פתקא טבא
16.09.2019מחר (בפעם השנייה ואפילו השלישית השנה אם נחשיב גם את הבחירות המקומיות), נלך לקלפי ונממש את זכותנו (וחובתנו) הדמוקרטית לעצב במו פתקנו את דמותו של בית הנבחרים שלנו ולמעשה גם את דמותן של החברה והמדינה שלנו. מה עוד יש לומר שלא נאמר? אנסה בשורות הבאות לשתף במחשבותיי עם סיום המרתון החוזר שהוזנקנו אליו בעל כורחנו. צילום: TPS פוליטיקה של (טשטוש) זהויות הסבב החוזר התאפיין להרגשתי בהידרדרות מהירה ואכזרית לשיח פרסונלי מכפיש, משחיר ופעמים רבות גם רח...
בציר ראשון
10.09.2019
ציור בשבילי הוא חופש לטעות, לא למצוא חן, לעשות שוב ושוב, לשנות, ליצור וריאציות ואפילו לקלקל.
לצייר זו זכות למחוק ולהתחיל מהתחלה. לעלות בעוד שכבה נוספת של צבע על הכל ולברוא עולם חדש.
סתיו יהודי
03.09.2019בסתיו הקרוב אצא שוב לפולין. הפעם למסע נשי בעקבות נשים. בין הערים והיערות של הגולה ההיא נכיר נשים יהודיות, רגילות, הרואיות. זהו הסיפור של סבתותיי. זהו הסיפור שלי
האמנם מצאתי אהבה?
21.08.2019'זה לא חכמה שאת אומרת כך, את מצאת אהבה', אמרה לי מישהי לא מזמן. ופתאום המשפט הזה היה נשמע לי כל כך מוזר. האמנם מצאתי אהבה? האם אהבה זה משהו מסוים או מישהו מסוים שמחפשים ומחפשים עד שמוצאים ואוחזים אותו ולא מרפים ממנו? כך לא נראית האהבה שלי בת העשר שנים
סינדרלה מציגה: המציאות
16.08.2019היו לי לא מעט שנים לדמיין עם מי אתחתן ואיך ייראו הנישואים שלי. חודשיים אחרי החתונה אני יכולה לומר שהמציאות מפתיעה ומעניינת הרבה יותר. וגם הסלמון בטריאקי
ותחזירנו לביתנו לשלום
15.08.2019יישוב קטן, הרבה זוגות צעירים, תחושה חזקה של חלוציות באוויר, ואמונה תמימה שזה לא יקרה, שלא יכול להיות שבאמת יגרשו יהודים מביתם. 14 שנה לגירוש שלנו משא-נור שבצפון השומרון
אור בעיניים
09.08.2019המשפט הזה צד את עיני הבוקר: "והוריו תרמו את קרניות עיניו...". לפני כארבע שנים נרצח בננו מלאכי באישון ליל, על ידי מחבלים שפלים. גם במקרה שלו כל מה שיכולנו לתרום, הדבר היחיד שנותר להעניק, היו קרניות עיניו. עיניים שראו טוב באדם ובעולם
כאן זה בית
06.08.2019הם יושבים אצלנו לא פעם בשולחן שבת, סקרנים, מקסימים, אורחים לרגע במולדתם שלהם. זו לא שואה, לא שקטה ולא רועשת. זו התמוססות אלגנטית של יהדות ארצות הברית אל תוך העמים. ומבחינתנו – העם היושב בציון, זו החמצה אדירה
צימר במזרח
25.07.2019עשר שנים עברו מאז שהקמנו צימר ביו"ש, ועל התשובה לשאלה מי יבוא לכאן לנופש, אנחנו כבר יכולים לכתוב ספר שלם. כן, כולל הלידה שהתחילה פה וההזמנה שקיבלנו לברית
אחות של חני
22.07.2019כשאת בכיתה ז' ונולדת לך אחות מיוחדת, את עוד לא ממש מבינה מה זה אומר ומה זה יעשה לחיים שלך. את רק מבינה שיש שינוי בתוכנית. עם השנים מתברר שזה מלווה אותך בנערות ובבגרות ובהחלטה על המקצוע ובבחירת בן הזוג ובכל הריון, ובעצם כל הזמן
על בירור והקשבה
16.07.2019האצבעות בערו לי, המקלדת קראה לי, רציתי להתפוצץ עליה בזעם, אבל השעה הייתה רק שתיים בצהריים. בינתיים הצלחתי לקרוא קצת, להקשיב קצת, ועד שהגעתי למקלדת הדברים התחילו לקבל צורה קצת אחרת
כוח המשיכה
15.07.2019
חתונת הכסף, קוראים לזה. 25 שנות נישואין הן תחנת ביניים מרשימה ואחלה סיבה לחגוג,
ואולי זו הזדמנות גם לסכם את כברת הדרך שעברנו, ואת כל מה שלא ידענו לפני, ואנחנו יודעים עכשיו, על מה זה נישואין בעצם
תנו להם גב
08.07.2019בעידן בו המציאו את הווטסאפ, הוויז, הטלגרם, הפייסבוק, המובילאיי וגולת הכותרת – האיי-רובוט, מערכת החינוך נשארה כמעט ללא תזוזה. השינוי יכול לצמוח מתוך המערכת, אבל זה גם בידיים שלנו, ההורים - פחות לדרוש ויותר לעשות
בלי חסימות
03.07.2019
בתוך האנרכיה ושאלת גבולות המחאה של העדה האתיופית,
אני רק יודעת בתוכי שמי שמרגיש אאוט-סיידר ומסומן, צריך להעניק לו תחושת שייכות;
את מי שמרגיש מרוחק, צריך לקרב; למי שאיבד אמון צריך להשיב אותו
מה נגישות, מה
01.07.2019
כשנכנסתי לעבוד כרכזת ניו מדיה, אחד החוקים שנפגשתי איתו פנים אל פנים היה חוק הנגישות.
