התמודדות
סתיו יהודי
03.09.2019בסתיו הקרוב אצא שוב לפולין. הפעם למסע נשי בעקבות נשים. בין הערים והיערות של הגולה ההיא נכיר נשים יהודיות, רגילות, הרואיות. זהו הסיפור של סבתותיי. זהו הסיפור שלי
ותחזירנו לביתנו לשלום
15.08.2019יישוב קטן, הרבה זוגות צעירים, תחושה חזקה של חלוציות באוויר, ואמונה תמימה שזה לא יקרה, שלא יכול להיות שבאמת יגרשו יהודים מביתם. 14 שנה לגירוש שלנו משא-נור שבצפון השומרון
אור בעיניים
09.08.2019המשפט הזה צד את עיני הבוקר: "והוריו תרמו את קרניות עיניו...". לפני כארבע שנים נרצח בננו מלאכי באישון ליל, על ידי מחבלים שפלים. גם במקרה שלו כל מה שיכולנו לתרום, הדבר היחיד שנותר להעניק, היו קרניות עיניו. עיניים שראו טוב באדם ובעולם
תנו להם גב
08.07.2019בעידן בו המציאו את הווטסאפ, הוויז, הטלגרם, הפייסבוק, המובילאיי וגולת הכותרת – האיי-רובוט, מערכת החינוך נשארה כמעט ללא תזוזה. השינוי יכול לצמוח מתוך המערכת, אבל זה גם בידיים שלנו, ההורים - פחות לדרוש ויותר לעשות
בלי חסימות
03.07.2019
בתוך האנרכיה ושאלת גבולות המחאה של העדה האתיופית,
אני רק יודעת בתוכי שמי שמרגיש אאוט-סיידר ומסומן, צריך להעניק לו תחושת שייכות;
את מי שמרגיש מרוחק, צריך לקרב; למי שאיבד אמון צריך להשיב אותו
מה נגישות, מה
01.07.2019
כשנכנסתי לעבוד כרכזת ניו מדיה, אחד החוקים שנפגשתי איתו פנים אל פנים היה חוק הנגישות.
התוודעתי לאתר של המתנ"ס, ולכלל הבנאלי אך המאוד ברור שהוצב לי כבר מההתחלה:
"האתר שלנו הוא אתר נגיש ולכן כל אלמנט ויזואלי חייב להיות מתומלל".
רק כשהפלאפון הפרטי שלי השתגע, הבנתי לפתע את המשמעות של חוק הנגישות.
בין המוס לקרמל
30.05.2019בכל פעם שהלב שלי עולה על גדותיו, המקפיא מתמלא יחד איתו. הידיים כמו מעצמן מושטות למדף ספרי הבישול והאפיה, פותחות ספר ומדפדפות, ולאט לאט נרקם בצק בתוך קערה, הגלוטן מתמתח, הסוכר והמלח - מהשקית של סלית ומשקיות הדמעות - מתערבבים זה בזה ונוצר משהו חדש, שלא היה שם קודם. ואני לשה לתוך הבצק הזה את כל הכעסים שלי, את התסכול, העצב והכאב. בכל תנועה של מפרק היד אני מקפלת לתוכו רסיסים של פחד ודאגה, מקפלת עליהם את הבצק ומותחת שוב. לפעמים לאט לאט, עם תנועות הי...
ואז גיליתי את אמריקה
15.05.2019
עד לפני כמה ימים היה נדמה לי שהקו הירוק הוא קו מבוצר, עבה ורחב, ושלחצות אותו זו משימה מפרכת.
היה נדמה לי שהתהום שפעורה תחתיו כל כך עמוקה ורחבה, שהגשרים התלויים שאנו מנסים לבנות מעליה הם משימה הנדסית מורכבת כל כך. אבל אז גיליתי את אמריקה.
מלחמת הקיום לא תמה
07.05.2019
הימים בין יום זיכרון השואה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה מעלים בי תחושות מורכבות.
המחשבות והזיכרונות הנוגעים לזה ולזה עולים ומתערבבים.
ככל שעוברות השנים אני מפנימה יותר ויותר את שנות ילדותי-נערותי בהרי השומרון, בעיני הילדה-נערה שהייתי השגרה נראתה כנורמטיבית.
כשבגרתי והכרתי אנשים נוספים והתווספו לי עוד חברים בחיים, הבנתי שהמציאות הייתה שונה לתושבי יו"ש ולתושבי מרכז הארץ.
דעו כי משרידים נבניתם
02.05.2019
משפחת שריד מחולקת לדורות. הדור הראשון, זה ששרד בלי הורים ומשפחה, מתחיל את הספירה, ומכאן ממשיכים לספור - דור שני, דור שלישי, דור רביעי.
גם אנחנו, הדור השלישי, יצאנו למסע שורשים יחד עם סבתא יוכבד, מסע דומה למסע שורשים שאליו הדור השני יצא, חמש-עשרה שנים קודם לכן.
