אמהות
שמחה שלימה
19.05.2020במוצאי שבת הבנו שהחתונה המתוכננת ליום ראשון לא תוכל להתקיים לפי התכנית. עם כאב הלב, הדמעות וההתרגשות הגדולה, קיבלנו מתנה
לחשוב אחורה. לחשוב קדימה
29.03.2020מה יזכרו הילדים שלנו בעוד 30 שנה מהבידוד של היום? האם תיצרב בהם חוויה של פחד או גיבוש משפחתי ולמידה? האם ירגישו שהיו עבורנו עול בלתי נסבל או אהובים ורצויים?
כנגד ארבעה בנים בצבא
26.03.2020הילד שלי מתגייס היום, מצטרף לשלושת אחיו שבצבא. ואני מחפשת - גם אם זה כרוך במאמץ מיוחד בעת הזו - את הטוב שקורה עכשיו, שקורא עכשיו
מושלמים כמו שאנחנו
23.01.2020כבר שנים ארוכות שאני מלמדת צילום וקולנוע, אבל רק לאחרונה הבנתי מהו הכוח האמיתי של צילום תמונה משפחתית מושלמת. תגידו צ'יז
לא לבד
05.01.2020היא נורמלית, היא לא משוגעת. זה קורה לאחת מארבע נשים, כל כך נפוץ וכל כך לא מדובר. בואו נדבר על דיכאון אחרי לידה
ניצחת איתי הכל
26.11.2019במזל טוב ושמחה גדולה חגגנו לטוהר שלנו בת מצווה. מאוד התרגשנו. כמו כולם. לא. לא כמו כולם. הרבה יותר מכולם. ב-12 השנים האחרונות עברנו דרך ארוכה, ולמדנו בה הרבה על פריצת גבולות והגשמת מטרות ועל האנשים שהולכים אתנו בדרך
ניסים קטנים, ניסים גדולים
19.09.2019היא שקלה טיפ טיפה יותר משקית סוכר, המיניאטורית היפהפייה שלנו שהגיחה לעולם מוקדם מהצפוי, יומיים לפני ראש השנה תשע"ט. כרם בת שנה. המסע שהעבירה אותנו נצרב בתוכנו, מלמד אותנו להעריך את השפע ולהתקדם ביחס לעצמנו
ותחזירנו לביתנו לשלום
15.08.2019יישוב קטן, הרבה זוגות צעירים, תחושה חזקה של חלוציות באוויר, ואמונה תמימה שזה לא יקרה, שלא יכול להיות שבאמת יגרשו יהודים מביתם. 14 שנה לגירוש שלנו משא-נור שבצפון השומרון
אור בעיניים
09.08.2019המשפט הזה צד את עיני הבוקר: "והוריו תרמו את קרניות עיניו...". לפני כארבע שנים נרצח בננו מלאכי באישון ליל, על ידי מחבלים שפלים. גם במקרה שלו כל מה שיכולנו לתרום, הדבר היחיד שנותר להעניק, היו קרניות עיניו. עיניים שראו טוב באדם ובעולם
תנו להם גב
08.07.2019בעידן בו המציאו את הווטסאפ, הוויז, הטלגרם, הפייסבוק, המובילאיי וגולת הכותרת – האיי-רובוט, מערכת החינוך נשארה כמעט ללא תזוזה. השינוי יכול לצמוח מתוך המערכת, אבל זה גם בידיים שלנו, ההורים - פחות לדרוש ויותר לעשות
אור יום מחשכת לילה
18.04.2019בחודש אחד הספקנו לסיים הדסטארט מוצלח, ללדת תינוק, להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בביתנו כשהבכור סנדק, לחגוג 16 אביבים לאמצעי וללוות את הבכור לגיוס לצה"ל.
