה בדיוק כשאני באמצע לקלח את אחד הילדים. פעם הם עוד יישבו על ספת הפסיכולוג ויספרו על טראומת המקלחת: "ואז כשכל הראש שלי מלא סבון, פתאום הפסקת מים". אמנם יש לי תמיד בקבו...
תוכנית ההתנתקות
13.11.2012אי שם, רחוק מכאן, לא מכירים אף אחד. בלי לו"זים, בלי פגישות. אין ארוחת צהריים ואין השכמות, אין כביסות ואין מחשב. אין גם פלאפון-שקט.קצב החיים המטורף הזה, החיבור לכל כך הרבה מסגרות, המחויבויות, המשימות, הילדים, העבודה, הצבא, הבית. מגיע רגע שכל מה שרוצים בו הוא להתנתק מהכל. לשבת רגע בשקט, לטעון מצברים. להזכיר לעצמנו רגע מי אנחנו ולמה אנחנו יחד.החיים האלו עם איש שמשרת בצבא קבע, שנמצא יותר מחוץ לבית מאשר...
נמאס לי שמנסים לתחמן אותי
30.10.2012נמאס לי שמנסים לתחמן אותי.אולי אני פרנואידית, אבל יש לי תחושה עזה שכל פעם שאני נכנסת לטריטוריה גברית - מנסים לתחמן אותי.זה התחיל לפני הרבה שנים כשנכנסתי, נהגת צעירה, עם הרכב למוסך."יש לי תקלה ברכב", אמרתי. חיוך רחב נמרח על פרצופו של המוסכניק. "אין בעיה, הגעת למקום הנכון".בהצצה חטופה למנוע הוא הודיע לי שהלך האלטרנטור הקרבוראטור ועוד איזה אטור. היה לי ברור שהוא מתחמן אותי, בעיקר כשהגענו לעלויות. הרי ...
מחנה הפראירית וחלוקה שווה בנטל
18.10.2012בשעה שהמוני גברים חילונים ,קוראים לאחיהם הגברים החרדים לשאת בנטל ולשרת בצבא. החלטתי שגם לי נמאס להיות פריירית ושגם אני רוצה שמישהו יישא איתי בנטל.כן כן ,אני מדברת על הנטל של החופש הגדול הזה , זה שמצליח להוציא ממני כל כך הרבה תסכוליםחייבת לשתף אתכם באיך נראה היום שלי.: שמתחיל ב06:00 בבוקר.כם,כלום לא השתנה חופש לא חופש אני עובדת.אך בניגוד לשאר השנה לא כולם קמים .בחדר לידי ישנות שתי בנותי אשר עבורן...
אני שונאת את החופש הגדול!!
18.10.2012כל שנה זה מגיע, בדיוק באותו תאריך ובכל זאת משהו בי מדחיק אותו עד שכבר אין ברירה.הסיוט הגדול או כפי שאוהבים לקרוא לו כאן החופש הגדול. יחד איתו באופן מתוזמן עולים וצפים בי כל הכעסים התסכולים ותחושת המחנק המלווה באינסוף רגשות אשם.איך אני עושה את זה? איך עוברים את החודשיים הארוכים והחמים האלו עם חמישה ילדים בבית ועבודה במשרה מלאה?כן, אני מתוסכלת ובעיקר כועסת, והכעס הזה בלי שליטה מופנה הישר למורים. נכון ...
גבעת האולפנה מציגים "להתפלל לאהוב ולבכות"
17.10.2012הרבה מילים נשפכו על גבעת האולפנה מה יקרה ואיך יקרה פרשנויות תגובות מאמרים דיווחים אין סוף משאים ומתנים.ניסיתי לצלול לעומק ל"בין השורות" להבין מה מניע את כל אחד מהמושכים בחוטים .ניסתי לברר לא רק מבחוץ את תפישת העולם הפנימית ואת מה ואיך פועלים כתוצאה מאותה תפישה.המאבק בגבעת האולפנה היה רק לכאורה על עתיד הבתים לדעתי המאבק האמיתי היה שם על הדרך. השתתפו במאבק הזה הרבה מורי דרך מלומדי ניסיון ומצוידים בה...
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