התוודעתי לאתר של המתנ"ס, ולכלל הבנאלי אך המאוד ברור שהוצב לי כבר מההתחלה:
"האתר שלנו הוא אתר נגיש ולכן כל אלמנט ויזואלי חייב להיות מתומלל".
רק כשהפלאפון הפרטי שלי השתגע, הבנתי לפתע את המשמעות של חוק הנגישות.
שמחת תורה
10.06.2019סיימתי עם ילדי הבכור והמתמיד לספור את ספירת העומר בברכה, ועמדתי וזלגו עיניי דמעות והסברתי לו שאני באמת ובתמים מתרגשת מכך שאנו עומדים שוב לקבל את התורה. ולא הסברתי לו שאני מתרגשת מכך שניתנה לי הזכות ואני חלק מהעולם של לומדי ולומדות התורה. מכך שמאז שעמדו נשים במעמד הר סיני וקיבלו את התורה מפי הגבורה יחד עם האנשים, לא היה דור של פריחה כזו בלימוד התורה הנשי
בין המוס לקרמל
30.05.2019בכל פעם שהלב שלי עולה על גדותיו, המקפיא מתמלא יחד איתו. הידיים כמו מעצמן מושטות למדף ספרי הבישול והאפיה, פותחות ספר ומדפדפות, ולאט לאט נרקם בצק בתוך קערה, הגלוטן מתמתח, הסוכר והמלח - מהשקית של סלית ומשקיות הדמעות - מתערבבים זה בזה ונוצר משהו חדש, שלא היה שם קודם. ואני לשה לתוך הבצק הזה את כל הכעסים שלי, את התסכול, העצב והכאב. בכל תנועה של מפרק היד אני מקפלת לתוכו רסיסים של פחד ודאגה, מקפלת עליהם את הבצק ומותחת שוב. לפעמים לאט לאט, עם תנועות הי...
נפלאות החיים
27.05.2019כבר עברו 28 שנה ואני זוכרת את היום הזה כאילו זה היה אתמול; יום יפה אחד בתחילתו של חודש שבט, ואני נמצאת בחדרו הקטן של סבי. מסביבנו יש עוד אנשים, שעסוקים בכל מה שלא חשוב. אין לי מושג על מה הם מדברים וזה גם לא אכפת לי. סבי מבקש ממני שאשב לידו. אני הקטנה בת ה-8, שתמיד מרגישה הרבה יותר בוגרת מגילה האמיתי, בשיער פזור ולא מסורק, מתיישבת למרגלות המיטה של סבי הגדול והחזק ומנסה לעודד אותו. אני מספרת לו מה עשיתי בבוקר ואלו דברים חדשים למדתי על העולם. המב...
אני ול"ג בעומר
22.05.2019
אם אתם נוסעים למירון תמסרו לרבי שמעון ד"ש חם, רותח, בוער ממני… בתוספת נגיעות שיעול ודמעות בעיניים.
אני אדליק נר לכבוד ר' שמעון בר יוחאי, בביתי שבו אדאג להגיף את החלונות מבעוד יום,
אזכיר לילדים לכבס מיד את הבגדים שלהם כשהם חוזרים מהמדורה, ואהיה בהודיה גדולה ועצומה, של"ג בעומר נמשך יממה אחת בלבד.
ואז גיליתי את אמריקה
15.05.2019
עד לפני כמה ימים היה נדמה לי שהקו הירוק הוא קו מבוצר, עבה ורחב, ושלחצות אותו זו משימה מפרכת.
היה נדמה לי שהתהום שפעורה תחתיו כל כך עמוקה ורחבה, שהגשרים התלויים שאנו מנסים לבנות מעליה הם משימה הנדסית מורכבת כל כך. אבל אז גיליתי את אמריקה.
מלחמת הקיום לא תמה
07.05.2019
הימים בין יום זיכרון השואה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה מעלים בי תחושות מורכבות.
המחשבות והזיכרונות הנוגעים לזה ולזה עולים ומתערבבים.
ככל שעוברות השנים אני מפנימה יותר ויותר את שנות ילדותי-נערותי בהרי השומרון, בעיני הילדה-נערה שהייתי השגרה נראתה כנורמטיבית.
כשבגרתי והכרתי אנשים נוספים והתווספו לי עוד חברים בחיים, הבנתי שהמציאות הייתה שונה לתושבי יו"ש ולתושבי מרכז הארץ.
דעו כי משרידים נבניתם
02.05.2019
משפחת שריד מחולקת לדורות. הדור הראשון, זה ששרד בלי הורים ומשפחה, מתחיל את הספירה, ומכאן ממשיכים לספור - דור שני, דור שלישי, דור רביעי.
גם אנחנו, הדור השלישי, יצאנו למסע שורשים יחד עם סבתא יוכבד, מסע דומה למסע שורשים שאליו הדור השני יצא, חמש-עשרה שנים קודם לכן.
המסע הזה שינה את חיי. כאמא צעירה לשלושה ילדים הרגשתי הצפה אדירה של תחושות. חיבור חזק למשפחה המדהימה שלי, רצון ממשי לחיות, אהבה אדירה למדינה שלי, ובעיקר רצון עז להמשיך לספר את הסיפור הזה ולהעביר אותו הלאה לילדים שלי.
יער. ילדים
01.05.2019האוטובוסים עצרו ליד בית הספר של העיירה, והתחלנו ללכת. צעדנו ברחוב ארוך, בין שתי שורות של בתים צמודי קרקע חדשים ויפים. השתדלנו לשמור על שקט. מי יודע כמה אנשים עוברים ברחוב הזה כל שנה ומפריעים את מנוחת התושבים. לבסוף עצרנו בפתח היער ליד שלט גדול שמציג את חיות היער. יש כאן ציפורים, איילים, לטאות, פרפרים... קסם ממש. ואז אנחנו ממשיכים הלאה ונכנסים אל תוך יער זליטובסקה גורה, המכונה יער הילדים, אבל בטעות, אומר המדריך. ראוי יותר לקרוא לו יער התינוקות....