המסע הזה שינה את חיי. כאמא צעירה לשלושה ילדים הרגשתי הצפה אדירה של תחושות. חיבור חזק למשפחה המדהימה שלי, רצון ממשי לחיות, אהבה אדירה למדינה שלי, ובעיקר רצון עז להמשיך לספר את הסיפור הזה ולהעביר אותו הלאה לילדים שלי.
מחשבות בעקבות ליל הסדר
29.04.2019
ליל הסדר, תמונת מצב משפחתית, אחד מי יודע: אחת בהיריון, שתיים לא. אחת עובדת כבר שנים באותו מקום,
אחת בדיוק עושה הסבה למקצוע טיפולי. אחת התחילה תואר שני.
ואני, מה אני? אני לא הבן החכם, לא הבן הרשע.
הלוואי והייתי זה שאינו יודע לשאול, אבל השאלות דווקא לא נותנות לי מנוחה. אני הבן התם, זה שעומד מול העולם המרצד באלפי צבעים וצורות,
לא מוצא את עצמו. עומד נפעם ומבולבל ושואל - מה זאת?
למה לא מדברים על זה בעצם?
01.04.2019
לקראת גיל 40 קראתי, שמעתי וחיכיתי לו בקוצר רוח, למשבר. שבושש לבוא.
דיברו איתי על דיכאונות, משבר צפוי בזוגיות, סיפרו על איך ניפלט רגע אחרי משוק העבודה,
איך לא כל בגד יהיה ראוי ומכבד לגיל המלכותי ואיך אף אחד לא יבחר בך יותר,
אם את רווקה זקנה, כי זה ממש גבול כל הגבולות, קץ כל הקצים.
שיעור בשתיקה
27.03.2019
אני אדם של מילים, תמיד הייתי.
כשלוקחים ממני את יכולת הדיבור לוקחים ממני כל כך הרבה ממי שאני.
בתמורה, אני מקבלת שיעור בהקשבה, שבלי הצרידות לא הייתי זוכה לו.
כביש 60
24.03.2019
כביש 60 הפך בשנים האחרונות לכביש דמים. אני אמנם כבר לא מתגוררת לאורכו כמעט שנתיים,
אבל מסלולי החיים מובילים אותי לחלוף בו הלוך ושוב
אם אתם מסתובבים ביהודה ושומרון כמעט ואין סיכוי שלא נתקלתם בו גם אתם.
זה קורה גם לילדים
18.03.2019
בגיל שנה וחצי, אחרי שכבר ידעה ללכת, החלה שקד לצלוע. רופא הילדים טען שזה בגלל שהיא מפונקת ואנחנו מרימים אותה על הידיים יותר מדי. לקח לא מעט זמן והרבה מאוד רופאים ובדיקות עד שזוהו המחלה והטיפול המתאים. חשוב שתדעו שמחלות ראומטולגיות קיימות גם אצל ילדים
תשובה שלילית
12.03.2019
בימים אלה קיבלו הרבה נערים ונערות מכיתה ו' תשובה שלילית מהישיבה או מהאולפנה שאליה רצו להתקבל. מאי שם רשמו להם מכתב רשמי כזה,
משהו בנוסח: "זה לא אתם, זה אנחנו", ושלחו אותם לדרכם.
הם אף פעם לא יידעו למה הם לא התקבלו - ציונים, דרך ארץ, ריטאלין, קשרים עם ההנהלה.
מה גורם לילד אחד להתקבל ולילד אחר לא להתקבל??
רווקה ללא עיגול פינה
07.03.2019
בעולם ההיכרויות, כשאת מתחילה לצאת, את לא באמת מבינה מה קורה פה.
ככל שאת יותר צעירה - זה אחד מהשניים: נס גלוי או גט דחוי.
כשאת מתבגרת ומתחילה לאכול כאפות מהחיים, את מתחילה להבין את מורכבות המצב: את הציפיות הלא ריאליות, את החלומות הדימיוניים,
ובעיקר את זה שבלי חיבור עצמי, שום דבר לא יקרה.
על בית סגול ולקיחת אחריות
06.03.2019
לא מזמן התחלתי להיחנק. זה לא קרה בבת אחת אחרת מיד הייתי שמה לב.
רק מפגש דו שבועי של חבורה מסוימת שבו כל פעם הייתי צריכה לספר באמת מה שלומי,
גרם לי להבין שבכל פעם שאני נדרשת להסתכל פנימה אני מרגישה חנוקה יותר ויותר.
(welcome to the club (foot
19.02.2019טרם הספקתי להתבונן בפניו של התינוק וללמוד את עיקולי שפתיו העדינות, עוד לא ליטפתי את ידיו הזעירות והשבריריות, וכבר מוגשת לי חבילה עטופה שחציה מגובסת ברגליה מהבהונות ועד הטיטול, גבס קשה וקר למגע
על התנשאות ודעה קדומה
30.01.2019
הניסיון שלי להשתלב ביטל את מי שאני, עד שהרגשתי חנוקה.
לכן אני מחליטה להיות נאמנה לעצמי, להיות מי שאני - סוג של מישמש של החוויות הייחודיות בהן התנסיתי.
מתעלמת מתחושות הבוז, הלעג וההתנשאות.
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
