התמודדות
תשובה שלילית
12.03.2019
בימים אלה קיבלו הרבה נערים ונערות מכיתה ו' תשובה שלילית מהישיבה או מהאולפנה שאליה רצו להתקבל. מאי שם רשמו להם מכתב רשמי כזה,
משהו בנוסח: "זה לא אתם, זה אנחנו", ושלחו אותם לדרכם.
הם אף פעם לא יידעו למה הם לא התקבלו - ציונים, דרך ארץ, ריטאלין, קשרים עם ההנהלה.
מה גורם לילד אחד להתקבל ולילד אחר לא להתקבל??
רווקה ללא עיגול פינה
07.03.2019
בעולם ההיכרויות, כשאת מתחילה לצאת, את לא באמת מבינה מה קורה פה.
ככל שאת יותר צעירה - זה אחד מהשניים: נס גלוי או גט דחוי.
כשאת מתבגרת ומתחילה לאכול כאפות מהחיים, את מתחילה להבין את מורכבות המצב: את הציפיות הלא ריאליות, את החלומות הדימיוניים,
ובעיקר את זה שבלי חיבור עצמי, שום דבר לא יקרה.
על בית סגול ולקיחת אחריות
06.03.2019
לא מזמן התחלתי להיחנק. זה לא קרה בבת אחת אחרת מיד הייתי שמה לב.
רק מפגש דו שבועי של חבורה מסוימת שבו כל פעם הייתי צריכה לספר באמת מה שלומי,
גרם לי להבין שבכל פעם שאני נדרשת להסתכל פנימה אני מרגישה חנוקה יותר ויותר.
(welcome to the club (foot
19.02.2019טרם הספקתי להתבונן בפניו של התינוק וללמוד את עיקולי שפתיו העדינות, עוד לא ליטפתי את ידיו הזעירות והשבריריות, וכבר מוגשת לי חבילה עטופה שחציה מגובסת ברגליה מהבהונות ועד הטיטול, גבס קשה וקר למגע
על התנשאות ודעה קדומה
30.01.2019
הניסיון שלי להשתלב ביטל את מי שאני, עד שהרגשתי חנוקה.
לכן אני מחליטה להיות נאמנה לעצמי, להיות מי שאני - סוג של מישמש של החוויות הייחודיות בהן התנסיתי.
מתעלמת מתחושות הבוז, הלעג וההתנשאות.
הלב מתחיל שוב להאמין
23.01.2019
שנה וחודשיים עברו מאז עד להיום והמצב של אבינעם נשאר יציב.
הלב, שהתכונן לגרוע מכל, מתחיל להאמין שוב. שאולי. שיכול להיות.
יכול להיות שהמחלה חשוכת-המרפא בדרך להגדרה חדשה?
ייסורי התלבטות
17.01.2019
יש לי כמה תכונות טובות. לא הרבה, אני סופרת אותן. אני מודעת להן פחות או יותר אבל לא כמו לתכונות שאינן טובות.
יש אחת שאני זוכרת אותה כפי שאני זוכרת את עצמי – מאז ומתמיד היא חלק ממני.
קוראים לה יכולת קבלת החלטות. או לצורך הדיוק – אי היכולת לקבל החלטות.
מכתב פרידה מהדס
14.01.2019
יש צלילים ומוזיקה ששומעים באוזניים, ויש גם מנגינות שנוגעות במיתרי הלב...
אבל יש גם כאלו ניגונים, צלילים עילאיים, שפורטים על צלילי נשמתך. כך את היית בעיניי, וכך גם תמיד תישארי.
כביש 5
17.12.2018
הייתי בהתרגשות עצומה מהמעבר לבית שקנינו בברוכין,
אבל מצאתי את עצמי כל הדרך בוכה בכי תמרורים.
מביטה מבעד לדמעות במשאית ההובלות, כשברדיו שמעתי את הקולות והבכיות מגוש קטיף ההולכת ונחרבת.
תום ילדות
11.12.2018
רבע שעה לפני הבית,
אורות אדומים, מאטים
ארבעה אמבולנסים, רכבים צבאיים
לוחמים אל הצומת רצים.