מחשבות בעקבות ליל הסדר
29.04.2019
ליל הסדר, תמונת מצב משפחתית, אחד מי יודע: אחת בהיריון, שתיים לא. אחת עובדת כבר שנים באותו מקום,
אחת בדיוק עושה הסבה למקצוע טיפולי. אחת התחילה תואר שני.
ואני, מה אני? אני לא הבן החכם, לא הבן הרשע.
הלוואי והייתי זה שאינו יודע לשאול, אבל השאלות דווקא לא נותנות לי מנוחה. אני הבן התם, זה שעומד מול העולם המרצד באלפי צבעים וצורות,
לא מוצא את עצמו. עומד נפעם ומבולבל ושואל - מה זאת?
אור יום מחשכת לילה
18.04.2019בחודש אחד הספקנו לסיים הדסטארט מוצלח, ללדת תינוק, להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בביתנו כשהבכור סנדק, לחגוג 16 אביבים לאמצעי וללוות את הבכור לגיוס לצה"ל.
למה לא מדברים על זה בעצם?
01.04.2019
לקראת גיל 40 קראתי, שמעתי וחיכיתי לו בקוצר רוח, למשבר. שבושש לבוא.
דיברו איתי על דיכאונות, משבר צפוי בזוגיות, סיפרו על איך ניפלט רגע אחרי משוק העבודה,
איך לא כל בגד יהיה ראוי ומכבד לגיל המלכותי ואיך אף אחד לא יבחר בך יותר,
אם את רווקה זקנה, כי זה ממש גבול כל הגבולות, קץ כל הקצים.
שיעור בשתיקה
27.03.2019
אני אדם של מילים, תמיד הייתי.
כשלוקחים ממני את יכולת הדיבור לוקחים ממני כל כך הרבה ממי שאני.
בתמורה, אני מקבלת שיעור בהקשבה, שבלי הצרידות לא הייתי זוכה לו.
כביש 60
24.03.2019
כביש 60 הפך בשנים האחרונות לכביש דמים. אני אמנם כבר לא מתגוררת לאורכו כמעט שנתיים,
אבל מסלולי החיים מובילים אותי לחלוף בו הלוך ושוב
אם אתם מסתובבים ביהודה ושומרון כמעט ואין סיכוי שלא נתקלתם בו גם אתם.
על מסכות מסכים וגילויים
20.03.2019
דווקא דרך המסכה והתחפושת שאנחנו עוטים על עצמנו, זו הזדמנות לשאול שאלות על היום-יום הרגיל והנורמלי.
האם הדמות שאני מגלמת ביום-יום שלי, היא גם סוג של מסכה והתחפשות?
איפה המקומות בהם אני מגיבה מתוך מסיכה של דרמה? מה אני מגלה ומה אני מכסה?
זה קורה גם לילדים
18.03.2019
בגיל שנה וחצי, אחרי שכבר ידעה ללכת, החלה שקד לצלוע. רופא הילדים טען שזה בגלל שהיא מפונקת ואנחנו מרימים אותה על הידיים יותר מדי. לקח לא מעט זמן והרבה מאוד רופאים ובדיקות עד שזוהו המחלה והטיפול המתאים. חשוב שתדעו שמחלות ראומטולגיות קיימות גם אצל ילדים
נולדנו פמינסטיות
17.03.2019
נולדתי פמיניסטית. הייתי בטוחה ששום דבר לא יעצור אותי מלהיות הסופרוומן שתכננתי להיות.
רציתי להתאמץ ולעבוד קשה כדי שלא תהיה שום תקרת זכוכית שתעצור אותי.
עד שהגיע הזמן ובחרתי בעצמי בתקרה הזו.
תשובה שלילית
12.03.2019
בימים אלה קיבלו הרבה נערים ונערות מכיתה ו' תשובה שלילית מהישיבה או מהאולפנה שאליה רצו להתקבל. מאי שם רשמו להם מכתב רשמי כזה,
משהו בנוסח: "זה לא אתם, זה אנחנו", ושלחו אותם לדרכם.
הם אף פעם לא יידעו למה הם לא התקבלו - ציונים, דרך ארץ, ריטאלין, קשרים עם ההנהלה.
מה גורם לילד אחד להתקבל ולילד אחר לא להתקבל??
רווקה ללא עיגול פינה
07.03.2019
בעולם ההיכרויות, כשאת מתחילה לצאת, את לא באמת מבינה מה קורה פה.
ככל שאת יותר צעירה - זה אחד מהשניים: נס גלוי או גט דחוי.
כשאת מתבגרת ומתחילה לאכול כאפות מהחיים, את מתחילה להבין את מורכבות המצב: את הציפיות הלא ריאליות, את החלומות הדימיוניים,
ובעיקר את זה שבלי חיבור עצמי, שום דבר לא יקרה.
על בית סגול ולקיחת אחריות
06.03.2019
לא מזמן התחלתי להיחנק. זה לא קרה בבת אחת אחרת מיד הייתי שמה לב.
רק מפגש דו שבועי של חבורה מסוימת שבו כל פעם הייתי צריכה לספר באמת מה שלומי,
גרם לי להבין שבכל פעם שאני נדרשת להסתכל פנימה אני מרגישה חנוקה יותר ויותר.
(welcome to the club (foot
19.02.2019טרם הספקתי להתבונן בפניו של התינוק וללמוד את עיקולי שפתיו העדינות, עוד לא ליטפתי את ידיו הזעירות והשבריריות, וכבר מוגשת לי חבילה עטופה שחציה מגובסת ברגליה מהבהונות ועד הטיטול, גבס קשה וקר למגע
קול דממה דקה
14.02.2019
להקת שלווה היא להקה של אנשים עם מוגבלויות וגבולות, ומסתבר שאנחנו כחברה עדיין לא שם.
