התמודדות
ניסים קטנים, ניסים גדולים
19.09.2019היא שקלה טיפ טיפה יותר משקית סוכר, המיניאטורית היפהפייה שלנו שהגיחה לעולם מוקדם מהצפוי, יומיים לפני ראש השנה תשע"ט. כרם בת שנה. המסע שהעבירה אותנו נצרב בתוכנו, מלמד אותנו להעריך את השפע ולהתקדם ביחס לעצמנו
סתיו יהודי
03.09.2019בסתיו הקרוב אצא שוב לפולין. הפעם למסע נשי בעקבות נשים. בין הערים והיערות של הגולה ההיא נכיר נשים יהודיות, רגילות, הרואיות. זהו הסיפור של סבתותיי. זהו הסיפור שלי
האמנם מצאתי אהבה?
21.08.2019'זה לא חכמה שאת אומרת כך, את מצאת אהבה', אמרה לי מישהי לא מזמן. ופתאום המשפט הזה היה נשמע לי כל כך מוזר. האמנם מצאתי אהבה? האם אהבה זה משהו מסוים או מישהו מסוים שמחפשים ומחפשים עד שמוצאים ואוחזים אותו ולא מרפים ממנו? כך לא נראית האהבה שלי בת העשר שנים
ותחזירנו לביתנו לשלום
15.08.2019יישוב קטן, הרבה זוגות צעירים, תחושה חזקה של חלוציות באוויר, ואמונה תמימה שזה לא יקרה, שלא יכול להיות שבאמת יגרשו יהודים מביתם. 14 שנה לגירוש שלנו משא-נור שבצפון השומרון
אור בעיניים
09.08.2019המשפט הזה צד את עיני הבוקר: "והוריו תרמו את קרניות עיניו...". לפני כארבע שנים נרצח בננו מלאכי באישון ליל, על ידי מחבלים שפלים. גם במקרה שלו כל מה שיכולנו לתרום, הדבר היחיד שנותר להעניק, היו קרניות עיניו. עיניים שראו טוב באדם ובעולם
אחות של חני
22.07.2019כשאת בכיתה ז' ונולדת לך אחות מיוחדת, את עוד לא ממש מבינה מה זה אומר ומה זה יעשה לחיים שלך. את רק מבינה שיש שינוי בתוכנית. עם השנים מתברר שזה מלווה אותך בנערות ובבגרות ובהחלטה על המקצוע ובבחירת בן הזוג ובכל הריון, ובעצם כל הזמן
תנו להם גב
08.07.2019בעידן בו המציאו את הווטסאפ, הוויז, הטלגרם, הפייסבוק, המובילאיי וגולת הכותרת – האיי-רובוט, מערכת החינוך נשארה כמעט ללא תזוזה. השינוי יכול לצמוח מתוך המערכת, אבל זה גם בידיים שלנו, ההורים - פחות לדרוש ויותר לעשות
דעו כי משרידים נבניתם
02.05.2019
משפחת שריד מחולקת לדורות. הדור הראשון, זה ששרד בלי הורים ומשפחה, מתחיל את הספירה, ומכאן ממשיכים לספור - דור שני, דור שלישי, דור רביעי.
גם אנחנו, הדור השלישי, יצאנו למסע שורשים יחד עם סבתא יוכבד, מסע דומה למסע שורשים שאליו הדור השני יצא, חמש-עשרה שנים קודם לכן.
המסע הזה שינה את חיי. כאמא צעירה לשלושה ילדים הרגשתי הצפה אדירה של תחושות. חיבור חזק למשפחה המדהימה שלי, רצון ממשי לחיות, אהבה אדירה למדינה שלי, ובעיקר רצון עז להמשיך לספר את הסיפור הזה ולהעביר אותו הלאה לילדים שלי.
מחשבות בעקבות ליל הסדר
29.04.2019
ליל הסדר, תמונת מצב משפחתית, אחד מי יודע: אחת בהיריון, שתיים לא. אחת עובדת כבר שנים באותו מקום,
אחת בדיוק עושה הסבה למקצוע טיפולי. אחת התחילה תואר שני.
ואני, מה אני? אני לא הבן החכם, לא הבן הרשע.
הלוואי והייתי זה שאינו יודע לשאול, אבל השאלות דווקא לא נותנות לי מנוחה. אני הבן התם, זה שעומד מול העולם המרצד באלפי צבעים וצורות,
לא מוצא את עצמו. עומד נפעם ומבולבל ושואל - מה זאת?
