מטען נייד
12.11.2019
יש ימים של שגרה ויש ימים של טירוף. כל אחד ואחת מאיתנו חווים את זה אחרת.
מה עושים כשהשגרה הופכת את עצמה בבת אחת לטירוף של מטח טילים מפתיע או כל טירוף אחר?
האמנם מצאתי אהבה?
21.08.2019'זה לא חכמה שאת אומרת כך, את מצאת אהבה', אמרה לי מישהי לא מזמן. ופתאום המשפט הזה היה נשמע לי כל כך מוזר. האמנם מצאתי אהבה? האם אהבה זה משהו מסוים או מישהו מסוים שמחפשים ומחפשים עד שמוצאים ואוחזים אותו ולא מרפים ממנו? כך לא נראית האהבה שלי בת העשר שנים
שמחת תורה
10.06.2019סיימתי עם ילדי הבכור והמתמיד לספור את ספירת העומר בברכה, ועמדתי וזלגו עיניי דמעות והסברתי לו שאני באמת ובתמים מתרגשת מכך שאנו עומדים שוב לקבל את התורה. ולא הסברתי לו שאני מתרגשת מכך שניתנה לי הזכות ואני חלק מהעולם של לומדי ולומדות התורה. מכך שמאז שעמדו נשים במעמד הר סיני וקיבלו את התורה מפי הגבורה יחד עם האנשים, לא היה דור של פריחה כזו בלימוד התורה הנשי
על בית סגול ולקיחת אחריות
06.03.2019
לא מזמן התחלתי להיחנק. זה לא קרה בבת אחת אחרת מיד הייתי שמה לב.
רק מפגש דו שבועי של חבורה מסוימת שבו כל פעם הייתי צריכה לספר באמת מה שלומי,
גרם לי להבין שבכל פעם שאני נדרשת להסתכל פנימה אני מרגישה חנוקה יותר ויותר.
קומי אורי
09.02.2019השקט המדומה בשבת שעברה עלינו, לא השכיח ולא הניח. הרצח הנורא של אורי אנסבכר הי"ד, מחייב אותנו לא לשתוק, מחייב לענות על שאלות של טוב ורע, צלם א-לוהים ועשיית צדק
ייסורי התלבטות
17.01.2019
יש לי כמה תכונות טובות. לא הרבה, אני סופרת אותן. אני מודעת להן פחות או יותר אבל לא כמו לתכונות שאינן טובות.
יש אחת שאני זוכרת אותה כפי שאני זוכרת את עצמי – מאז ומתמיד היא חלק ממני.
קוראים לה יכולת קבלת החלטות. או לצורך הדיוק – אי היכולת לקבל החלטות.
היפים והכנים
19.11.2018
על חטאי אני מתוודה היום – אני אוהבת לצפות בסדרות.
אוהבת לצפות בפנטזיה בלתי אפשרית של מציאות שלעולם לא תקרה.
הדבר הבלתי מציאותי המרכזי בסדרות זה השיח הפתוח והזורם שיש לכל דמות עם כל דמות.
סביב הכאב
08.10.2018מה שונה במה זו מכל במה אחרת? הרי בלוגים למכביר יש ברשת: על אוכל, על חינוך ילדים, על שימוש במחשבים. וכל בלוג מתעסק במה שייחודי לו. גם בלוגים ששייכים לקבוצת ייחוס מסויימת יש לא מעט: כאלה שמתרכזים בנשים על שלל הנושאים שמעניינים לדעת הכותבות והכותבים דווקא נשים, כאלה שמיועדים לאנשי טיול ואהבת הארץ או חוצה לה ועוד. ואנו? מתנחלות אנחנו. ועדיין – כמה זה מעסיק את הכתיבה שלנו? כמה זה מעסיק את הקוראות והקוראים שלנו? כי הבלוג שלנו בא לתאר את חיי היום יום. ...
קצת על החופש, קצת על לגדול
24.07.2018בחופש הגדול הזה יש לי פריווילגיה – חופשת לידה. זה אומר שאני בבית. כל הזמן. לא מחפשת פתרונות מתחת לשולחן, לא תופרת מסגרת למסגרת, לא מבקשת טובות עד שנמאס לי מעצמי – פשוט בבית. עם הילדים. זה לא תמיד פשוט. לפעמים הרבה יותר קל להגיע אחר הצהריים ולנסות לפצות על עוד יום חופש ללא הורים בנסיעה לפיצרייה קרובה. או לבקש מהאיש להקפיץ את כולם לירושלים ולהיפגש שם על תקן הורים שעושים כיף בלבד. להיות בבית זו מחוייב...