לא מצעדי גאווה ולא הפגנות מחאה, זכותם של שומרי השבת נרמסה כאן ברגל גסה, ואנחנו יצאנו לחגוג את גמר האירוויזיון בלי לתת להם הזדמנות שווה - בקול דממה דקה.
קומי אורי
09.02.2019השקט המדומה בשבת שעברה עלינו, לא השכיח ולא הניח. הרצח הנורא של אורי אנסבכר הי"ד, מחייב אותנו לא לשתוק, מחייב לענות על שאלות של טוב ורע, צלם א-לוהים ועשיית צדק
תחזירו לי את המרחב
06.02.2019
כל כך התקדמנו בכל התחומים אבל בתחום אחד חזרנו אחורה. כל כך אחורה.
לא יאומן שבשנת 2019 אי אפשר לצאת עם תינוק למרחב הציבורי מבלי לחשוש שיידבק במחלה שכבר ממזמן לא היתה אמורה להיות סיבה לדאגה.
על התנשאות ודעה קדומה
30.01.2019
הניסיון שלי להשתלב ביטל את מי שאני, עד שהרגשתי חנוקה.
לכן אני מחליטה להיות נאמנה לעצמי, להיות מי שאני - סוג של מישמש של החוויות הייחודיות בהן התנסיתי.
מתעלמת מתחושות הבוז, הלעג וההתנשאות.
הלב מתחיל שוב להאמין
23.01.2019
שנה וחודשיים עברו מאז עד להיום והמצב של אבינעם נשאר יציב.
הלב, שהתכונן לגרוע מכל, מתחיל להאמין שוב. שאולי. שיכול להיות.
יכול להיות שהמחלה חשוכת-המרפא בדרך להגדרה חדשה?
ייסורי התלבטות
17.01.2019
יש לי כמה תכונות טובות. לא הרבה, אני סופרת אותן. אני מודעת להן פחות או יותר אבל לא כמו לתכונות שאינן טובות.
יש אחת שאני זוכרת אותה כפי שאני זוכרת את עצמי – מאז ומתמיד היא חלק ממני.
קוראים לה יכולת קבלת החלטות. או לצורך הדיוק – אי היכולת לקבל החלטות.
מכתב פרידה מהדס
14.01.2019
יש צלילים ומוזיקה ששומעים באוזניים, ויש גם מנגינות שנוגעות במיתרי הלב...
אבל יש גם כאלו ניגונים, צלילים עילאיים, שפורטים על צלילי נשמתך. כך את היית בעיניי, וכך גם תמיד תישארי.
כביש 5
17.12.2018
הייתי בהתרגשות עצומה מהמעבר לבית שקנינו בברוכין,
אבל מצאתי את עצמי כל הדרך בוכה בכי תמרורים.
מביטה מבעד לדמעות במשאית ההובלות, כשברדיו שמעתי את הקולות והבכיות מגוש קטיף ההולכת ונחרבת.
תום ילדות
11.12.2018
רבע שעה לפני הבית,
אורות אדומים, מאטים
ארבעה אמבולנסים, רכבים צבאיים
לוחמים אל הצומת רצים.
אני, ילדת אינתיפאדת אלפיים
יודעת כבר מה זה אומר,
אתה בן שמונה, עוד מעט תשע,
במושב האחורי מזמר.
מה שלמדתי מבארי
21.11.2018
כשהוא עוצם עיניים אני חושבת - איך יכול להיות שהחזרתיות הזו מרגיעה תינוקות ומתסכלת מבוגרים.
איך אצלו לאכול לישון-לאכול-לישון-לאכול-גרעפס-לישון-לאכול, יוצר ביטחון ושקט, ואותי השגרה כל כך מפחידה.
היפים והכנים
19.11.2018
על חטאי אני מתוודה היום – אני אוהבת לצפות בסדרות.
אוהבת לצפות בפנטזיה בלתי אפשרית של מציאות שלעולם לא תקרה.
הדבר הבלתי מציאותי המרכזי בסדרות זה השיח הפתוח והזורם שיש לכל דמות עם כל דמות.
23 שנה ו"שום דבר לא השתנה כאן"
04.11.2018
איכשהו תמיד ביום הזיכרון לראש ממשלתנו שנרצח מצליחים תמיד להטיף נגד הסתה ולהסית באותה נשימה, לדבר על הצורך באיחוי השסע תוך כדי העמקתו.
"עשרים ושלוש שנים חלפו ושום דבר לא השתנה", אמרה נעה רוטמן נכדתו של רבין, ואני נתקעתי שם, שום דבר לא השתנה?
כאב ובכי וחשבון נפש
01.11.2018
יד אחת מנדנדת עגלה עם תינוק בוכה
יד שניה על הלב
שמתנדנד בין געגוע עמוק ובכי שבור
להישענות על ה', שהוא יודע מה הוא עושה בעולמו.
הרבה השתנה כאן
29.10.2018סבתא רחלה. את בטח מתגלגלת לך מצחוק עכשיו שם למעלה. איך סבתא? רגע, עוד לא הספקת לגמול מטיטולים את הקטנה שלך. לא תאמיני, 38 נכדים כבר יש לך (בלי עין הרע), יותר ממניין שנותיך. מכתב לאישה שלא הכרתי, והיא נוכחת וחסרה כל כך
חמוצים
21.10.2018
לכל חורף אצלי יש את הריח שלו.
לפני שלוש שנים זה היה חלב חם עם דבש וקינמון.
לפני שנתיים עטף את הטיפות בחלון ריח של תפוחים אפויים. בשנה שעברה כל הבית שלי התמלא בריח של חמוצים.
