נפלאות החיים
27.05.2019כבר עברו 28 שנה ואני זוכרת את היום הזה כאילו זה היה אתמול; יום יפה אחד בתחילתו של חודש שבט, ואני נמצאת בחדרו הקטן של סבי. מסביבנו יש עוד אנשים, שעסוקים בכל מה שלא חשוב. אין לי מושג על מה הם מדברים וזה גם לא אכפת לי. סבי מבקש ממני שאשב לידו. אני הקטנה בת ה-8, שתמיד מרגישה הרבה יותר בוגרת מגילה האמיתי, בשיער פזור ולא מסורק, מתיישבת למרגלות המיטה של סבי הגדול והחזק ומנסה לעודד אותו. אני מספרת לו מה עשיתי בבוקר ואלו דברים חדשים למדתי על העולם. המב...
אני ול"ג בעומר
22.05.2019
אם אתם נוסעים למירון תמסרו לרבי שמעון ד"ש חם, רותח, בוער ממני… בתוספת נגיעות שיעול ודמעות בעיניים.
אני אדליק נר לכבוד ר' שמעון בר יוחאי, בביתי שבו אדאג להגיף את החלונות מבעוד יום,
אזכיר לילדים לכבס מיד את הבגדים שלהם כשהם חוזרים מהמדורה, ואהיה בהודיה גדולה ועצומה, של"ג בעומר נמשך יממה אחת בלבד.
ואז גיליתי את אמריקה
15.05.2019
עד לפני כמה ימים היה נדמה לי שהקו הירוק הוא קו מבוצר, עבה ורחב, ושלחצות אותו זו משימה מפרכת.
היה נדמה לי שהתהום שפעורה תחתיו כל כך עמוקה ורחבה, שהגשרים התלויים שאנו מנסים לבנות מעליה הם משימה הנדסית מורכבת כל כך. אבל אז גיליתי את אמריקה.
מלחמת הקיום לא תמה
07.05.2019
הימים בין יום זיכרון השואה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה מעלים בי תחושות מורכבות.
המחשבות והזיכרונות הנוגעים לזה ולזה עולים ומתערבבים.
ככל שעוברות השנים אני מפנימה יותר ויותר את שנות ילדותי-נערותי בהרי השומרון, בעיני הילדה-נערה שהייתי השגרה נראתה כנורמטיבית.
כשבגרתי והכרתי אנשים נוספים והתווספו לי עוד חברים בחיים, הבנתי שהמציאות הייתה שונה לתושבי יו"ש ולתושבי מרכז הארץ.
דעו כי משרידים נבניתם
02.05.2019
משפחת שריד מחולקת לדורות. הדור הראשון, זה ששרד בלי הורים ומשפחה, מתחיל את הספירה, ומכאן ממשיכים לספור - דור שני, דור שלישי, דור רביעי.
גם אנחנו, הדור השלישי, יצאנו למסע שורשים יחד עם סבתא יוכבד, מסע דומה למסע שורשים שאליו הדור השני יצא, חמש-עשרה שנים קודם לכן.
המסע הזה שינה את חיי. כאמא צעירה לשלושה ילדים הרגשתי הצפה אדירה של תחושות. חיבור חזק למשפחה המדהימה שלי, רצון ממשי לחיות, אהבה אדירה למדינה שלי, ובעיקר רצון עז להמשיך לספר את הסיפור הזה ולהעביר אותו הלאה לילדים שלי.
יער. ילדים
01.05.2019האוטובוסים עצרו ליד בית הספר של העיירה, והתחלנו ללכת. צעדנו ברחוב ארוך, בין שתי שורות של בתים צמודי קרקע חדשים ויפים. השתדלנו לשמור על שקט. מי יודע כמה אנשים עוברים ברחוב הזה כל שנה ומפריעים את מנוחת התושבים. לבסוף עצרנו בפתח היער ליד שלט גדול שמציג את חיות היער. יש כאן ציפורים, איילים, לטאות, פרפרים... קסם ממש. ואז אנחנו ממשיכים הלאה ונכנסים אל תוך יער זליטובסקה גורה, המכונה יער הילדים, אבל בטעות, אומר המדריך. ראוי יותר לקרוא לו יער התינוקות....
