התמודדות
לא לבד
05.01.2020היא נורמלית, היא לא משוגעת. זה קורה לאחת מארבע נשים, כל כך נפוץ וכל כך לא מדובר. בואו נדבר על דיכאון אחרי לידה
אישה של אמת
19.12.2019אני אישית חייבת לאישה הזו את עצם היותי כאן, בארץ. הסיפור שלה נחרט בליבי בגיל צעיר וליווה אותי גם ברגעי משבר קשים בתקופת הגירוש. פרידה מלוחמת חירות ישראל גאולה כהן ז"ל
חורף ירושלמי
09.12.2019הצלילים אחרים, המראות, הריחות, הצבעים, האנשים. אחרי שנים ארוכות בשומרון אני חווה חורף ירושלמי אמיתי, על הקור והיופי והמורכבות שלו
ניצחת איתי הכל
26.11.2019במזל טוב ושמחה גדולה חגגנו לטוהר שלנו בת מצווה. מאוד התרגשנו. כמו כולם. לא. לא כמו כולם. הרבה יותר מכולם. ב-12 השנים האחרונות עברנו דרך ארוכה, ולמדנו בה הרבה על פריצת גבולות והגשמת מטרות ועל האנשים שהולכים אתנו בדרך
שיר מלחמה
13.11.2019זה לא שאנחנו לא רוצות שצה"ל ינצח, אבל אל תהללו לידנו את הקרבות ואל תריעו ללחימה. לנו, משפחות הקבע, זה כואב ומפחיד יותר
מטען נייד
12.11.2019
יש ימים של שגרה ויש ימים של טירוף. כל אחד ואחת מאיתנו חווים את זה אחרת.
מה עושים כשהשגרה הופכת את עצמה בבת אחת לטירוף של מטח טילים מפתיע או כל טירוף אחר?
מכוונת מטרה
28.10.2019אנחנו אלה שנמצאות לרוב עם הילדים בבית או בדרכים, נוסעות בשעות-לא-שעות בכבישים חשוכים וברכבים לא ממוגנים, אנחנו אלה שנחשבות 'טרף קל'. אז למה כמעט רק גברים נושאים נשק? הגיע הזמן לצאת מהמטבח למטווח
מפרש לבן באופק
20.10.2019עיקר העשייה שלי בין כתלי הכלא היתה להיות שם בשביל הנשים, להאמין בהן במקום הכי נמוך שלהן – גם אם הן לא מאמינות בעצמן. כשמשבר אישי הותיר אותי ללא כוחות, מצאתי את עצמי מפליגה לכיוון חדש-ישן
עת רצון
26.09.2019שלשום הבטתי לרשע בעיניים ויכולתי לו. ודווקא בימים הנוראים האלה אני מבקשת לפתוח פתח במחשבה ובלב גם למי שלא משחק במגרש הביתי שלי
ניסים קטנים, ניסים גדולים
19.09.2019היא שקלה טיפ טיפה יותר משקית סוכר, המיניאטורית היפהפייה שלנו שהגיחה לעולם מוקדם מהצפוי, יומיים לפני ראש השנה תשע"ט. כרם בת שנה. המסע שהעבירה אותנו נצרב בתוכנו, מלמד אותנו להעריך את השפע ולהתקדם ביחס לעצמנו
סתיו יהודי
03.09.2019בסתיו הקרוב אצא שוב לפולין. הפעם למסע נשי בעקבות נשים. בין הערים והיערות של הגולה ההיא נכיר נשים יהודיות, רגילות, הרואיות. זהו הסיפור של סבתותיי. זהו הסיפור שלי
ותחזירנו לביתנו לשלום
15.08.2019יישוב קטן, הרבה זוגות צעירים, תחושה חזקה של חלוציות באוויר, ואמונה תמימה שזה לא יקרה, שלא יכול להיות שבאמת יגרשו יהודים מביתם. 14 שנה לגירוש שלנו משא-נור שבצפון השומרון
אור בעיניים
09.08.2019המשפט הזה צד את עיני הבוקר: "והוריו תרמו את קרניות עיניו...". לפני כארבע שנים נרצח בננו מלאכי באישון ליל, על ידי מחבלים שפלים. גם במקרה שלו כל מה שיכולנו לתרום, הדבר היחיד שנותר להעניק, היו קרניות עיניו. עיניים שראו טוב באדם ובעולם
תנו להם גב
08.07.2019בעידן בו המציאו את הווטסאפ, הוויז, הטלגרם, הפייסבוק, המובילאיי וגולת הכותרת – האיי-רובוט, מערכת החינוך נשארה כמעט ללא תזוזה. השינוי יכול לצמוח מתוך המערכת, אבל זה גם בידיים שלנו, ההורים - פחות לדרוש ויותר לעשות
בלי חסימות
03.07.2019
בתוך האנרכיה ושאלת גבולות המחאה של העדה האתיופית,
אני רק יודעת בתוכי שמי שמרגיש אאוט-סיידר ומסומן, צריך להעניק לו תחושת שייכות;
את מי שמרגיש מרוחק, צריך לקרב; למי שאיבד אמון צריך להשיב אותו
מה נגישות, מה
01.07.2019
כשנכנסתי לעבוד כרכזת ניו מדיה, אחד החוקים שנפגשתי איתו פנים אל פנים היה חוק הנגישות.