קציצות
17.10.2018נולדתי לתוך מציאות של סבתא אחת בלבד. כל השאר נפטרו 15 שנה ויותר לפני שנולדתי. את סבתא פנינה איבדתי פעמיים, בפעם הראשונה כשהייתי בת 15 והיא חלתה באלצהיימר, ובפעם השנייה כשהיא נפטרה לפני 5 שנים. כשהייתי קטנה אהבתי נורא ללכת לסבתא בבני ברק. היא הייתה גרה ברח רבי עקיבא, וכשהייתי באה אליה אהבתי להסתכל עליה מבשלת. אני עדיין זוכרת את העיניים היפות הכחולות, והחיוך על הפנים בזמן שהייתה בוחשת בסיר, טועמת, מוסיפה עוד פפריקה ועוד טיפה מלח, מגלגלת את הקציצ...
לכל איש יש שם. וקצב
11.10.2018כבר תקופה שאני יוצאת עם ב'. האמת היא שקוראים לו א' אבל אני מעדיפה להשאיר אותו בעילום שם, אז נקרא לו ב'. יש לו קול שובה, צחוק ממיס, כתפיים רחבות, וזריזות שאין לתאר. כשהוא מזהה עכביש ברדיוס שלו, תוך מאית השנייה תמצאו אותו מתנדנד על כבל המנורה שמשתלשל מהתקרה. גבר לטעמי. ככה אנחנו יוצאים לנו בנחת ובטוב. מכירים, מתנגשים, מחבבים, רבים, קצת אוהבים, קצת מתעצבנים, ובעיקר לומדים. הכל, אבל בקצב שלנו. ופתאום: נו מה קורה? מתי? אתם מדבר...
סביב הכאב
08.10.2018מה שונה במה זו מכל במה אחרת? הרי בלוגים למכביר יש ברשת: על אוכל, על חינוך ילדים, על שימוש במחשבים. וכל בלוג מתעסק במה שייחודי לו. גם בלוגים ששייכים לקבוצת ייחוס מסויימת יש לא מעט: כאלה שמתרכזים בנשים על שלל הנושאים שמעניינים לדעת הכותבות והכותבים דווקא נשים, כאלה שמיועדים לאנשי טיול ואהבת הארץ או חוצה לה ועוד. ואנו? מתנחלות אנחנו. ועדיין – כמה זה מעסיק את הכתיבה שלנו? כמה זה מעסיק את הקוראות והקוראים שלנו? כי הבלוג שלנו בא לתאר את חיי היום יום. ...
שנת בחירה חופשית
17.09.2018כבר ממש קר בערב. סתיו שומרוני נהדר. לא קריר. קר. כזה שמצריך סוודר ושמיכה חמה. אני מתיישבת מול המחשב לסיכום שנה, בין ראש השנה ובין יום הכיפורים. ואין לי קצה חוט, קרה כל כך הרבה ויש עוד כל כך הרבה שעומד להתרחש, ואני נוטשת את הכתיבה ומתכרבלת בשמיכה עם התה שבעלי דאג להכין, כזה טרי מעלים מהגינה, כמו שאני אוהבת. כבר לילה. האיש שלי תיכף נוסע ללוויה של ארי פולד הי"ד ואני נשארת פה עם מלאן מחשבות שמרוקנות אותי. ואז מופיע הלאכלום... ...
זקיק של רוחניות
30.08.2018נכנס אלול, והופ - פתאום צריך להתעורר.ולי, אחת שברשימת תחביביה כתוב "לישון", להתעורר זה אחד הדברים הקשים שיש. אבל כפי שאבא שלי אומר - בחיים לא עושים רק מה שרוצים. להתעורר. האמת היא שכבר שבועיים אני מנערת את עצמי להתעוררות מסיבית. מידי פעם פוקחת עין ושוקעת שוב בתרדמת נפשית עמוקה. יאלללה. קומי כבר. הזמן שלך מוגבל, אני גוערת בעצמי, אבל משהו בפנים כאילו נהיה קצת אדיש או סתם עייף. איפה כל הרוחניות שעטפה אותי בכל צעד שעשיתי כשהייתי בת 16, או 1...
העיקר להיות בעשייה
22.08.2018גיליתי שהעיקר להיות בעשייה. לא משנה איזו עשייה. משום מה, אצל נשים, להביא ילדים זה לא נחשב לעשייה. לסדר את הבית, לתלות כביסה, לשטוף כלים, לשטוף את הבית, להצחיק את הילדים, זאת לא עשייה. זה ברגיל. או: להיות בהיריון. זה וואחד עשייה. אני יכולה להעיד על עצמי, שכשאני בהיריון אני הכי מפרגנת לעצמי (יותר מהפוסט הקודם) לישון המון, לאכול המון. לצרוך מתוקים בכיף. כי אני מגדלת ילד בתוכי ועצם זה - זוהי עשייה. ועשייה מקצועית? בסדר, כל העשייה בבית כביכול,...
עכשיו תורי
19.08.2018עכשיו תורי! כך הודעתי לבעלי אחרי שחזר מטיול שורשים עם המשפחה שלו בחו"ל. בבקשה, הוא אמר. לאן את נוסעת? לא, לא באמת... התכוונתי שאני רוצה גם קצת חופש, לא באמת התכוונתי שאני אסע לאנשהו... לאן אני אסע? למה לא, תצאי, לאן את רוצה? רוצה? לא יודעת. מה זה חופש לבד? בעלי הצדיק דרבן אותי לנסוע. וגם כשהפחד היה שם, וחשבתי לוותר, בעלי פשוט גרש אותי מהבית. יאללה לכי, לא צריך אותך פה... ארזתי תיק ונסעתי. יצאתי ליומיים מסע אל עצמי, בלי לדע...