מחשבות בעקבות ליל הסדר
29.04.2019
ליל הסדר, תמונת מצב משפחתית, אחד מי יודע: אחת בהיריון, שתיים לא. אחת עובדת כבר שנים באותו מקום,
אחת בדיוק עושה הסבה למקצוע טיפולי. אחת התחילה תואר שני.
ואני, מה אני? אני לא הבן החכם, לא הבן הרשע.
הלוואי והייתי זה שאינו יודע לשאול, אבל השאלות דווקא לא נותנות לי מנוחה. אני הבן התם, זה שעומד מול העולם המרצד באלפי צבעים וצורות,
לא מוצא את עצמו. עומד נפעם ומבולבל ושואל - מה זאת?
אור יום מחשכת לילה
18.04.2019בחודש אחד הספקנו לסיים הדסטארט מוצלח, ללדת תינוק, להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בביתנו כשהבכור סנדק, לחגוג 16 אביבים לאמצעי וללוות את הבכור לגיוס לצה"ל.
למה לא מדברים על זה בעצם?
01.04.2019
לקראת גיל 40 קראתי, שמעתי וחיכיתי לו בקוצר רוח, למשבר. שבושש לבוא.
דיברו איתי על דיכאונות, משבר צפוי בזוגיות, סיפרו על איך ניפלט רגע אחרי משוק העבודה,
איך לא כל בגד יהיה ראוי ומכבד לגיל המלכותי ואיך אף אחד לא יבחר בך יותר,
אם את רווקה זקנה, כי זה ממש גבול כל הגבולות, קץ כל הקצים.
שיעור בשתיקה
27.03.2019
אני אדם של מילים, תמיד הייתי.
כשלוקחים ממני את יכולת הדיבור לוקחים ממני כל כך הרבה ממי שאני.
בתמורה, אני מקבלת שיעור בהקשבה, שבלי הצרידות לא הייתי זוכה לו.
כביש 60
24.03.2019
כביש 60 הפך בשנים האחרונות לכביש דמים. אני אמנם כבר לא מתגוררת לאורכו כמעט שנתיים,
אבל מסלולי החיים מובילים אותי לחלוף בו הלוך ושוב
אם אתם מסתובבים ביהודה ושומרון כמעט ואין סיכוי שלא נתקלתם בו גם אתם.
על מסכות מסכים וגילויים
20.03.2019
דווקא דרך המסכה והתחפושת שאנחנו עוטים על עצמנו, זו הזדמנות לשאול שאלות על היום-יום הרגיל והנורמלי.
האם הדמות שאני מגלמת ביום-יום שלי, היא גם סוג של מסכה והתחפשות?
איפה המקומות בהם אני מגיבה מתוך מסיכה של דרמה? מה אני מגלה ומה אני מכסה?
זה קורה גם לילדים
18.03.2019
בגיל שנה וחצי, אחרי שכבר ידעה ללכת, החלה שקד לצלוע. רופא הילדים טען שזה בגלל שהיא מפונקת ואנחנו מרימים אותה על הידיים יותר מדי. לקח לא מעט זמן והרבה מאוד רופאים ובדיקות עד שזוהו המחלה והטיפול המתאים. חשוב שתדעו שמחלות ראומטולגיות קיימות גם אצל ילדים
נולדנו פמינסטיות
17.03.2019
נולדתי פמיניסטית. הייתי בטוחה ששום דבר לא יעצור אותי מלהיות הסופרוומן שתכננתי להיות.
רציתי להתאמץ ולעבוד קשה כדי שלא תהיה שום תקרת זכוכית שתעצור אותי.
עד שהגיע הזמן ובחרתי בעצמי בתקרה הזו.
תשובה שלילית
12.03.2019
בימים אלה קיבלו הרבה נערים ונערות מכיתה ו' תשובה שלילית מהישיבה או מהאולפנה שאליה רצו להתקבל. מאי שם רשמו להם מכתב רשמי כזה,
משהו בנוסח: "זה לא אתם, זה אנחנו", ושלחו אותם לדרכם.
הם אף פעם לא יידעו למה הם לא התקבלו - ציונים, דרך ארץ, ריטאלין, קשרים עם ההנהלה.
מה גורם לילד אחד להתקבל ולילד אחר לא להתקבל??
רווקה ללא עיגול פינה
07.03.2019
בעולם ההיכרויות, כשאת מתחילה לצאת, את לא באמת מבינה מה קורה פה.