זה קורה גם לילדים
18.03.2019
בגיל שנה וחצי, אחרי שכבר ידעה ללכת, החלה שקד לצלוע. רופא הילדים טען שזה בגלל שהיא מפונקת ואנחנו מרימים אותה על הידיים יותר מדי. לקח לא מעט זמן והרבה מאוד רופאים ובדיקות עד שזוהו המחלה והטיפול המתאים. חשוב שתדעו שמחלות ראומטולגיות קיימות גם אצל ילדים
נולדנו פמינסטיות
17.03.2019
נולדתי פמיניסטית. הייתי בטוחה ששום דבר לא יעצור אותי מלהיות הסופרוומן שתכננתי להיות.
רציתי להתאמץ ולעבוד קשה כדי שלא תהיה שום תקרת זכוכית שתעצור אותי.
עד שהגיע הזמן ובחרתי בעצמי בתקרה הזו.
(welcome to the club (foot
19.02.2019טרם הספקתי להתבונן בפניו של התינוק וללמוד את עיקולי שפתיו העדינות, עוד לא ליטפתי את ידיו הזעירות והשבריריות, וכבר מוגשת לי חבילה עטופה שחציה מגובסת ברגליה מהבהונות ועד הטיטול, גבס קשה וקר למגע
קומי אורי
09.02.2019השקט המדומה בשבת שעברה עלינו, לא השכיח ולא הניח. הרצח הנורא של אורי אנסבכר הי"ד, מחייב אותנו לא לשתוק, מחייב לענות על שאלות של טוב ורע, צלם א-לוהים ועשיית צדק
ייסורי התלבטות
17.01.2019
יש לי כמה תכונות טובות. לא הרבה, אני סופרת אותן. אני מודעת להן פחות או יותר אבל לא כמו לתכונות שאינן טובות.
יש אחת שאני זוכרת אותה כפי שאני זוכרת את עצמי – מאז ומתמיד היא חלק ממני.
קוראים לה יכולת קבלת החלטות. או לצורך הדיוק – אי היכולת לקבל החלטות.
תום ילדות
11.12.2018
רבע שעה לפני הבית,
אורות אדומים, מאטים
ארבעה אמבולנסים, רכבים צבאיים
לוחמים אל הצומת רצים.
אני, ילדת אינתיפאדת אלפיים
יודעת כבר מה זה אומר,
אתה בן שמונה, עוד מעט תשע,
במושב האחורי מזמר.
מה שלמדתי מבארי
21.11.2018
כשהוא עוצם עיניים אני חושבת - איך יכול להיות שהחזרתיות הזו מרגיעה תינוקות ומתסכלת מבוגרים.
איך אצלו לאכול לישון-לאכול-לישון-לאכול-גרעפס-לישון-לאכול, יוצר ביטחון ושקט, ואותי השגרה כל כך מפחידה.
הרבה השתנה כאן
29.10.2018סבתא רחלה. את בטח מתגלגלת לך מצחוק עכשיו שם למעלה. איך סבתא? רגע, עוד לא הספקת לגמול מטיטולים את הקטנה שלך. לא תאמיני, 38 נכדים כבר יש לך (בלי עין הרע), יותר ממניין שנותיך. מכתב לאישה שלא הכרתי, והיא נוכחת וחסרה כל כך
קציצות
17.10.2018נולדתי לתוך מציאות של סבתא אחת בלבד. כל השאר נפטרו 15 שנה ויותר לפני שנולדתי. את סבתא פנינה איבדתי פעמיים, בפעם הראשונה כשהייתי בת 15 והיא חלתה באלצהיימר, ובפעם השנייה כשהיא נפטרה לפני 5 שנים. כשהייתי קטנה אהבתי נורא ללכת לסבתא בבני ברק. היא הייתה גרה ברח רבי עקיבא, וכשהייתי באה אליה אהבתי להסתכל עליה מבשלת. אני עדיין זוכרת את העיניים היפות הכחולות, והחיוך על הפנים בזמן שהייתה בוחשת בסיר, טועמת, מוסיפה עוד פפריקה ועוד טיפה מלח, מגלגלת את הקציצ...
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