אני, ילדת אינתיפאדת אלפיים
יודעת כבר מה זה אומר,
אתה בן שמונה, עוד מעט תשע,
במושב האחורי מזמר.
מה שלמדתי מבארי
21.11.2018
כשהוא עוצם עיניים אני חושבת - איך יכול להיות שהחזרתיות הזו מרגיעה תינוקות ומתסכלת מבוגרים.
איך אצלו לאכול לישון-לאכול-לישון-לאכול-גרעפס-לישון-לאכול, יוצר ביטחון ושקט, ואותי השגרה כל כך מפחידה.
היפים והכנים
19.11.2018
על חטאי אני מתוודה היום – אני אוהבת לצפות בסדרות.
אוהבת לצפות בפנטזיה בלתי אפשרית של מציאות שלעולם לא תקרה.
הדבר הבלתי מציאותי המרכזי בסדרות זה השיח הפתוח והזורם שיש לכל דמות עם כל דמות.
כאב ובכי וחשבון נפש
01.11.2018
יד אחת מנדנדת עגלה עם תינוק בוכה
יד שניה על הלב
שמתנדנד בין געגוע עמוק ובכי שבור
להישענות על ה', שהוא יודע מה הוא עושה בעולמו.
הרבה השתנה כאן
29.10.2018סבתא רחלה. את בטח מתגלגלת לך מצחוק עכשיו שם למעלה. איך סבתא? רגע, עוד לא הספקת לגמול מטיטולים את הקטנה שלך. לא תאמיני, 38 נכדים כבר יש לך (בלי עין הרע), יותר ממניין שנותיך. מכתב לאישה שלא הכרתי, והיא נוכחת וחסרה כל כך
סביב הכאב
08.10.2018מה שונה במה זו מכל במה אחרת? הרי בלוגים למכביר יש ברשת: על אוכל, על חינוך ילדים, על שימוש במחשבים. וכל בלוג מתעסק במה שייחודי לו. גם בלוגים ששייכים לקבוצת ייחוס מסויימת יש לא מעט: כאלה שמתרכזים בנשים על שלל הנושאים שמעניינים לדעת הכותבות והכותבים דווקא נשים, כאלה שמיועדים לאנשי טיול ואהבת הארץ או חוצה לה ועוד. ואנו? מתנחלות אנחנו. ועדיין – כמה זה מעסיק את הכתיבה שלנו? כמה זה מעסיק את הקוראות והקוראים שלנו? כי הבלוג שלנו בא לתאר את חיי היום יום. ...
שנת בחירה חופשית
17.09.2018כבר ממש קר בערב. סתיו שומרוני נהדר. לא קריר. קר. כזה שמצריך סוודר ושמיכה חמה. אני מתיישבת מול המחשב לסיכום שנה, בין ראש השנה ובין יום הכיפורים. ואין לי קצה חוט, קרה כל כך הרבה ויש עוד כל כך הרבה שעומד להתרחש, ואני נוטשת את הכתיבה ומתכרבלת בשמיכה עם התה שבעלי דאג להכין, כזה טרי מעלים מהגינה, כמו שאני אוהבת. כבר לילה. האיש שלי תיכף נוסע ללוויה של ארי פולד הי"ד ואני נשארת פה עם מלאן מחשבות שמרוקנות אותי. ואז מופיע הלאכלום... ...
זקיק של רוחניות
30.08.2018נכנס אלול, והופ - פתאום צריך להתעורר.ולי, אחת שברשימת תחביביה כתוב "לישון", להתעורר זה אחד הדברים הקשים שיש. אבל כפי שאבא שלי אומר - בחיים לא עושים רק מה שרוצים. להתעורר. האמת היא שכבר שבועיים אני מנערת את עצמי להתעוררות מסיבית. מידי פעם פוקחת עין ושוקעת שוב בתרדמת נפשית עמוקה. יאלללה. קומי כבר. הזמן שלך מוגבל, אני גוערת בעצמי, אבל משהו בפנים כאילו נהיה קצת אדיש או סתם עייף. איפה כל הרוחניות שעטפה אותי בכל צעד שעשיתי כשהייתי בת 16, או 1...