אור יום מחשכת לילה
18.04.2019בחודש אחד הספקנו לסיים הדסטארט מוצלח, ללדת תינוק, להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בביתנו כשהבכור סנדק, לחגוג 16 אביבים לאמצעי וללוות את הבכור לגיוס לצה"ל.
תשובה שלילית
12.03.2019
בימים אלה קיבלו הרבה נערים ונערות מכיתה ו' תשובה שלילית מהישיבה או מהאולפנה שאליה רצו להתקבל. מאי שם רשמו להם מכתב רשמי כזה,
משהו בנוסח: "זה לא אתם, זה אנחנו", ושלחו אותם לדרכם.
הם אף פעם לא יידעו למה הם לא התקבלו - ציונים, דרך ארץ, ריטאלין, קשרים עם ההנהלה.
מה גורם לילד אחד להתקבל ולילד אחר לא להתקבל??
רווקה ללא עיגול פינה
07.03.2019
בעולם ההיכרויות, כשאת מתחילה לצאת, את לא באמת מבינה מה קורה פה.
ככל שאת יותר צעירה - זה אחד מהשניים: נס גלוי או גט דחוי.
כשאת מתבגרת ומתחילה לאכול כאפות מהחיים, את מתחילה להבין את מורכבות המצב: את הציפיות הלא ריאליות, את החלומות הדימיוניים,
ובעיקר את זה שבלי חיבור עצמי, שום דבר לא יקרה.
על בית סגול ולקיחת אחריות
06.03.2019
לא מזמן התחלתי להיחנק. זה לא קרה בבת אחת אחרת מיד הייתי שמה לב.
רק מפגש דו שבועי של חבורה מסוימת שבו כל פעם הייתי צריכה לספר באמת מה שלומי,
גרם לי להבין שבכל פעם שאני נדרשת להסתכל פנימה אני מרגישה חנוקה יותר ויותר.
(welcome to the club (foot
19.02.2019טרם הספקתי להתבונן בפניו של התינוק וללמוד את עיקולי שפתיו העדינות, עוד לא ליטפתי את ידיו הזעירות והשבריריות, וכבר מוגשת לי חבילה עטופה שחציה מגובסת ברגליה מהבהונות ועד הטיטול, גבס קשה וקר למגע
תחזירו לי את המרחב
06.02.2019
כל כך התקדמנו בכל התחומים אבל בתחום אחד חזרנו אחורה. כל כך אחורה.
לא יאומן שבשנת 2019 אי אפשר לצאת עם תינוק למרחב הציבורי מבלי לחשוש שיידבק במחלה שכבר ממזמן לא היתה אמורה להיות סיבה לדאגה.
הלב מתחיל שוב להאמין
23.01.2019
שנה וחודשיים עברו מאז עד להיום והמצב של אבינעם נשאר יציב.
הלב, שהתכונן לגרוע מכל, מתחיל להאמין שוב. שאולי. שיכול להיות.
יכול להיות שהמחלה חשוכת-המרפא בדרך להגדרה חדשה?
כביש 5
17.12.2018
הייתי בהתרגשות עצומה מהמעבר לבית שקנינו בברוכין,
אבל מצאתי את עצמי כל הדרך בוכה בכי תמרורים.
מביטה מבעד לדמעות במשאית ההובלות, כשברדיו שמעתי את הקולות והבכיות מגוש קטיף ההולכת ונחרבת.
תום ילדות
11.12.2018
רבע שעה לפני הבית,
אורות אדומים, מאטים
ארבעה אמבולנסים, רכבים צבאיים
לוחמים אל הצומת רצים.
אני, ילדת אינתיפאדת אלפיים
יודעת כבר מה זה אומר,
אתה בן שמונה, עוד מעט תשע,
במושב האחורי מזמר.
הרבה השתנה כאן
29.10.2018סבתא רחלה. את בטח מתגלגלת לך מצחוק עכשיו שם למעלה. איך סבתא? רגע, עוד לא הספקת לגמול מטיטולים את הקטנה שלך. לא תאמיני, 38 נכדים כבר יש לך (בלי עין הרע), יותר ממניין שנותיך. מכתב לאישה שלא הכרתי, והיא נוכחת וחסרה כל כך
חמוצים
21.10.2018
לכל חורף אצלי יש את הריח שלו.
לפני שלוש שנים זה היה חלב חם עם דבש וקינמון.
לפני שנתיים עטף את הטיפות בחלון ריח של תפוחים אפויים. בשנה שעברה כל הבית שלי התמלא בריח של חמוצים.
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