לחיי האותנטיות
05.08.2018לחיי האותנטיות רגע לפני שעוד חברה שלי משתפת קטלוג מטפחות מעצבות עם הפקת לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, יש לי הצעה קטנה לקטלוג אמיתי ורלוונטי יותר. אל תראו אותי ככה, אני לא תמיד אנטי. אני מאוד אוהבת שיש אופנה איכותיות לדתיות, כיף לי לראות הפקות עם איפור וסטיילינג מוצלחים, ואני צרכנית של מטפחות מעוצבות כי צבעוני ואיכותי עושה לי טוב על הלב. וזה לא משנה אם מדובר במטפחות, שמלות או שרשראות - הכל הולך. אבל המעצבת שתרים את הכפפה ותעשה קטלוג כזה, א...
מאותגרת פוריות
30.07.2018לאחרונה הרבה חברות שואלות אותי על פוריות. כאילו כתוב לי על המצח שיש לי בעיות פוריות או שהבטן שלי היא סתם מפיצה-פלאפל. ואז אני נזכרת: לפני 4 שנים לא היו לי ילדים. וזה מוזר, כי היום - הבית מבולגן, ואני מתלוננת, הרצפה מטונפת, יש לגו בכל מקום; לפעמים גם צועקת או עצבנית ועצובה. בגללם. בגלל הילדים. ולרוב שמחה. הם נכנסו לחיי בסערה. אבל להיזכר רגע: לפני 4 שנים לא היו לי ילדים. הייתי מגיעה לבית כנסת בלי ילדי...
הגיבורים האמיתיים של חג האוהבים
26.07.2018ט"ו באב הוא חג בעל שלוש שכבות פעילות: השכבה הראשונה - הרווקים. היחידים שיש להם זמן, פניּוּת, חברים וכסף לחגוג. השכבה השנייה - השדכנים. הרי בט"ו באב אם עשית שידוך, קיבלת ג'וקר ואתה מסודר מבחינת גן עדן. טיימינג מופלא ועולם הבא כולו, מובטח ושמור. ככה הבטיח הרב קופידון. השכבה השלישית והנחותה - הנשואים. אלו שלא יכולים להרשות לעצמם לפגוע בשגרה הרומנטית של מתן ארוחת ערב, מקלחות, החתלות, השכבות, כביסה, הבאת מים לילד, תליית הכביסה מהבוקר,...
קצת על החופש, קצת על לגדול
24.07.2018בחופש הגדול הזה יש לי פריווילגיה – חופשת לידה. זה אומר שאני בבית. כל הזמן. לא מחפשת פתרונות מתחת לשולחן, לא תופרת מסגרת למסגרת, לא מבקשת טובות עד שנמאס לי מעצמי – פשוט בבית. עם הילדים. זה לא תמיד פשוט. לפעמים הרבה יותר קל להגיע אחר הצהריים ולנסות לפצות על עוד יום חופש ללא הורים בנסיעה לפיצרייה קרובה. או לבקש מהאיש להקפיץ את כולם לירושלים ולהיפגש שם על תקן הורים שעושים כיף בלבד. להיות בבית זו מחוייב...
לצום או לא לצום?
21.07.2018אני תמיד אוהבת את ירושלים. לא זוכרת מתי זה התחיל, אבל זו עובדה קיימת – נפשי קשורה בעיר הזאת. אולי זה התחיל בתיכון, כשהייתי נוסעת לשם להסתובב, בריקודגלים שהיה שיא השיאים של השנה ובלילות של הסיורים בעיר העתיקה. גם היום, ברגעים גנובים, אני מתענגת על אורה. כשאני מצליחה לשבת בבית קפה ירושלמי לעבוד אחרי פגישה או כשאני מגיעה לעיר קצת לפני הרצאה כדי להסתובב ברחובותיה, אני מרגישה את הקסם שלה. כבר בעליות לירושלים הלב שלי מתרחב, כשהיא מתגלה קמעה קמעה...
מאזן האשמה
11.07.2018בשלושת הלילות שאחרי הביקור במרכז רבין התעוררתי באמצע הלילה בגרון כואב. באיזשהו מעבר לא ברור בין שינה לערות, בין חלום למציאות, המשכתי לנהל את הדיון שקיימנו אחרי הסיור במרכז, עד שמתישהו התעוררתי לגמרי והחושך והגרון הלוהט הבהירו לי עד כמה תחושת החנק ההיא, מלפני עשרים ומשהו שנים, לא התפוגגה ולא נעלמה, ועד כמה היא עדיין צרובה בגופי כסוג של טראומה.שלושה לילות.ואני כבר יודעת את מה שאמא שלי תמיד אומרת, כשאנ...
הצתה מאוחרת
08.07.2018התראת מנגל. ככה קוראים לזה אצלנו. כל שכן שמדליק מנגל בחצר, שולח הודעה בווטסאפ לכל השכונה עם המילה מנגל. זו לא הזמנה לשבת לאכול, למרות שגם זה קורה לפעמים. הרעיון הוא שכשריח העשן יגיע לאפינו, נדע מאיפה הוא בא ונוכל להכניס את הכביסה ולסגור חלונות. עוטף עזה. צילום: יגאל ברקת לפרויקט האינסטגרם #דרוםשחורהנוהל הזה מתקיים כאן כבר כמה שנים כאקט של שכנות טובה, ובהקפדה יתרה אחרי גל השריפות בנובמבר 2016 כדי שנו...
הכל יכולה
01.07.2018פעם לא הייתי מפרגנת לעצמי. מה זה פעם? לפני מספר חודשים... לא לפני שנים. לא הייתי מפרגנת לעצמי. זה אומר שאם הייתי עייפה - לא הייתי מחפפת בארוחות הערב של הילדים או קונה פיצה. הייתי משקיעה. ולא הייתי נותנת לילדים זמן טלוויזיה כי זה לא חינוכי. ולא הייתי מזמינה עזרה בניקיון הבית. ועל בייביסטרים הייתי מתקמצנת. ולא הייתי הולכת לספר - כי השיער תחת כיסוי ראש ואין מה להשקיע בו, ולא הייתי שמה לק - כי יש מקווה ...