ככל שאת יותר צעירה - זה אחד מהשניים: נס גלוי או גט דחוי.
כשאת מתבגרת ומתחילה לאכול כאפות מהחיים, את מתחילה להבין את מורכבות המצב: את הציפיות הלא ריאליות, את החלומות הדימיוניים,
ובעיקר את זה שבלי חיבור עצמי, שום דבר לא יקרה.
על בית סגול ולקיחת אחריות
06.03.2019
לא מזמן התחלתי להיחנק. זה לא קרה בבת אחת אחרת מיד הייתי שמה לב.
רק מפגש דו שבועי של חבורה מסוימת שבו כל פעם הייתי צריכה לספר באמת מה שלומי,
גרם לי להבין שבכל פעם שאני נדרשת להסתכל פנימה אני מרגישה חנוקה יותר ויותר.
(welcome to the club (foot
19.02.2019טרם הספקתי להתבונן בפניו של התינוק וללמוד את עיקולי שפתיו העדינות, עוד לא ליטפתי את ידיו הזעירות והשבריריות, וכבר מוגשת לי חבילה עטופה שחציה מגובסת ברגליה מהבהונות ועד הטיטול, גבס קשה וקר למגע
קול דממה דקה
14.02.2019
להקת שלווה היא להקה של אנשים עם מוגבלויות וגבולות, ומסתבר שאנחנו כחברה עדיין לא שם.
לא מצעדי גאווה ולא הפגנות מחאה, זכותם של שומרי השבת נרמסה כאן ברגל גסה, ואנחנו יצאנו לחגוג את גמר האירוויזיון בלי לתת להם הזדמנות שווה - בקול דממה דקה.
קומי אורי
09.02.2019השקט המדומה בשבת שעברה עלינו, לא השכיח ולא הניח. הרצח הנורא של אורי אנסבכר הי"ד, מחייב אותנו לא לשתוק, מחייב לענות על שאלות של טוב ורע, צלם א-לוהים ועשיית צדק
תחזירו לי את המרחב
06.02.2019
כל כך התקדמנו בכל התחומים אבל בתחום אחד חזרנו אחורה. כל כך אחורה.
לא יאומן שבשנת 2019 אי אפשר לצאת עם תינוק למרחב הציבורי מבלי לחשוש שיידבק במחלה שכבר ממזמן לא היתה אמורה להיות סיבה לדאגה.
על התנשאות ודעה קדומה
30.01.2019
הניסיון שלי להשתלב ביטל את מי שאני, עד שהרגשתי חנוקה.
לכן אני מחליטה להיות נאמנה לעצמי, להיות מי שאני - סוג של מישמש של החוויות הייחודיות בהן התנסיתי.
מתעלמת מתחושות הבוז, הלעג וההתנשאות.
הלב מתחיל שוב להאמין
23.01.2019
שנה וחודשיים עברו מאז עד להיום והמצב של אבינעם נשאר יציב.
הלב, שהתכונן לגרוע מכל, מתחיל להאמין שוב. שאולי. שיכול להיות.
יכול להיות שהמחלה חשוכת-המרפא בדרך להגדרה חדשה?
ייסורי התלבטות
17.01.2019
יש לי כמה תכונות טובות. לא הרבה, אני סופרת אותן. אני מודעת להן פחות או יותר אבל לא כמו לתכונות שאינן טובות.
יש אחת שאני זוכרת אותה כפי שאני זוכרת את עצמי – מאז ומתמיד היא חלק ממני.
קוראים לה יכולת קבלת החלטות. או לצורך הדיוק – אי היכולת לקבל החלטות.
מכתב פרידה מהדס
14.01.2019
יש צלילים ומוזיקה ששומעים באוזניים, ויש גם מנגינות שנוגעות במיתרי הלב...
אבל יש גם כאלו ניגונים, צלילים עילאיים, שפורטים על צלילי נשמתך. כך את היית בעיניי, וכך גם תמיד תישארי.
כביש 5
17.12.2018
הייתי בהתרגשות עצומה מהמעבר לבית שקנינו בברוכין,
אבל מצאתי את עצמי כל הדרך בוכה בכי תמרורים.
מביטה מבעד לדמעות במשאית ההובלות, כשברדיו שמעתי את הקולות והבכיות מגוש קטיף ההולכת ונחרבת.
