התמודדות
תחזירו לי את המרחב
06.02.2019
כל כך התקדמנו בכל התחומים אבל בתחום אחד חזרנו אחורה. כל כך אחורה.
לא יאומן שבשנת 2019 אי אפשר לצאת עם תינוק למרחב הציבורי מבלי לחשוש שיידבק במחלה שכבר ממזמן לא היתה אמורה להיות סיבה לדאגה.
הלב מתחיל שוב להאמין
23.01.2019
שנה וחודשיים עברו מאז עד להיום והמצב של אבינעם נשאר יציב.
הלב, שהתכונן לגרוע מכל, מתחיל להאמין שוב. שאולי. שיכול להיות.
יכול להיות שהמחלה חשוכת-המרפא בדרך להגדרה חדשה?
כביש 5
17.12.2018
הייתי בהתרגשות עצומה מהמעבר לבית שקנינו בברוכין,
אבל מצאתי את עצמי כל הדרך בוכה בכי תמרורים.
מביטה מבעד לדמעות במשאית ההובלות, כשברדיו שמעתי את הקולות והבכיות מגוש קטיף ההולכת ונחרבת.
תום ילדות
11.12.2018
רבע שעה לפני הבית,
אורות אדומים, מאטים
ארבעה אמבולנסים, רכבים צבאיים
לוחמים אל הצומת רצים.
אני, ילדת אינתיפאדת אלפיים
יודעת כבר מה זה אומר,
אתה בן שמונה, עוד מעט תשע,
במושב האחורי מזמר.
הרבה השתנה כאן
29.10.2018סבתא רחלה. את בטח מתגלגלת לך מצחוק עכשיו שם למעלה. איך סבתא? רגע, עוד לא הספקת לגמול מטיטולים את הקטנה שלך. לא תאמיני, 38 נכדים כבר יש לך (בלי עין הרע), יותר ממניין שנותיך. מכתב לאישה שלא הכרתי, והיא נוכחת וחסרה כל כך
חמוצים
21.10.2018
לכל חורף אצלי יש את הריח שלו.
לפני שלוש שנים זה היה חלב חם עם דבש וקינמון.
לפני שנתיים עטף את הטיפות בחלון ריח של תפוחים אפויים. בשנה שעברה כל הבית שלי התמלא בריח של חמוצים.
קציצות
17.10.2018נולדתי לתוך מציאות של סבתא אחת בלבד. כל השאר נפטרו 15 שנה ויותר לפני שנולדתי. את סבתא פנינה איבדתי פעמיים, בפעם הראשונה כשהייתי בת 15 והיא חלתה באלצהיימר, ובפעם השנייה כשהיא נפטרה לפני 5 שנים. כשהייתי קטנה אהבתי נורא ללכת לסבתא בבני ברק. היא הייתה גרה ברח רבי עקיבא, וכשהייתי באה אליה אהבתי להסתכל עליה מבשלת. אני עדיין זוכרת את העיניים היפות הכחולות, והחיוך על הפנים בזמן שהייתה בוחשת בסיר, טועמת, מוסיפה עוד פפריקה ועוד טיפה מלח, מגלגלת את הקציצ...
לכל איש יש שם. וקצב
11.10.2018כבר תקופה שאני יוצאת עם ב'. האמת היא שקוראים לו א' אבל אני מעדיפה להשאיר אותו בעילום שם, אז נקרא לו ב'. יש לו קול שובה, צחוק ממיס, כתפיים רחבות, וזריזות שאין לתאר. כשהוא מזהה עכביש ברדיוס שלו, תוך מאית השנייה תמצאו אותו מתנדנד על כבל המנורה שמשתלשל מהתקרה. גבר לטעמי. ככה אנחנו יוצאים לנו בנחת ובטוב. מכירים, מתנגשים, מחבבים, רבים, קצת אוהבים, קצת מתעצבנים, ובעיקר לומדים. הכל, אבל בקצב שלנו. ופתאום: נו מה קורה? מתי? אתם מדבר...
סביב הכאב
08.10.2018מה שונה במה זו מכל במה אחרת? הרי בלוגים למכביר יש ברשת: על אוכל, על חינוך ילדים, על שימוש במחשבים. וכל בלוג מתעסק במה שייחודי לו. גם בלוגים ששייכים לקבוצת ייחוס מסויימת יש לא מעט: כאלה שמתרכזים בנשים על שלל הנושאים שמעניינים לדעת הכותבות והכותבים דווקא נשים, כאלה שמיועדים לאנשי טיול ואהבת הארץ או חוצה לה ועוד. ואנו? מתנחלות אנחנו. ועדיין – כמה זה מעסיק את הכתיבה שלנו? כמה זה מעסיק את הקוראות והקוראים שלנו? כי הבלוג שלנו בא לתאר את חיי היום יום. ...
שנת בחירה חופשית
17.09.2018כבר ממש קר בערב. סתיו שומרוני נהדר. לא קריר. קר. כזה שמצריך סוודר ושמיכה חמה. אני מתיישבת מול המחשב לסיכום שנה, בין ראש השנה ובין יום הכיפורים. ואין לי קצה חוט, קרה כל כך הרבה ויש עוד כל כך הרבה שעומד להתרחש, ואני נוטשת את הכתיבה ומתכרבלת בשמיכה עם התה שבעלי דאג להכין, כזה טרי מעלים מהגינה, כמו שאני אוהבת. כבר לילה. האיש שלי תיכף נוסע ללוויה של ארי פולד הי"ד ואני נשארת פה עם מלאן מחשבות שמרוקנות אותי. ואז מופיע הלאכלום... ...
לחיי האותנטיות
05.08.2018לחיי האותנטיות רגע לפני שעוד חברה שלי משתפת קטלוג מטפחות מעצבות עם הפקת לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, יש לי הצעה קטנה לקטלוג אמיתי ורלוונטי יותר. אל תראו אותי ככה, אני לא תמיד אנטי. אני מאוד אוהבת שיש אופנה איכותיות לדתיות, כיף לי לראות הפקות עם איפור וסטיילינג מוצלחים, ואני צרכנית של מטפחות מעוצבות כי צבעוני ואיכותי עושה לי טוב על הלב. וזה לא משנה אם מדובר במטפחות, שמלות או שרשראות - הכל הולך. אבל המעצבת שתרים את הכפפה ותעשה קטלוג כזה, א...
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