העיקר להיות בעשייה
22.08.2018גיליתי שהעיקר להיות בעשייה. לא משנה איזו עשייה. משום מה, אצל נשים, להביא ילדים זה לא נחשב לעשייה. לסדר את הבית, לתלות כביסה, לשטוף כלים, לשטוף את הבית, להצחיק את הילדים, זאת לא עשייה. זה ברגיל. או: להיות בהיריון. זה וואחד עשייה. אני יכולה להעיד על עצמי, שכשאני בהיריון אני הכי מפרגנת לעצמי (יותר מהפוסט הקודם) לישון המון, לאכול המון. לצרוך מתוקים בכיף. כי אני מגדלת ילד בתוכי ועצם זה - זוהי עשייה. ועשייה מקצועית? בסדר, כל העשייה בבית כביכול,...
עכשיו תורי
19.08.2018עכשיו תורי! כך הודעתי לבעלי אחרי שחזר מטיול שורשים עם המשפחה שלו בחו"ל. בבקשה, הוא אמר. לאן את נוסעת? לא, לא באמת... התכוונתי שאני רוצה גם קצת חופש, לא באמת התכוונתי שאני אסע לאנשהו... לאן אני אסע? למה לא, תצאי, לאן את רוצה? רוצה? לא יודעת. מה זה חופש לבד? בעלי הצדיק דרבן אותי לנסוע. וגם כשהפחד היה שם, וחשבתי לוותר, בעלי פשוט גרש אותי מהבית. יאללה לכי, לא צריך אותך פה... ארזתי תיק ונסעתי. יצאתי ליומיים מסע אל עצמי, בלי לדע...
לגלות שהשד לא כזה נורא
19.06.2018שנים טמנתי את הראש בחול. חייתי בתחושה של 'לי זה לא יקרה'. אני את שלי תרמתי, כבר בהיותי ילדה צעירה.אימי נפטרה בגיל 39 כשאני הייתי רק בת 9. נו, שואלים ממה? סרטן השד כמובן.לא הספקתי הרבה לחוות מאימי. הזכרונות ממנה מועטים ובעיקר כואבים. כי לגדול ללא אם, זה פצע פתוח לכל החיים. זה חוסר גדול בכל יום. היא חסרה בכל שנה ביומהולדת. בטח אם את חוגגת יומהולדת חמישה ימים לפני יום האזכרה שלה. מי בכלל זכר את היומהול...
החיים שאחרי המוות
31.05.2018בתקופה האחרונה יצא לי לחוות אובדן מסביב. אבא של חבר טוב נעלם בערב אחד כשנפל בפשטות בתוך הישוב, חברה מן העבר נלקחה על ידי הסרטן הארור, וקרובים רחוקים ומקסימים איבדו את אבי המשפחה אחרי מחלה ארוכה.מכיוון שאני פחות טובה בלהביא עוגות ומאכלים לשבעה, ומכיוון שאף אחד מהם לא היה מאוד קרוב אלי, ממש לפני שיצאתי הצעתי עזרה באיתור נכסים וסדר מחודש בתקציב. כולם הופתעו לרגע, זה נראה לא קשור למעמד הניחומים, אבל בשנ...
מסע באתיופיה – חלק שני
17.05.2018גונדרשטחים פתוחים, שדות, חקלאות, פרות רועות בצד הכביש, אוויר צח ונקי. אפריקה!הצטופפנו בתוך רכב קטן והתחלנו לעלות את מעלה ההר על מרצפות אבן. בצידי הדרך הולכים אנשים עם תרנגולות על הכתפיים למכירה, ונשים סוחבות ג'ריקנים של מים לכיוון ביתם. עזרי טובי, הצלם והמפיק שאיתי, התחיל לצלם את אמבנש, מנהיגת הקהילה בגונדר. אמבנש היא אישה צעירה, שמנהיגה את אלפי הממתינים לעליה בגונדר מזה כחמש שנים. היא מדברת אנגלית ...
מסע באתיופיה – חלק ראשון
06.05.2018הכל התחיל בגלל המילון...לא היה לי מילון ערבית למבחן באוניברסיטה, אז לקחתי מאדינה, צעירה אתיופית שלומדת איתי. היא עלתה לארץ בשנת 1999 בגיל 8. היא זו שסיפרה לי על הקהילה שעוד חיה היום באתיופיה ועל איך הם כמהים לעלות לארץ. זה היה נשמע לי לא הגיוני. אם יש קהילה יהודית באתיופיה, אז למה ישראל לא מעלה אותם?כן, הייתי תמים.אז לקחתי ארבעה ימי חופש מהעבודה, ובעזרת חברי הטוב עזרי טובי - שהוא גם מפיק, במאי, צלם,...