תום ילדות
11.12.2018
רבע שעה לפני הבית,
אורות אדומים, מאטים
ארבעה אמבולנסים, רכבים צבאיים
לוחמים אל הצומת רצים.
אני, ילדת אינתיפאדת אלפיים
יודעת כבר מה זה אומר,
אתה בן שמונה, עוד מעט תשע,
במושב האחורי מזמר.
מה שלמדתי מבארי
21.11.2018
כשהוא עוצם עיניים אני חושבת - איך יכול להיות שהחזרתיות הזו מרגיעה תינוקות ומתסכלת מבוגרים.
איך אצלו לאכול לישון-לאכול-לישון-לאכול-גרעפס-לישון-לאכול, יוצר ביטחון ושקט, ואותי השגרה כל כך מפחידה.
היפים והכנים
19.11.2018
על חטאי אני מתוודה היום – אני אוהבת לצפות בסדרות.
אוהבת לצפות בפנטזיה בלתי אפשרית של מציאות שלעולם לא תקרה.
הדבר הבלתי מציאותי המרכזי בסדרות זה השיח הפתוח והזורם שיש לכל דמות עם כל דמות.
23 שנה ו"שום דבר לא השתנה כאן"
04.11.2018
איכשהו תמיד ביום הזיכרון לראש ממשלתנו שנרצח מצליחים תמיד להטיף נגד הסתה ולהסית באותה נשימה, לדבר על הצורך באיחוי השסע תוך כדי העמקתו.
"עשרים ושלוש שנים חלפו ושום דבר לא השתנה", אמרה נעה רוטמן נכדתו של רבין, ואני נתקעתי שם, שום דבר לא השתנה?
כאב ובכי וחשבון נפש
01.11.2018
יד אחת מנדנדת עגלה עם תינוק בוכה
יד שניה על הלב
שמתנדנד בין געגוע עמוק ובכי שבור
להישענות על ה', שהוא יודע מה הוא עושה בעולמו.
הרבה השתנה כאן
29.10.2018סבתא רחלה. את בטח מתגלגלת לך מצחוק עכשיו שם למעלה. איך סבתא? רגע, עוד לא הספקת לגמול מטיטולים את הקטנה שלך. לא תאמיני, 38 נכדים כבר יש לך (בלי עין הרע), יותר ממניין שנותיך. מכתב לאישה שלא הכרתי, והיא נוכחת וחסרה כל כך
חמוצים
21.10.2018
לכל חורף אצלי יש את הריח שלו.
לפני שלוש שנים זה היה חלב חם עם דבש וקינמון.
לפני שנתיים עטף את הטיפות בחלון ריח של תפוחים אפויים. בשנה שעברה כל הבית שלי התמלא בריח של חמוצים.
קציצות
17.10.2018נולדתי לתוך מציאות של סבתא אחת בלבד. כל השאר נפטרו 15 שנה ויותר לפני שנולדתי. את סבתא פנינה איבדתי פעמיים, בפעם הראשונה כשהייתי בת 15 והיא חלתה באלצהיימר, ובפעם השנייה כשהיא נפטרה לפני 5 שנים. כשהייתי קטנה אהבתי נורא ללכת לסבתא בבני ברק. היא הייתה גרה ברח רבי עקיבא, וכשהייתי באה אליה אהבתי להסתכל עליה מבשלת. אני עדיין זוכרת את העיניים היפות הכחולות, והחיוך על הפנים בזמן שהייתה בוחשת בסיר, טועמת, מוסיפה עוד פפריקה ועוד טיפה מלח, מגלגלת את הקציצ...
לכל איש יש שם. וקצב
11.10.2018כבר תקופה שאני יוצאת עם ב'. האמת היא שקוראים לו א' אבל אני מעדיפה להשאיר אותו בעילום שם, אז נקרא לו ב'. יש לו קול שובה, צחוק ממיס, כתפיים רחבות, וזריזות שאין לתאר. כשהוא מזהה עכביש ברדיוס שלו, תוך מאית השנייה תמצאו אותו מתנדנד על כבל המנורה שמשתלשל מהתקרה. גבר לטעמי. ככה אנחנו יוצאים לנו בנחת ובטוב. מכירים, מתנגשים, מחבבים, רבים, קצת אוהבים, קצת מתעצבנים, ובעיקר לומדים. הכל, אבל בקצב שלנו. ופתאום: נו מה קורה? מתי? אתם מדבר...