התוודעתי לאתר של המתנ"ס, ולכלל הבנאלי אך המאוד ברור שהוצב לי כבר מההתחלה:
"האתר שלנו הוא אתר נגיש ולכן כל אלמנט ויזואלי חייב להיות מתומלל".
רק כשהפלאפון הפרטי שלי השתגע, הבנתי לפתע את המשמעות של חוק הנגישות.
בין המוס לקרמל
30.05.2019בכל פעם שהלב שלי עולה על גדותיו, המקפיא מתמלא יחד איתו. הידיים כמו מעצמן מושטות למדף ספרי הבישול והאפיה, פותחות ספר ומדפדפות, ולאט לאט נרקם בצק בתוך קערה, הגלוטן מתמתח, הסוכר והמלח - מהשקית של סלית ומשקיות הדמעות - מתערבבים זה בזה ונוצר משהו חדש, שלא היה שם קודם. ואני לשה לתוך הבצק הזה את כל הכעסים שלי, את התסכול, העצב והכאב. בכל תנועה של מפרק היד אני מקפלת לתוכו רסיסים של פחד ודאגה, מקפלת עליהם את הבצק ומותחת שוב. לפעמים לאט לאט, עם תנועות הי...
ואז גיליתי את אמריקה
15.05.2019
עד לפני כמה ימים היה נדמה לי שהקו הירוק הוא קו מבוצר, עבה ורחב, ושלחצות אותו זו משימה מפרכת.
היה נדמה לי שהתהום שפעורה תחתיו כל כך עמוקה ורחבה, שהגשרים התלויים שאנו מנסים לבנות מעליה הם משימה הנדסית מורכבת כל כך. אבל אז גיליתי את אמריקה.
מלחמת הקיום לא תמה
07.05.2019
הימים בין יום זיכרון השואה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה מעלים בי תחושות מורכבות.
המחשבות והזיכרונות הנוגעים לזה ולזה עולים ומתערבבים.
ככל שעוברות השנים אני מפנימה יותר ויותר את שנות ילדותי-נערותי בהרי השומרון, בעיני הילדה-נערה שהייתי השגרה נראתה כנורמטיבית.
כשבגרתי והכרתי אנשים נוספים והתווספו לי עוד חברים בחיים, הבנתי שהמציאות הייתה שונה לתושבי יו"ש ולתושבי מרכז הארץ.
דעו כי משרידים נבניתם
02.05.2019
משפחת שריד מחולקת לדורות. הדור הראשון, זה ששרד בלי הורים ומשפחה, מתחיל את הספירה, ומכאן ממשיכים לספור - דור שני, דור שלישי, דור רביעי.
גם אנחנו, הדור השלישי, יצאנו למסע שורשים יחד עם סבתא יוכבד, מסע דומה למסע שורשים שאליו הדור השני יצא, חמש-עשרה שנים קודם לכן.
המסע הזה שינה את חיי. כאמא צעירה לשלושה ילדים הרגשתי הצפה אדירה של תחושות. חיבור חזק למשפחה המדהימה שלי, רצון ממשי לחיות, אהבה אדירה למדינה שלי, ובעיקר רצון עז להמשיך לספר את הסיפור הזה ולהעביר אותו הלאה לילדים שלי.
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