המחירון של הזיכרון
16.04.2018היא: נראה לך שניסע דרך חווארה?!אני: מה נעשה שהדרך לאלון מורה עוברת דווקא שם, ולא דרך זארה במלחה? היא: אז נוותר על הרעיון של הטיול לשם.אני: את לא אמיתית.היא: כפרה, עד חווארה!אני: את גרה בשילה, מה זה בשבילך חווארה? זה אגדה אורבנית שהערבים שם פחות נחמדים מאלו שלנו בסינג'יל. בואי, הם זורקים אבנים באותה מקצועניות. היא נועצת בי מבט שאף פעם לא ראיתי אצלה: אסתי, יש לי בעל בשירות כוחות הביטחון שעובד סביב השע...
לרגע היינו אשה אחת
12.03.2018כלפי חוץ לא היה בינינו קשר, היא שמאלנית מגוש דן, מתקרבת ל-40, ואני מתנחלת מהגבעות, בת 25, דתייה ואמא לשלושה ילדים.אבל בחדר לידה היינו לרגע אישה אחת.הכרנו לראשונה כמעט שנתיים לפני כן. היא - אחרי יותר מעשור של ייסורי טיפולים ואכזבות. שנתיים לפני שהכרנו הרופא ביקש ממנה להרים ידיים ולחפש פונדקאית. לקח לה שנה של אבל להתמודד עם הרעיון, ועוד שנה של חיפושים, עם קריטריונים מאוד נוקשים שקבע הרופא שלהם, ואחרי ...
ההיפך הגמור של עצמי
18.01.2018לאסוף את עצמך ולהתחיל שוב...יש מצבים בחיים שמחייבים אותך לעשות כמו ה-waze ולחשב מסלול מחדש. אובדן של אדם קרוב הוא אחד מהם.בגיל 18 וחצי חשבתי שיש לי את כל החיים מתוכננים לפרטי פרטים. ידעתי שאני הולכת להתחתן עם אדם שאני אוהבת וביחד נחיה באיזה גבעה שהקמנו עם עדר כבשים, הוא יהיה אחראי על התחזוק של הכבשים ואני אכין גבינות ואגדל ילדים (לפחות שמונה). נהיה מגניבים כאלה שלא מוכנים להקשיב למוסכמות חברתיות ונפ...
רק לא לצאת מהשורה
11.01.2018ככה הם עלו על ההר: בהתחלה קרוואנים, ואז גבעה אחת, ואז שניה, לאט לאט. את כל השטח. הגבעות החשופות גידלו בתי אבן מכוסים בגגות אדומים. צריך ליישב את הגבעות, ועל ההר הסמוך גם הציבו בית, ובו גרו ילדים. ילדים שימלאו את השממה. כי צריך.ושם היה לי גן עדן קטן, בשבת בבוקר על מדרגות בית הכנסת, בנעלי בובה, גרביים לבנות עם שולי תחרה, שמלה ורודה פרחונית ומתחתיה חולצה לבנה. פוני ישר גזור על המצח. שורת ילדות מסודרת. ...
בימים ההם, בזמן הזה
12.12.2017לפני חודשיים, כשיצר איתי קשר חבר יקר לטובת ביקור של קבוצה בבנימין, שמתי לב שהם קבעו את תאריך הביקור בנר הראשון של חנוכה. הצעתי לו לשלב הדלקת נרות ואולי לחבר קצת לחנוכה, הוא אמר שזה נשמע נחמד ונדבר כשיגיע הזמן. עברו חודשיים, ואכן כפי שנקבע הגיעו אלי היום לביקור בנוה צוף כ-20 סטודנטים לעתונאות מאוניברסיטת ברקלי, שהיא אולי אחד המעוזים הקשוחים ביותר והידועים ברוחות האנטי ישראליות שנושבות שם... בתוך הבית...
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