שמור על קשר
09.05.2018עם כמה שזה יישמע מוזר, אני לא אוהבת לחשוף דברים אינטימיים מדי עלי או על משפחתי הקרובה. אני כותבת המון על דברים שחשובים לי, על עניינים שקרובים אלי ולפעמים גם על רגשות שזה מעורר בי אישית, אבל מעולם לא חשפתי ככה סיפור לרוח. אבל אני מאמינה שהסיפור הזה יכול להיות קריטי ולו עבור זוג אחד, אז טלו את המשקפת ובואו וראו דרך חלון ביתי מה התחולל בו בתקופה האחרונה. לפני כשנתיים התחולל משבר קשה בקרבתנו. לא היה זה תלוי באיש מאיתנו, ועדיין הוא טלטל את ע...
כמה רגעים של שלווה
11.09.2017ובבוקר אחד בחודש יולי התעוררו להן עשרים נשים על שפת הכינרת, התמתחו לאורן של קרני השמש החמימות ושאפו אינספור חלקיקים של חופש אל תוך ריאותיהן. הכל התחיל לפני ארבע עשרה או חמש עשרה שנים. קבוצת נשים הרפתקניות יצאה מהיישוב הצעיר גבעת הראל צפונה אל עבר הימה האהובה. הנשים היקרות נדדו מחוף אל חוף, תקשרו זו עם זו בין הרכבים באמצעות פלאפונים פשוטים ונטולי קבוצות וואצאפ עד שמישהי הכריזה שמצאה את החוף האולטימטי...
געגועים
15.02.2017סבא? אתה יכול לשמוע אותי? זה קצת קשה כרגע, בתוך הרעב האיום והאכזר והתנאים הלא אנושיים שסביבך. אבל תנסה, תקשיב לי. אנחנו ניפגש עוד יובל שנים בערך. אני אהיה הנכדה הרביעית שלך ותלמד אותי להגיד 'מוצץ' כשתפחד שהגננת לא תבין אותי, הקטנה מכולם בגן.סבא, אתה יודע, כעת כשאתה לוקח מדי אסיר מנוולים מאדם מת כדי שתוכל לעמוד במסדר הבא, דע לך שאתה עוד תהיה אדם מכובד ואהוב על הבריות שהנכדות שלך יאהבו להשתעשע בעניבות...
קצת עלי וקצת על מאמץ
17.08.2016החופש. אוהו החופש. כמה דברים כבר נכתבו עליו. כמה דברים עוד עומדים להיכתב. ועדיין, בכל פעם הוא פוגש אותי מחדש ומפתיע אותי בנקודות חשופות שטרם נגעתי בהן. והנה, אחת מרכזית.אני צריכה להתאמץ כדי להיות טובה.ואני אסביר: במשך רוב חיי הצעירים לא נהגתי להתאמץ. זה היה משהו שדרש ממני מאמץ (כפי שאתם יכולים לנחש לבד) אז פשוט ויתרתי מראש. את הלימודים העברתי בנחת ובקלילות והיכן שנדרש ממני מאמץ כלשהו, כמו חמש יחידות...
קצת מחמאות אם אפשר
23.06.2016אני רוצה לדבר רגע על מחמאות. עניין שולי אולי, אבל לדעתי מעט אנדר-רייטד.אומר זאת חד משמעית – יש מחמאות שקידמו אותי בחיים. משפט פה, מילה שם, נחקקו אצלי עמוק בתודעה ולקחו חלק בעיצוב בדמות שלי. דוגמאות? בבקשה.כשהייתי בכיתה ו' נבחנתי במבחן בתנ"ך. אני זוכרת שהיה קשה. הגעתי ללא אוויר לנשימה וללא זמן מיותר לשאלה האחרונה: "נניח ואת עיתונאית, מה היית שואלת את שאול שחזר מהמלחמה?". לא היה לי זמן לחשוב על משהו י...
אל, בנה ביתך בקרוב.