וכמו ענן להתגשם
21.06.2018אנחנו נכנסים לקיבוץ. החום כבר התפוגג והערב הנעים משתלט על השבילים. הם צועדים בדבוקות ובבודדים לכיוון חדר האוכל. רובם יחפים, כולם לבושים בחולצות טריקו לבנות.החדר עטור גפן ירוקה, ענפי דקלים וחיטה צהובה ובשלה. וצילומים. המוני צילומים שפותחו לתמונות גדולות ונתלו באהבה על חבלים חומים דקים בעזרת אטבי עץ פשוטים. והבחור המוכשר שצילם לאורך השנים, כמעט בבלעדיות, מצטנע. והיום לא מצלמים (הגנבתי רק אחת קטנה בהחב...
לגלות שהשד לא כזה נורא
19.06.2018שנים טמנתי את הראש בחול. חייתי בתחושה של 'לי זה לא יקרה'. אני את שלי תרמתי, כבר בהיותי ילדה צעירה.אימי נפטרה בגיל 39 כשאני הייתי רק בת 9. נו, שואלים ממה? סרטן השד כמובן.לא הספקתי הרבה לחוות מאימי. הזכרונות ממנה מועטים ובעיקר כואבים. כי לגדול ללא אם, זה פצע פתוח לכל החיים. זה חוסר גדול בכל יום. היא חסרה בכל שנה ביומהולדת. בטח אם את חוגגת יומהולדת חמישה ימים לפני יום האזכרה שלה. מי בכלל זכר את היומהול...
הילדות האבודה
12.06.2018כילדה מאוד רציתי להתבגר. ההתבגרות סימנה בשבילי חופש בחירה וקבלת החלטות באופן עצמאי ומושכל על החיים. שני הדברים האלה היו מאוד חסרים לי. כנראה שיש ילדים שגם כשהם ילדים הם מתנהגים וחושבים כמבוגרים. אולי כי זה באופיים, או כאילוץ של המציאות. אצלי היה מדובר בשילוב של שניהם. תמיד הרגשתי צורך לזכור דברים למקרה שהמבוגרים שעל ידי ישכחו איזה פרט חשוב. תמיד להיות לגיבוי ולתמיכה למקרה שיהיה משהו לא צפוי. אני זוכרת מצבים, בהיותי בת שבע-שמונה, בהם היי...
מיואשים בסטייל
06.06.2018הכל התחיל מסבתא שלי, עוד רגע בת 90 אבל מלאת אנרגיות, ומידי פעם מגיעה אלינו ככה לכמה ימים. לטפס במדרגות קשה לה, אבל היא לא מוותרת. אז החלטתי שהגיע הזמן לבנות לה מקלחת ושירותים צמודים לחדר, ועל הדרך להגשים עוד כמה חלומות, כמו שיפסיקו להיות לי שלוליות חורף בחדר שינה. יצאתי לדרך ויצאה לי הנשמה. שנה כמעט עד לאישור התוכניות, גדעון הקבלן שסגרנו איתו פתאום חלה, ורגע לפני הייאוש, כשאני יושבת בחוץ עם השכנות ומתלוננת על בעלי שנמצא בצבא ומשאיר אותי לב...
החיים שאחרי המוות
31.05.2018בתקופה האחרונה יצא לי לחוות אובדן מסביב. אבא של חבר טוב נעלם בערב אחד כשנפל בפשטות בתוך הישוב, חברה מן העבר נלקחה על ידי הסרטן הארור, וקרובים רחוקים ומקסימים איבדו את אבי המשפחה אחרי מחלה ארוכה.מכיוון שאני פחות טובה בלהביא עוגות ומאכלים לשבעה, ומכיוון שאף אחד מהם לא היה מאוד קרוב אלי, ממש לפני שיצאתי הצעתי עזרה באיתור נכסים וסדר מחודש בתקציב. כולם הופתעו לרגע, זה נראה לא קשור למעמד הניחומים, אבל בשנ...
מסע באתיופיה – חלק שני
17.05.2018גונדרשטחים פתוחים, שדות, חקלאות, פרות רועות בצד הכביש, אוויר צח ונקי. אפריקה!הצטופפנו בתוך רכב קטן והתחלנו לעלות את מעלה ההר על מרצפות אבן. בצידי הדרך הולכים אנשים עם תרנגולות על הכתפיים למכירה, ונשים סוחבות ג'ריקנים של מים לכיוון ביתם. עזרי טובי, הצלם והמפיק שאיתי, התחיל לצלם את אמבנש, מנהיגת הקהילה בגונדר. אמבנש היא אישה צעירה, שמנהיגה את אלפי הממתינים לעליה בגונדר מזה כחמש שנים. היא מדברת אנגלית ...
בשערי הלא-נודע
10.05.2018ביום העצמאות האחרון עלינו כל המשפחה להר הבית.זאת לא הייתה הפעם הראשונה.הפעם הראשונה היתה ביום העצמאות לפני שלוש שנים. עליתי עם בתי, אז בת שנה. החוויה הייתה קשה. רציתי לעלות בחג, באווירה חגיגית עם עולים חוגגים נוספים. הצטיידתי בעגלה וגם במנשא למקרה הצורך.העלייה להר התעכבה והתעכבה על ידי המשטרה ובינתיים המתנו בשמש, קבוצה קטנה של עולים, לאחר הבידוק הקפדני שנערך ליהודים. עד שעלינו לבסוף, הלכנו במסלול הק...
