חברה ישראלית
מה תבחרו
24.02.2020מגיל 16 אני פעילה פוליטית, לומדת מה כוחו של העם בהשפעה על נבחריו. שבוע ימים לפני הבחירות אני מבקשת מכם, כל מגלגלי העיניים, העייפים והאדישים, תחשבו על זה שוב ובואו לקלפי
על בחירות ובחירות
16.01.2020עבדתי במערכת הפוליטית, ראיתי איך דברים מתנהלים מקרוב, הבנתי במה אנשים נמדדים ואיך אנשים גדולים באמת יכולים לקדם אג'נדה מעל מחלוקות פנימיות וקטנות. פוסט (א) פוליטי
בין קודש לחול
29.12.2019כמעט 30 שנה לא הייתי בשבת בתל אביב עד לשבת שעברה. העיר העברית הראשונה נראית כמו כל עיר גדולה ומרכזית אחרת בעולם, ובין עצי האשוח לאווירת חו"ל, עולה השאלה מה יש לנו כיהודים להגיד לעולם? מחשבות לסוף חנוכה
אישה של אמת
19.12.2019אני אישית חייבת לאישה הזו את עצם היותי כאן, בארץ. הסיפור שלה נחרט בליבי בגיל צעיר וליווה אותי גם ברגעי משבר קשים בתקופת הגירוש. פרידה מלוחמת חירות ישראל גאולה כהן ז"ל
שיר מלחמה
13.11.2019זה לא שאנחנו לא רוצות שצה"ל ינצח, אבל אל תהללו לידנו את הקרבות ואל תריעו ללחימה. לנו, משפחות הקבע, זה כואב ומפחיד יותר
בין ציונות לציונות
06.10.2019האם אנשי הגבעות הם חלוציו של זרם ציוני חדש? האם נמשיך להתנגח בהם, או שאולי נתחיל לשמוע מה שיש להם לומר? מחשבות בעקבות מסע בחמש גבעות ומבחן אחד
עת רצון
26.09.2019שלשום הבטתי לרשע בעיניים ויכולתי לו. ודווקא בימים הנוראים האלה אני מבקשת לפתוח פתח במחשבה ובלב גם למי שלא משחק במגרש הביתי שלי
ותחזירנו לביתנו לשלום
15.08.2019יישוב קטן, הרבה זוגות צעירים, תחושה חזקה של חלוציות באוויר, ואמונה תמימה שזה לא יקרה, שלא יכול להיות שבאמת יגרשו יהודים מביתם. 14 שנה לגירוש שלנו משא-נור שבצפון השומרון
כאן זה בית
06.08.2019הם יושבים אצלנו לא פעם בשולחן שבת, סקרנים, מקסימים, אורחים לרגע במולדתם שלהם. זו לא שואה, לא שקטה ולא רועשת. זו התמוססות אלגנטית של יהדות ארצות הברית אל תוך העמים. ומבחינתנו – העם היושב בציון, זו החמצה אדירה
על בירור והקשבה
16.07.2019האצבעות בערו לי, המקלדת קראה לי, רציתי להתפוצץ עליה בזעם, אבל השעה הייתה רק שתיים בצהריים. בינתיים הצלחתי לקרוא קצת, להקשיב קצת, ועד שהגעתי למקלדת הדברים התחילו לקבל צורה קצת אחרת
בלי חסימות
03.07.2019
בתוך האנרכיה ושאלת גבולות המחאה של העדה האתיופית,
אני רק יודעת בתוכי שמי שמרגיש אאוט-סיידר ומסומן, צריך להעניק לו תחושת שייכות;
את מי שמרגיש מרוחק, צריך לקרב; למי שאיבד אמון צריך להשיב אותו
ואז גיליתי את אמריקה
15.05.2019
עד לפני כמה ימים היה נדמה לי שהקו הירוק הוא קו מבוצר, עבה ורחב, ושלחצות אותו זו משימה מפרכת.
היה נדמה לי שהתהום שפעורה תחתיו כל כך עמוקה ורחבה, שהגשרים התלויים שאנו מנסים לבנות מעליה הם משימה הנדסית מורכבת כל כך. אבל אז גיליתי את אמריקה.
על מסכות מסכים וגילויים
20.03.2019
דווקא דרך המסכה והתחפושת שאנחנו עוטים על עצמנו, זו הזדמנות לשאול שאלות על היום-יום הרגיל והנורמלי.
האם הדמות שאני מגלמת ביום-יום שלי, היא גם סוג של מסכה והתחפשות?
איפה המקומות בהם אני מגיבה מתוך מסיכה של דרמה? מה אני מגלה ומה אני מכסה?
נולדנו פמינסטיות
17.03.2019
נולדתי פמיניסטית. הייתי בטוחה ששום דבר לא יעצור אותי מלהיות הסופרוומן שתכננתי להיות.
רציתי להתאמץ ולעבוד קשה כדי שלא תהיה שום תקרת זכוכית שתעצור אותי.
עד שהגיע הזמן ובחרתי בעצמי בתקרה הזו.
קול דממה דקה
14.02.2019
להקת שלווה היא להקה של אנשים עם מוגבלויות וגבולות, ומסתבר שאנחנו כחברה עדיין לא שם.
לא מצעדי גאווה ולא הפגנות מחאה, זכותם של שומרי השבת נרמסה כאן ברגל גסה, ואנחנו יצאנו לחגוג את גמר האירוויזיון בלי לתת להם הזדמנות שווה - בקול דממה דקה.
על התנשאות ודעה קדומה
30.01.2019
הניסיון שלי להשתלב ביטל את מי שאני, עד שהרגשתי חנוקה.
לכן אני מחליטה להיות נאמנה לעצמי, להיות מי שאני - סוג של מישמש של החוויות הייחודיות בהן התנסיתי.
מתעלמת מתחושות הבוז, הלעג וההתנשאות.
23 שנה ו"שום דבר לא השתנה כאן"
04.11.2018
איכשהו תמיד ביום הזיכרון לראש ממשלתנו שנרצח מצליחים תמיד להטיף נגד הסתה ולהסית באותה נשימה, לדבר על הצורך באיחוי השסע תוך כדי העמקתו.
"עשרים ושלוש שנים חלפו ושום דבר לא השתנה", אמרה נעה רוטמן נכדתו של רבין, ואני נתקעתי שם, שום דבר לא השתנה?
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