01.05.2016הר הבית. שתי מילים שאוצרות בתוכן עבורי עולם שלם. אני לא יודעת לגמרי להסביר מהיכן נולד אצלי הקשר העמוק במיוחד לבית המקדש ולחסרונו, לאהבת ירושלים העתיקה והחדשה בדם, ולמערכת יחסים שהולכת עמי כל הזמן למה שהיה ולמה שחרב. אולי זה מפני שכשהייתי קטנה יותר, ימי תשעת הימים הוקדשו על ידי אמי לסיורים ירושלמים משפחתיים. היינו אוחזות באחד ממדריכי ירושלים ומשוטטות בין טליתא קומי במרכז העיר לקארדו בעיר העתיקה. גם ב...
כיאה לפורים - חצי שמח חצי כואב
22.03.2016הפוסט הזה יהיה קצת שונה מאחרים. הוא לא מספר סיפור אישי ולא נוגע רק בי. הוא מתאר את מה שאני חושבת עליו כרגע יום יום ולפעמים שעה שעה.ולפני הכל – שימו רגע את המילה 'פמיניזם' בצד. נכון, אני פמיניסטית, אבל לא בגלל זה אני חושבת את המחשבות הבאות. ליהפך, כיוון שחשבתי אותן ודומות להן, הגעתי למסקנה שאני פמיניסטית. אבל כיוון שהמילה הזאת מרתיעה עוד אנשים רבים ונשים רבות, פשוט שימו אותה כרגע בצד וקראו את הדברים ...
איך נפרדים מדור?
07.02.2016בחודש האחרון נפרדנו, אישי ואני, משלושה מהורי הורינו. שוטטנו בין שבעה לשבעה, השווינו שכנים וחוויות ומצאנו מהו המקום הנוח ביותר לחנות בו בהר המנוחות. עכשיו, מיד בתום השבעה האחרונה לזמן הקרוב (שומעים אותי שם למעלה?) יצא לי לחשוב מה מיוחדת הזכות שנפלה בחלקנו. אם אלך דור אחד קדימה, הרי ששלושת ילדינו איבדו במספר שבועות בודדים שלושה סבים וסבתות 'גדולים' שהמכנה המשותף היחיד ביניהם זה אותם שלושה צאצאים עצמם....
ריקוד משלך
17.12.2015בתואר הראשון שלי הייתי עסוקה. למדתי לימודים של שני חוגים ראשיים וקשים, העברתי סמינריונים לפרנסתי ולהנאתי, ולמדתי יום נוסף במכללה למדינאות בשביל הנשמה והכיף. בזמן שנשאר בין לבין יצאתי לדייטים וטוויתי קשרים, שחלקם החזיקו מעמד שבועיים וחלקם התמוססו באותו הערב בקור של הר הצופים. אלה היו שנים עמוסות ונפלאות. זה כיף להיות עמוסה, זה כיף להרגיש סיפוק ולמלא את היום בעשרות משימות צפופות שמשפיעות עלייך ועל אחר...
מחפשת
19.10.2015"אז מה את עושה בימים אלה?""אני? אני מחפשת עבודה."אני? אני רוקמת חלומות ומקווה שיתגשמו, אני שולחת את לחמי על פני כל מים אפשריים, אני מחפשת היכן שאני בטוחה שאמצא וממלאת את ימיי בעננים ורודים שהנה, עוד רגע קט, ואני כבר יושבת במשרדי החדש מלא האידאלים, מוקפת באנשים חביבים, בעלת משרה תובענית ומספקת, גמישה בשעות המשפחתיות בתיאום מושלם עם האיש שלי, חוזרת בחיוך הביתה והולכת לישון בסיפוק.ואז אני מתעוררת לעוד ...
וכיפר בעדו ובעד ביתו
18.09.2015ראש השנה. אני אמא כבר כמעט חמש שנים. לבית הכנסת אנו יוצאים חמושים בשלושת ילדינו. שני הגדולים הכל-כך שונים זה מזה לבושים בבגדים תואמים ואילו הקטנה נאבקת בתוך שמלה עם כיווצים למעלה והמון בד למטה, בדיוק כמו שאמא שלה הייתה חולמת לעצמה. מאוחר יותר זה יתחלף בבגד גוף סטנדרטי. התפילה שלי היא כבר לא רק שלי. אני עם עגלה בתוך בית הכנסת, יום אחד זה מחזיק מעמד לחצי שעה שלמה ואילו ביום השני הקטנה פרגנה לי תפילת מ...
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
