דעות
כאן זה בית
06.08.2019הם יושבים אצלנו לא פעם בשולחן שבת, סקרנים, מקסימים, אורחים לרגע במולדתם שלהם. זו לא שואה, לא שקטה ולא רועשת. זו התמוססות אלגנטית של יהדות ארצות הברית אל תוך העמים. ומבחינתנו – העם היושב בציון, זו החמצה אדירה
על בירור והקשבה
16.07.2019האצבעות בערו לי, המקלדת קראה לי, רציתי להתפוצץ עליה בזעם, אבל השעה הייתה רק שתיים בצהריים. בינתיים הצלחתי לקרוא קצת, להקשיב קצת, ועד שהגעתי למקלדת הדברים התחילו לקבל צורה קצת אחרת
שמחת תורה
10.06.2019סיימתי עם ילדי הבכור והמתמיד לספור את ספירת העומר בברכה, ועמדתי וזלגו עיניי דמעות והסברתי לו שאני באמת ובתמים מתרגשת מכך שאנו עומדים שוב לקבל את התורה. ולא הסברתי לו שאני מתרגשת מכך שניתנה לי הזכות ואני חלק מהעולם של לומדי ולומדות התורה. מכך שמאז שעמדו נשים במעמד הר סיני וקיבלו את התורה מפי הגבורה יחד עם האנשים, לא היה דור של פריחה כזו בלימוד התורה הנשי
קול דממה דקה
14.02.2019
להקת שלווה היא להקה של אנשים עם מוגבלויות וגבולות, ומסתבר שאנחנו כחברה עדיין לא שם.
לא מצעדי גאווה ולא הפגנות מחאה, זכותם של שומרי השבת נרמסה כאן ברגל גסה, ואנחנו יצאנו לחגוג את גמר האירוויזיון בלי לתת להם הזדמנות שווה - בקול דממה דקה.
23 שנה ו"שום דבר לא השתנה כאן"
04.11.2018
איכשהו תמיד ביום הזיכרון לראש ממשלתנו שנרצח מצליחים תמיד להטיף נגד הסתה ולהסית באותה נשימה, לדבר על הצורך באיחוי השסע תוך כדי העמקתו.
"עשרים ושלוש שנים חלפו ושום דבר לא השתנה", אמרה נעה רוטמן נכדתו של רבין, ואני נתקעתי שם, שום דבר לא השתנה?
בשערי הלא-נודע
10.05.2018ביום העצמאות האחרון עלינו כל המשפחה להר הבית.זאת לא הייתה הפעם הראשונה.הפעם הראשונה היתה ביום העצמאות לפני שלוש שנים. עליתי עם בתי, אז בת שנה. החוויה הייתה קשה. רציתי לעלות בחג, באווירה חגיגית עם עולים חוגגים נוספים. הצטיידתי בעגלה וגם במנשא למקרה הצורך.העלייה להר התעכבה והתעכבה על ידי המשטרה ובינתיים המתנו בשמש, קבוצה קטנה של עולים, לאחר הבידוק הקפדני שנערך ליהודים. עד שעלינו לבסוף, הלכנו במסלול הק...
70 השנים הבאות
18.04.2018את נעם (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) פגשתי כמעט במקרה, אבל כמו כל דבר בחיים זה כנראה לא קרה סתם. גם התזמון היה מושלם, כשחגיגות ה-70 למדינה בפתח. הוויכוחים של נעם ושלי הצליחו להבהיר לי כמה עבודה מחכה לנו כאן יחד, וכמה היחד הזה הוא שברירי.נעם הוא חילוני חרד, כל מה שמריח לו כמו כפיה דתית מעורר אצלו אנטי. הוא חרד מהיום בו אנחנו, אנשי הציונות הדתית, נשתלט על המדינה (כבר השתלטתם, הוא בטח אומר לעצמו עכשי...
הכי בבית בעולם
26.03.2018אני מתנחלת, גם עכשיו כשאני גרה בירושלים זה חלק ממני, זה טבוע בי. מה זה אומר?זה להכיר כל ישוב וכל גבעה בשם ובמיקום המדויק על המפה.זה לשמוע שמדברים על "השטחים" ולקפוץ ולהפוך לדוברת מספר אחת של ההתיישבות ולא להסכים לשמוע מילה רעה על הבית.זה לשבת עם האחים בכל יום חופש ולהתלבט לאן ניסע לטייל ושוב למצוא את עצמנו הולכים לגבעות של איתמר, למעיינות של גב ההר, קופצים לנחל קנה או הכי רחוק עד למעיין בעלי, כי זה ...
לפני שידעתי שאני פמיניסטית
26.02.2018כשהתחתנתי, החלטנו בעלי ואני שאני הולכת לפתח קריירה (באותו זמן משום מה חשבתי שאני רוצה לעסוק בתקשורת) והוא ימשיך ללמוד תורה בישיבה ויהיה עם הילדים. אז, בכלל לא ידעתי שאני פמיניסטית, רק ידעתי שיש לי ולבעלי נטיות, רצונות ושאיפות שבהחלטה הזאת נוכל לממש על הצד הטוב ביותר עבור עצמנו ועבור משפחתנו הצעירה (בילד השני שינינו את דעתנו, וביליתי כמה שנים בבית עם הילדים והורדתי הילוך בעבודה).כשבעלי היה מביא מבית ...
עדות מקוממת
21.01.2018כמעט שנה לפינוי עמונה, ובתל אביב מציגה תערוכת צילומים בשם "עדות מקומית". מדובר בתערוכת צילומי עיתונות מהארץ והעולם שמוצגת במוזיאון ארץ ישראל. מידי שנה נבחרת גם תמונת השנה, שזוכה להתייחסות אישית של אוצרת התערוכה.מכיוון שידענו שבתערוכה מוצגות תמונות שצולמו בפינוי עמונה, ומכיוון שהקור בעצמות ובלב עדיין לא עזב אותנו מאז, החלטנו - מחלקת תקשורת של המועצה האזורית מטה בנימין - ללכת לראות את התערוכה.מתוך התע...
בדידות
10.12.2017כבר כמה שנים אני מגיעה אליה לטיפול כמעט כל שבוע, לקליניקה השוכנת בקטמון שבירושלים.מאז אותו דיכאון אחרי לידה, אותו דיכאון שהופך את העולם עלייך והופך את עצמו למשא בלתי אפשרי כמעט.אז חיכיתי וישבתי על הספסל, עדיין מנסה להסתתר, כאילו מישהו שם מכיר אותי, כאילו האשה שאני היום היא אותו צל מפוחד מלפני שמונה שנים...וכשקמתי מהספסל, ובאתי לחצות את הכביש אל גרם המדרגות המוביל לחדר, הוא בא מולי.כתפיו רעדו, חשבתי ...
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