שמור על קשר
09.05.2018עם כמה שזה יישמע מוזר, אני לא אוהבת לחשוף דברים אינטימיים מדי עלי או על משפחתי הקרובה. אני כותבת המון על דברים שחשובים לי, על עניינים שקרובים אלי ולפעמים גם על רגשות שזה מעורר בי אישית, אבל מעולם לא חשפתי ככה סיפור לרוח. אבל אני מאמינה שהסיפור הזה יכול להיות קריטי ולו עבור זוג אחד, אז טלו את המשקפת ובואו וראו דרך חלון ביתי מה התחולל בו בתקופה האחרונה. לפני כשנתיים התחולל משבר קשה בקרבתנו. לא היה זה תלוי באיש מאיתנו, ועדיין הוא טלטל את ע...
מסע באתיופיה – חלק ראשון
06.05.2018הכל התחיל בגלל המילון...לא היה לי מילון ערבית למבחן באוניברסיטה, אז לקחתי מאדינה, צעירה אתיופית שלומדת איתי. היא עלתה לארץ בשנת 1999 בגיל 8. היא זו שסיפרה לי על הקהילה שעוד חיה היום באתיופיה ועל איך הם כמהים לעלות לארץ. זה היה נשמע לי לא הגיוני. אם יש קהילה יהודית באתיופיה, אז למה ישראל לא מעלה אותם?כן, הייתי תמים.אז לקחתי ארבעה ימי חופש מהעבודה, ובעזרת חברי הטוב עזרי טובי - שהוא גם מפיק, במאי, צלם,...
מילים של בכורה
29.04.2018כשהייתי בכיתה ה' חברה קראה לאמא שלי מכונת לידה. אני זוכרת את הבושה, ואת הכעס. הייתה טיפת אמת בדבריה, אנחנו שמונה ילדים שנולדנו בטווח של עשור. מאוחר יותר סיפרתי לאבא, הוא אמר לי שילד מדבר מלוכלך אם בבית שלו מדברים מלוכלך. במקרה שלה זה באמת היה נכון, אבל זה לא שטף ממני את התחושה הקשה. גדלנו ביישוב דתי בורגני, ממוצע הילדים לא היה שמונה, יותר באזור החמש, וגם מי שגדל במשפחה מרובת ילדים היה מופתע מהצפיפות שבין הילדים אצלנו בבית. אחרי...
70 השנים הבאות
18.04.2018את נעם (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) פגשתי כמעט במקרה, אבל כמו כל דבר בחיים זה כנראה לא קרה סתם. גם התזמון היה מושלם, כשחגיגות ה-70 למדינה בפתח. הוויכוחים של נעם ושלי הצליחו להבהיר לי כמה עבודה מחכה לנו כאן יחד, וכמה היחד הזה הוא שברירי.נעם הוא חילוני חרד, כל מה שמריח לו כמו כפיה דתית מעורר אצלו אנטי. הוא חרד מהיום בו אנחנו, אנשי הציונות הדתית, נשתלט על המדינה (כבר השתלטתם, הוא בטח אומר לעצמו עכשי...
המחירון של הזיכרון
16.04.2018היא: נראה לך שניסע דרך חווארה?!אני: מה נעשה שהדרך לאלון מורה עוברת דווקא שם, ולא דרך זארה במלחה? היא: אז נוותר על הרעיון של הטיול לשם.אני: את לא אמיתית.היא: כפרה, עד חווארה!אני: את גרה בשילה, מה זה בשבילך חווארה? זה אגדה אורבנית שהערבים שם פחות נחמדים מאלו שלנו בסינג'יל. בואי, הם זורקים אבנים באותה מקצועניות. היא נועצת בי מבט שאף פעם לא ראיתי אצלה: אסתי, יש לי בעל בשירות כוחות הביטחון שעובד סביב השע...
כנגד ארבעה בנים
05.04.2018כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, אבל כנגד ארבעה דייטים? לא, זה כבר גדול עליה.זה גם לא ממש מסתדר עם כל אווירת הגאולה שבאוויר, אולי יותר לכיוון אווירת האלרגיה שבאוויר. אז לכבוד החג, לכבוד המקום, ולכבוד הלב של אמא שלי, אני אשתדל להשבית חלק מהשמחה ולא את כולה. קבלו אותם, את ארבעת טיפוסי הדייטים, שביניהם לבין מושג הגאולה, כל קשר הוא מקרי:הדוס: זה האחד שמגיע עם ארסנל שלם של דברי תורה ודרשה, התפלפלויות והתחכמו...
סטטיסטיקת החגים
28.03.2018יום שישי. עשר בבוקר. היא מתקשרת ומיד מתחילה לבכות. אני לא ממש מכירה אותה, נפגשנו לפני שנה וחצי בענייני עבודה. פגישה קצרה, מחויכת ומלאת שיתוף נשי. מאז לא שמעתי ממנה, למעט לייק אקראי בפייסבוק. עכשיו היא מתקשרת, "הוא הודיע שהוא רוצה להיפרד, אפשר לבוא אליכם לשבת?". ואין לי זמן להתייעץ עם בעלי או הילדים, היא נואשת לאחוז במשהו, ואנחנו בכלל יוצאים לחתונה ונחזור רק בכניסת שבת בערך... אבל ברור שאפשר לבוא אלינו, עם הילדים כן? מעדכנת את בני ה...
הכי בבית בעולם
26.03.2018אני מתנחלת, גם עכשיו כשאני גרה בירושלים זה חלק ממני, זה טבוע בי. מה זה אומר?זה להכיר כל ישוב וכל גבעה בשם ובמיקום המדויק על המפה.זה לשמוע שמדברים על "השטחים" ולקפוץ ולהפוך לדוברת מספר אחת של ההתיישבות ולא להסכים לשמוע מילה רעה על הבית.זה לשבת עם האחים בכל יום חופש ולהתלבט לאן ניסע לטייל ושוב למצוא את עצמנו הולכים לגבעות של איתמר, למעיינות של גב ההר, קופצים לנחל קנה או הכי רחוק עד למעיין בעלי, כי זה ...
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