סביב הכאב
08.10.2018מה שונה במה זו מכל במה אחרת? הרי בלוגים למכביר יש ברשת: על אוכל, על חינוך ילדים, על שימוש במחשבים. וכל בלוג מתעסק במה שייחודי לו. גם בלוגים ששייכים לקבוצת ייחוס מסויימת יש לא מעט: כאלה שמתרכזים בנשים על שלל הנושאים שמעניינים לדעת הכותבות והכותבים דווקא נשים, כאלה שמיועדים לאנשי טיול ואהבת הארץ או חוצה לה ועוד. ואנו? מתנחלות אנחנו. ועדיין – כמה זה מעסיק את הכתיבה שלנו? כמה זה מעסיק את הקוראות והקוראים שלנו? כי הבלוג שלנו בא לתאר את חיי היום יום. ...
שנת בחירה חופשית
17.09.2018כבר ממש קר בערב. סתיו שומרוני נהדר. לא קריר. קר. כזה שמצריך סוודר ושמיכה חמה. אני מתיישבת מול המחשב לסיכום שנה, בין ראש השנה ובין יום הכיפורים. ואין לי קצה חוט, קרה כל כך הרבה ויש עוד כל כך הרבה שעומד להתרחש, ואני נוטשת את הכתיבה ומתכרבלת בשמיכה עם התה שבעלי דאג להכין, כזה טרי מעלים מהגינה, כמו שאני אוהבת. כבר לילה. האיש שלי תיכף נוסע ללוויה של ארי פולד הי"ד ואני נשארת פה עם מלאן מחשבות שמרוקנות אותי. ואז מופיע הלאכלום... ...
זקיק של רוחניות
30.08.2018נכנס אלול, והופ - פתאום צריך להתעורר.ולי, אחת שברשימת תחביביה כתוב "לישון", להתעורר זה אחד הדברים הקשים שיש. אבל כפי שאבא שלי אומר - בחיים לא עושים רק מה שרוצים. להתעורר. האמת היא שכבר שבועיים אני מנערת את עצמי להתעוררות מסיבית. מידי פעם פוקחת עין ושוקעת שוב בתרדמת נפשית עמוקה. יאלללה. קומי כבר. הזמן שלך מוגבל, אני גוערת בעצמי, אבל משהו בפנים כאילו נהיה קצת אדיש או סתם עייף. איפה כל הרוחניות שעטפה אותי בכל צעד שעשיתי כשהייתי בת 16, או 1...
העיקר להיות בעשייה
22.08.2018גיליתי שהעיקר להיות בעשייה. לא משנה איזו עשייה. משום מה, אצל נשים, להביא ילדים זה לא נחשב לעשייה. לסדר את הבית, לתלות כביסה, לשטוף כלים, לשטוף את הבית, להצחיק את הילדים, זאת לא עשייה. זה ברגיל. או: להיות בהיריון. זה וואחד עשייה. אני יכולה להעיד על עצמי, שכשאני בהיריון אני הכי מפרגנת לעצמי (יותר מהפוסט הקודם) לישון המון, לאכול המון. לצרוך מתוקים בכיף. כי אני מגדלת ילד בתוכי ועצם זה - זוהי עשייה. ועשייה מקצועית? בסדר, כל העשייה בבית כביכול,...
עכשיו תורי
19.08.2018עכשיו תורי! כך הודעתי לבעלי אחרי שחזר מטיול שורשים עם המשפחה שלו בחו"ל. בבקשה, הוא אמר. לאן את נוסעת? לא, לא באמת... התכוונתי שאני רוצה גם קצת חופש, לא באמת התכוונתי שאני אסע לאנשהו... לאן אני אסע? למה לא, תצאי, לאן את רוצה? רוצה? לא יודעת. מה זה חופש לבד? בעלי הצדיק דרבן אותי לנסוע. וגם כשהפחד היה שם, וחשבתי לוותר, בעלי פשוט גרש אותי מהבית. יאללה לכי, לא צריך אותך פה... ארזתי תיק ונסעתי. יצאתי ליומיים מסע אל עצמי, בלי לדע...
הכירו את הנבחרת
קראו על הכותבות הנהדרות של מתנחלות ברשת, ותוכלו להכיר אותנו קצת יותר לעומק
